סקר חגיגי ועצמאי

[אפרת12]

../images/Emo166.gif סקר חגיגי ועצמאי../images/Emo104.gif

לכבוד יום העצמאות, החלטתי לשאול כמה שאלות מהותיות:

האם בואו של הילד שינה את היחס ליום העצמאות

ולחגים בכלל

האם הילד (/ים) גורם לנו להיות עצמאיות יותר

פחות

באיזה אופן

מה המסר לגבי המדינה שלאורו אנחנו רוצות לגדל את ילדינו

חג שמח

 

[lulyK]

../images/Emo104.gif

מאד אוהבת פסטיבלים של חגים, ומהבחינה הזו חשוב לי לחגוג בצורה קצת יותר מסורתית מאז הולדת היותם (שיראה לפחות בית כנסת מבחוץ ביום כיפור, למשל....). ליום העצמאות היחס שלי מאד אמביוולנטי בשנים האחרונות ואני מתקשה מאד לחגוג (וזה מתקשר לשאלה השלישית......). לא יודעת אם יותר עצמאית, אבל יותר בטוחה בעצמי (בכל זאת הצלחתי להפיק יצור כ"כ נפלא ונהדר)

 

[sipor]

תשובות לסקר ?

וואלה שאלות קשו מאוד בעיני. 1. לא חושבת. 2. לחגים אולי קצת שינה בכל זאת הפכנו כבדים ובבית רוב הזמן אז גם לצאת למשפחה הפך יציאה ואז יותר קל הם מטפלים במאיה ומשחקים איתה, אז אנחנו אוהבים עכשיו ללכת בכלל יותר למשפחה. 3. עצמאיות יותר.. תמיד הייתי עצמאית הבעיה שעכשיו נראה לי שאני כבולה אליה .. ולא יכולה לעשות הרבה בעצמאות שלי.. 4. המסר לגבי המדינה! זאת שאלה קשה מדי בשבילי וענקית מדי.. רק רוצה שקט ושלווה ושהיא תגדל בשקט ותהנה מהחיים הכה קצרים שיש לכולנו ושלעולם לא יפגעו בה.. אם זה מתקשר למדינה.. זה בזה שהיא זאת שצריכה ליצור לנו קצת שקט ... הרעש פה מפחיד! וחג שמח גם לך..

 

[עמית@]

ליום העצמאות לא ממש (פרט

לתחושה של הליכה עם ילד לצידך ולא להאמין שזה אתה) לחגים בכלל כן, מכיוון שכשאת מסיימת את בית הספר, כבר אין את אותה התכוננות סביב החגים- וזה קצת חומק, ושב אלייך בסיבוב עם הילדים. העצמאות שלי לא השתנתה, לא כלכלית ולא אישית. המסר לגבי המדינה? זה ארוך ומייגע ולא חגיגי כלל, אז נוותר לכם הפעם.

 

[רוני של יובל ומאיה]

