הגיגים פלצניים על שני השירים הנ"ל
Matilda Mother שיר נפלא, לטעמי, המושר מנקודת מבטו של ילד המפציר באמו שתקריא לו סיפור לפני השינה. השיר, כפי שהוא מוכר לנו כיום מ-Piper, אינו הגרסה שהוקלטה בתחילה ע"י הפלויד, בחודש יוני 1967. לשיר היתה גרסה קודמת, ארוכה יותר ועם טקסט שונה. הטקסט המקורי של השיר היה מבוסס על אסופת שירים שנכתבה ע"י משורר בריטי בשם הילייר בלוק (Hillaire Belloc) ופורסמה בשנת 1907, תחת השם Cautionary Tales for Children: Desinged for the Admonition of Children Between the Ages of Eight and Foureen Years”. בשירים "חינוכיים" אלו, ילדים רעים – אשר סיפרו שקרים והתחצפו להוריהם ומוריהם – קבלו את עונשם בדמות מיתות שונות ומשונות. השירים לא היו אמורים להלקח ברצינות והיוו, יותר מכל, סאטירה על ספרות הילדים הויקטוריאנית המוסרנית של הדור הקודם. ספריו של בלוק נפוצים עד עצם היום הזה. הגרסה המוקדמת של שירו של בארט ציטטה קטעים שלמים מיצירתו של בלוק, אך בעקבות התנגדות יורשיו של בלוק לציטוט, נאלץ בארט לשנות את הטקסט, לגרסה המוכרת לנו. (האגדה אומרת שאותם יורשים בועטים בעצמם עד היום, על הטעות שעשו). דייויד פארקר, חוקר התקופה המוקדמת של הפלויד, מצא שהשיר הוקלט גם בגרסתו המקורית, וההקלטה מצויה בכספות של חברת EMI, עד שהם יחליטו, ביום מן הימים, להוציאה לאור. קיימת גם הקלטה חלקית של גרסה זו בהופעה חיה, שצולמה בפילם ע"י רשת הטלוויזיה Granada. הפילם מצוי כיום בידי אספן. האודיו של הנ"ל מצוי בבוטלגים שונים, ובנוסף נעשה שיחזור של הטקסט המקורי של בארט, במלואו, ע"י המלומד אדוארד פול. "מתילדה" של בלוק היתה ילדה שחיה עם דודתה. היא נהגה לספר שקרים ובדיות, ואף צלצלה פעם לבריגדת מכבי האש האמיצים של לונדון בטענה שיש שרפה בבית. אך סופה ששילמה מחיר כבד על בדיותיה: היא נשרפה למוות!. בגרסה המצויה בידינו אין זכר לילדה ולסיפורה, מלבד שמה. בדומה, ה"מלך" המוזכר בבית הראשון הוא כנראה שריד לשיר של בלוק על ילד בשם הנרי, שנהג ללעוס חוטים, עד שבטנו נסתמה בחוטים, והוא מת מוות איום ונורא!. במקום השירים הפשטניים (אך המצחיקים) של בלוק, בארט מציע עולם ילדות מורכב הרבה יותר. זהו עולם בו הריאליזם והפנטזיה גרים בכפיפה אחת. החוויה (המציאותית) של הילד הנהנה משמיעת סיפורים שאמו מקריאה לו, ואינו רוצה שתפסיק, והפנטסיה של עולם האגדות הקסום, עצמו. עולם האגדות מאוכלס בדימויים פנטסטיים: מלכים, רוכבים, פעמונים. זהו עולם "זוהר, מואר" ומושך. עולם המציאות של הילד הוא ההנאה שהוא שואב מהסיפורים, התלות שלו באמו (שכן הוא עוד לא יודע לקרוא לבד), והיכולת שלו, כילד, ממש לראות לנגד עיניו את ה"עיניים הכסופות" של המלך, ואת "אלפי הרוכבים בערפל" העולים מעלה מעלה – יכולת שכמבוגרים חלקנו מאבדים. זהו עולם ילדות, בו למילים משמעות שונה מאשר בעולם המבוגרים: Wondering and dreaming The words had different meanings Yes, they did ועצם חוויית הקריאה, נראית לילד זרה וקסומה: You only have to read the lines They’re scribbly black and everything shines "את רק צריכה לקרוא את השורות הכתובות בשחור [הדפוס..] - והכל נהיה זוהר ומואר..." האגדות מהלכות קסם על הילד, והוא לא רוצה שאמו תפסיק; הוא אינו רוצה להתנתק מהפנטסיה, ולחזור למציאות: Oh mother, tell me more… Why’d you have to leave me there Hanging in my infant air… waiting 'אל תפסיקי באמצע הקריאה.. אל תשאירי אותי בציפיה הילדותית..' במידה מסויימת, זהו שיר געגועים לילדות אבודה, לאבדן התמימות, הדמיון, וההגנה האימהית שאיפיינו את הילדות המאושרת הזו, מתוך ידיעה שזהו תהליך בלתי הפיך, ובלתי נמנע. Flaming בדומה ל-Matilda Mother, גם השיר הזה עוסק בחוויות הילדות. כאן: משחקי הילדות – מחבואים, ותופשת – שבארט הילד משחק עם אחותו הצעירה. Alone in a clouds all blue.. Lying on an eiderdown… זהו עולם מושלם, מאושר, בו הילד מצוי בחלל "כחול", מגונן ורך. עולם של פרחים ומשחקים, שבו לדמיון אין גבולות (“traveling by telephone”). אך גם בשיר זה קיים קו מקביל, של פחד ואימה. שם השיר – flaming – מתייחס, כך אומרים לי, לתופעה בה המשתמשים ב-LSD חושבים שלהבות אש יוצאות מקצות אצבעותיהם. בנוסף, הצליל הפסיכדלי הנוקשה של השיר נמצא בסתירה לתמימות של המילים, ויוצר תחושת אי-נוחות אצל המאזינים. השילוב של השניים, הוא שיוצר את המורכבות של השיר. שירי פופ-פסיכדליה רבים באותה תקופה ניסו לחקות את הדיסוננס הזה, בין המילים למוסיקה, אך במרבית המקרים היתה העדפה לצד זה או אחר. לדוגמא, פול מקרטני העדיף את המתיקות (Penny Lane) ולנון את הצד האפל (Strawberry fields). (זה במידה ומתייחסים לביטלס כיוצרי פסיכדליה. לי יש הסתייגויות מסויימות משיוך של הביטלס לז'אנר). אבל, מעבר לכל, זהו פשוט שיר פופ גדול: עם קצב סוחף ומלודיה שנתקעת לכם בראש ולא יוצאת. כמו שזה צריך להיות.