או אה.... טעון ביותר ../images/Emo11.gif

היחס שלי ליום העצמאות עצמו לא השתנה עם בוא הילדות. אני עצמי תמיד הייתי אדם עצמאי ביותר אבל אני חושבת שעם הילדות באה אחריות שלא היתה בי קודם, ודחף גדול יותר להגן ולשמור על היצורים הקטנים האלה, חסרי האונים, שתלויים בי כל כך. בנושא הכלכלי דווקא חלה ירידה בעצמאות שלי, משום שאני ממש ממש לא עובדת כרגע (כמעט ולא עבדתי מאז שיובלי נולדה) ורק עכשיו התחלתי לפעול בנוגע ללימודי המשך למשהו שהתחלתי לפני שנה, ועד שאני ארוויח כסף יקח עוד הרבה זמן. אז המפרנס היחידי בבית הוא הבעל, ולמרות שאנחנו שותפים בכל וכל החשבונות הם של שנינו, תמיד יושב לי בפאתי המוח כל העניין הזה שאם לא נהיה ביחד מחר, מה בדיוק אני עושה כדי לפרנס אותן? אז זה מה שמוריד לי בהחלט מהעצמאות שלי. ושלא תבינו לא נכון - אני ממש לא צריכה ללכת ולבקש כסף מבעלי, או לשטוח בפניו כל גרוש שאני מוציאה - מבחינתו ומבחינתי כל אחד מאתנו עושה את העבודה שהוא הכי טוב בה, ותורם למשפחה מהכוון שלו. התרומה שלי אמנם אינה בכסף אבל כבודה במקומה מונח, ואנחנו שותפים מלאים פיפטי-פיפטי בכל חשבון ורכוש שיש לנו. אבל זה עדיין נמצא שם ומנג'ס לי במוח... ולגבי המדינה, אני לא ארחיב יותר מידי כי לא רוצה להכנס לויכוחים או להקניט אף אחד, אבל אני לא מגדלת את בנותיי בישראל, ולא הייתי רוצה לגדל אותן בישראל. טוב לנו היכן שאנו נמצאים, מכל הבחינות (כלכלית, חברתית, בטחונית, וכו') והולדת הבנות רק מעצימה את דעתנו ואת ההרגשה שלנו לגבי איפה שאנחנו חיים, ואיםה שאנחנו לא מתכוונים לחיות.

 

[yaelia]

התשובות שלי

לא שינה את היחס שלי בכלל. אנחנו לא אנשים מאוד חגיגיים באופן כללי. דווקא אמא שלי הודיעה שבשנה הבאה ליל הסדר יחגג "כהלכתו", כי היא לא מוכנה שתהיה רק ארוחת ערב ובלי שום תוכן תרבותי/מסורתי. לי למען האמת לא כל כך משנה.

הלל שינה את מידת העצמאות שלי, רק כי אני מרגישה שיש לי פחות זמן ללבד שלי. בדברים אחרים אני לא מרגישה פחות עצמאית, אולי קצת יותר עצלנית בלהיסחב עם עולל+תיק+ עגלה+מנשא+התיק שלי+שקית מהסופר+הבנתן את הרעיון...

מסר לגבי המדינה... לא בא לי לעורר דיון פוליטי, אני אסתפק בזה שמכיוון שאין לי מקום אחר לגדל בו את הלל אני אשמח לגדל אותו להיות אדם הגון ונבון שרואה את הדברים לא בשחור-לבן, ולא מפחד להיות אינדיבידואליסט גם בים של התלהמות. ואם הוא יגדל להיות מתלהם וחלק מההמון הזועם... אני כנראה אוהב אותו גם אז

 

[מרב של ערן]

ליום העצמאות, לא. ליום הזכרון כן.

ךחגים בכלל, טוב, התשובה מבחינתי בגוף השאלה. עד שיהב נולד סבלנו קשות בחגים וככל שניתן היה התחמקנו להם בנסיעות לחו"ל. היום כבר יותר קל לנו. יהב לא שינה את מידת העצמאות שלי, אלא אם מחשיבים את העובדה שיש יותר הזדקקות לעזרה של ההורים... המסר לגבי המדינה? לא כדאי שאני אכנס לזה. למדינת ישראל ולי יש חשבון ארוך מאז נובמבר 1995, שהתארך בשלוש השנים האחרונות ועוד יותר התארך מאז שיהב נולד.

 

[galiaS]

../images/Emo164.gif

בואה של נטע לא באמת שינה את היחס שלי לחגים. אולי עכשיו נהנה יותר מהמנהגים המהנים של החגים שלנו (כמו סופגניות בחנוכה) אבל כנראה נמשיך את חיינו החילונים (קשה לי להאמין שנטע תלך לבית כנסת ביום כיפור מיוזמתנו). לגבי העצמאות שלי אין לי תשובה. אני חושבת על זה. והמסר לגבי המדינה? אני הכי אוהבת את יום העצמאות מכל החגים, זה החג היחיד שאני מתחברת אליו. יש לי הרבה ביקורת על ההתנהלות של ישראל, אבל בחשובות קיומה אני בטוחה. אני מקווה שגם נטע תראה בישראל את הבית שלה.

 

[אמא של רועי ושני]

אז ככה

- תמיד אהבתי לחגוג את החגים ועם הילדים זה עוד יותר כיף. מצד שני אני מתבאסת שלפני כל יציאה מהבית בחגים (כמו לדוגמא לארועי יום העצמאות) יש לי טונה חששות מבחינה בטחונית..

עצמאות - העצמאות עם הילדים קצת נפגעה כי כל יציאה איתם מהבית דורשת אסטרטגיה שלמה.

והמסר למדינה - נקודה כואבת.. "הבטחתם יונה..עלה של זית..הבטחתם שלום בבית..." (אני יכולה להבטיח את זה לילדים שלי?

)

 

[Arfilit]

אצלי

לא. קודם אהבתי לחגוג וגם עכשיו. יחד עם זאת זה לא ממש חג שמרגיש לי חגיגי. כיפי - כן. חגיגי - לא ממש. חגים אחרים - אני יודעת שאני אקפיד יותר לחגוג - כדי להעניק שמץ של מסורת ותחושת חיבור לפעוטה. הייתי עצמאית מאוד קודם - ואני עצמאית מאוד עכשיו - רק שזה בא לידי ביטוי בדברים אחרים. היום למשל, זה מתבטא בין היתר בכך שאני כמעט לא מקבלת עזרה (חוץ מהגבר כמובן) בטיפול בה - ואם הוא איננו אז אני לא מקבלת שום עזרה - וזה בסדר גמור. קיטורון פה, יבבה שם - אבל אני משתלטת על העניינים בקלות יחסית. מה שכן - שהגבר ואני עכשיו יותר "יחידה אחת" - מה שאומר שיש איזושהי תלות בינינו - בנוגע לגידול הפעוטה. מעבר לזה - הייתי ועודני עצמאית. המסר? שיכול להיות פה טוב יותר וזה תלוי רק בנו.

 

[wieci]

שאלות מעניינות..

הולדתה של ניצן לא שינתה את היחס ליום העצמאות, אלא ליום הזכרון.. הצפירה של בוקר יום הזכרון תפסה אותנו בדרך לקניות, נעמדתי באמצע הכביש בצד של ניצן והחזקתי לה את היד הקטנה במשך כל הצפירה והעיניים מלאו דמעות

וצער על כך שאני לא יכולה להבטיח לה שלום ושלווה במציאות המטורפת שלנו.

עד לפני שנתיים חגגנו את החגים בחילוניות מוחלטת, פסח היה ארוחה חגיגית (עם שקדי מרק אמיתיים), ביום כיפור אנחנו נוסעים לנופש כפרי (כדי לא להפריע לשכנים) והבנתם את התמונה... מאז שנולד בן אחותי, התחלנו לחגוג כפי מיטב המסורת, וגם ביום כיפור האחרון נשארנו בבית. חשוב מאוד לדעתי להנחיל ערכים והערכה לתרבות היהודית ישראלית כבר מגיל צעיר (כמו שעשו לנו בצעירותנו). כמובן, לא בפנאטיות, וכשהם יגדלו הם יוכלו להחליט מה נוח וטוב להם.

עצמאות... אח, שאלה קשה

אני חושבת שבחלק מהזמן אני יותר עצמאית וחזקה. כמו למשל בנושא השינה: אני אדם של בוקר ותמיד היה לי קשה להישאר ערה עד שעות מאוחרות אלא אם ישנתי בצהריים (כמו בימי הבליינות הסוערים). ובהריון מאוד חרדתי מהלילות, מה אני אעשה? והיום אחרי 5 חודשים, פיתחתי עמידות לעייפות, השמיעה התחדדה פלאים, ואני מאוד גאה בעצמי. והאמת, בחלק ניכר של הזמן אני נרבה פחות עצמאית, או יותר נכון לומר "אדון לעצמי". מרבית הזמן שלי עכשיו שייך למישהו אחר לאיזו רמטכל"ית קטנה שהגיחה לה אי שם לחיי בנובמבר האחרון. אבל אנחנו מנסות להסתדר בינינו ובינתיים מצליחות להתפשר: היא ישנה את השעות שלה, ובשאר הזמן אני מסתובבת איתה המון כמו שאני אוהבת

מסר

אני לא רוצה "הרבה" רק שלום, שלווה ואחווה. אני ממש מקווה שבשנים הקרובות אני אוכל להבטיח לניצן "יונה על עלה של זית..." אמן

 

[גלים של שניים]

../images/Emo104.gif

- שנה שעברה הילדים היו עדיין בפגיה ביום העצמאות. היה קשה מאוד. זוכרת שנסעתי אליהם ביום הזכרון ולא יכולתי להפסיק לבכות. ביום העצמאות עושים אצלנו בישוב חגיגה גדולה לילדים עם יריד וכו' - יש אווירה חגיגית וכיפית. החלטנו ביום הזה לא לנסוע לילדים ולהישאר בבית כדי להכין אותו לחזרה שלהם הביתה (לא היה לנו כלום!), אחה"צ הלכנו ליריד והיה לנו עצוב להיות שם על תקן הורים חדשים בלי תינוקות איתנו. השנה עשינו תיקון והיה ממש כיף איתם! הרגשתי חגיגית במיוחד לאור ההיסטוריה של שנה שעברה.. לידת התאומים גרמה לי ללא ספק להיות פחות עצמאית . אני זקוקה לעזרה הרבה (דבר שהיה לי מאוד קשה לקבל בהתחלה אבל ממש אין ברירה) ותלויה במשפחה ובבן זוג הרבה יותר ביום יום בגלל הטיפול השוטף והאינטנסיבי בילדים, בנוסף הייתי רגילה לעשות מה שאני רוצה מתי שאני רוצה ולא כך היום, בייחוד בנושא ההתפתחות האישית והמקצועית שלגמרי נזנח אבל בטוחה שעוד יחזור. מאוד מתגעגעת לתחושה שאני יכולה לבד ולא צריכה עזרה כדי להסתדר כמו שהייתי רוצה. השאלה אחרונה דורשת תשובה מורכבת וארוכה בפעם אחרת. רק אגיד שאני ובן זוגי די אנטי ממסדיים בכל מה שקשור למדינה אבל אין לנו ארץ אחרת,.

 

[אוזה האוזה]

היי..מה זה??שאלות כ"כ קשות

השנה התחזקה בי ההרגשה המפחידה שהמדינה שלנו שאני כל כך אוהבת ,גם כשקשה לי עם ההתנהלות שלה ,היא בעצם מאד מאד ארעית . 56 שנה זה כלום זמן והמחשבה שמא לתינוקי לא תהיה מדינה מפחידה ומזעזעת אותי . לחגים בכלל ולמשפחה כן ולטובה , כולם אוהבים אותו בטירוף וחשוב לי שהוא יספוג את כל החום והאהבה שהם מרעיפים עליו . עד עכשיו חיפשנו דרכים לחמוק בחגים ובאירועים ומאז הלידה אני נהנית יותר מהאוירה המשפחתית שעד לא מזמן נראתה לי דביקה ומעיקה . שתי השאלות האחרונות קשות לי ורגישות לי מדי , התקופה מיום השואה ליום הזיכרון היתה השנה רגישה מפחידה וכואבת יותר מתמיד

 

[אמא של פילפילון]

Y, שאלות קשות../images/Emo104.gif

המורה, יש בחירה? כל השאלות חובה? אז ככה:

תמיד אהבתי חגים, ועם הילדים זה יתעצם. אני משתדלת לדבר איתם על המהות (במיוחד זו שתבהיר להם שהמוקד אינו רק ארוחת החג...) השינוי העיקרי לגבי יום העצמאות הוא שמאז שיש לי ילדים אין סיכוי שאצא איתם לחגיגות בכיכר העיר...

אני חושבת שהילדים מאוד גידלו אותי מבחינת עצמאות. אני עושה לבד דברים שפעם לא עשיתי. הכל הכל כולל הכל. אפילו כמעט טסתי לחו"ל לבד עם תינוקי, אבל למזלי בסוף החצי טס איתי באותה הטיסה. בעיקר הם לימדו אותי שאפשר להתארגן כמעט על כל משימה, החל מנסיעה ארוכה לבד ברכב עם שלושה ילדים ועד ניהול בית עם שלושתם, כולל כלב ודגים כשאבא במילואים (ואם שכחתי איך זה, יבוא שבוע הבא ואני אזכר. יש לנו מילואים בשבוע הבא). אבל אולי הכי חשוב הם לימדו אותי כמה חשוב שלא אחבל בעצמאות שלהם. כמה חשוב, גם אם קשה, לשחרר אותם ולתת להם לעשות הכל לבד, כולל טעויות חינוכיות|סדגש

אוי, שאלה קשה. הייתי כל כך רוצה להאמין שאני מגדלת אותם במקום טוב. רוצה, אבל לא יכולה ומצד שני, עצם הידיעה הבסיסית ולא מעורערת שלהם שזוהי המולדת, בצורה הכי טבעית (כמו זו שלי לא הייתה ואני כן נולדתי כן, אבל הייתי מאוד ערה לכך שאני "דור ראשון") היא השג גדול, מבעד לכל ערפילי הציניות הטבעית שלי. אני לא מרוצה מהמון דברים, אבל העובדה היא, שלמרות שהייתה לנו הזדמנות לגדל אותם במקום אחר, לא מימשנו אותה.

 

[אמא של שחף]

תשובות לסקר

בואה של שחף שינה את החיים שלי אני מרגישה שנולדתי מחדש החגים תופסים משמעות יותר כי כיף לחגוג איתם ולעשות דברים של ילדים מבלי שיגידו לנו שאנו מתנהגים כמו ילדים כי הם התירוץ הכי טוב שהפכנו להיות הורים ולהתנהג כמוהם . המסר שאני מנחה את שחף הוא שלא לכל הילדים יש מה שלה יש כי לה יש הרבה דברים שלאחרים אין בנוסף לכל לקבל את השונה כלומר אם הוא שמן או שמרכיב משקפיים או השכן שלנו כלומר ערבי שצריך לכבד את כולם והכי חשוב שתדע להתנצל כשצריך כי התנצלות היא מידה אנושית. ושתדע לאהוב ולעזור לאנשים כמו שאנו עושים כל יום שעה שעה.

 

[אפרת12]

סופסוף התשובות שלי ../images/Emo13.gif

לגבי יום העצמאות - עד שהכרתי את הבעל חגגתי בעיקר בערב החג במסיבות - וביום עצמו, אני ממש לא זוכרת את עצמי עושה משהו אי פעם (למרות שאני מניחה שהיו שנים שכן עשיתי). אחרי שהכרנו גם די הפסקנו עם המסיבות. ומה שהכי חשוב ביום העצמאות עבורי זה הזיקוקין. אז לכבוד הילד גררתי אותי ואת האיש והצאצא לרחבת המועצה - מה שהסתיים בזה שהם חזרו הביתה כי סיון היה עייף ואני נשארתי עד הזיקוקין וזהו. אני מניחה שהחל מן השנה הבאה נצטרף להמוני בית ישראל ונחגוג את היום באיזושהי דרך, כדי שתהיה לילד (ולאחיו/אחיותיו אינשאללה) איזו תחושת שונות ליום הזה. לגבי שאר החגים - נשאר כשהיה - ארוחה עם המשפחה, וזה כנראה מה שיהיה. חשוב שתהיה איזושהי תחושת מסורת, ולכן ביקשתי מהאיש שהחל משנה הבאה ייקח את סיון להקפות בית הכנסת בשמחת תורה. הוא לא כל כך מתלהב, אבל כנראה שלחץ סביבתי יגרום לזה לקרות. לגבי העצמאות שלי - אין ספק שסיון גרם לי להיות עצמאית יותר. אילולא הוא לא הייתי מעזה להוציא לפועל את הרצון שלי לעזוב את המקצוע - זו הבעת העצמאות שלי, גם כי מי שיש לו חלק נכבד בכיוון המקצועי שהיה לי הוא אבא שלי, ולא בכייף. עכשיו מצאתי את הכוח לקום ולעשות מעשה. המסר לגבי המדינה... השאלה הזו נבעה מה

על האוטו. לא אני ולא האיש - מעולם לא שמנו דגל על האוטו ליום העצמאות. כל אחד סיבותיו הוא - אני פשוט כבר לא מרגישה גאוה להיות אזרחית המדינה. הפטריוטיות שלי הולכת ומתפוגגת. אני זוכרת איך גידלו אותי עם גאוה על הדגל, והייחוד והזכות שבלהיות ישראלית. והמדינה הזו (או אולי תושביה

) מאכזבת יותר ויותר. כמו שאמר לי מישהו שגר כבר הרבה שנים בקנדה - טוב לדעת שמדינת ישראל קיימת, אבל את החיים שלי אני מעדיף לחיות במקום אחר. אבל לקראת יום העצמאות תהיתי - אולי בשביל סיון כן לתלות את הדגל, אולי בשביל סיון כן לבדוק מה הסיבות כן לחיות פה. אולי לנסות לחנך אותו לראות את הדברים הטובים והשווים והמיוחדים פה. אולי לנסות לחזור להיות פטריוטית.

 

[עינבלית]

הסקר הזה הוא ממש../images/Emo166.gifבראש!

התעלמתי ממנו באלגנטיות עד כה...אבל מישהו

(מי זה יכול להיות?)נעץ אותו בראש העמוד ואי אפשר להדחיק אותו כמו שיעורי בית לא גמורים, ואין , פשוט אין, ממי להעתיק את התשובות שמוצאות חן בעיני לחלוטין. (כן, לפעמים העתקתי אבל רק תשובות שאהבתי. אם לא אהבתי לא העתקתי) 1. יש לי יותר מוטיבציה לחגוג כמו שצריך, להנחיל מסורת וערכים. מרגישה יותר חלק מהעם מאשר לפני כן. 2. בזכות היותי אמא, אני חשה עצמאית יותר. מרשה לעצמי לצאת המון, לטייל ברחוב (עם ליה) ולפני כן סתם לטייל לבד נתפס בעיניי כמוזריות. אני חשה עצמאית יותר להכיר אמהות אחרות, להגיד יפה שלום לאנשים ברחוב שמחייכים לתינוקת שלי, פתאום העולם נראה לי מקום טוב יותר ואני שמחה ליטול בו חלק. 3. מסר לגבי המדינה??? השתגעת??? ובקיצור- אני רוצה להדגיש מסר שהלוואי הלוואי יחלחל לתוך המדינה הזו ויעשה בה משהו טוב: שלום אמיתי מתחיל בלב וכולי תקווה שהאהבה- אהבת אנוש פשוטה וטהורה תתחיל לעשות קצת דברים חיוביים בארץ האהובה שלנו! אמן!

 

[אפרת12]

זהו, לא יינעץ יותר...

מתכוננים לפרוייקט הבא - שיוכרז בשבוע הבא...