i beg to differ - חלק ב'
(parts 1-5) Remember when you were young, you shone like the sun Shine on you crazy diamond Now there's a look in your eyes, like black holes in the sky Shine on you crazy diamond You were caught in the crossfire of childhood and stardom, blown on the steel breeze Come on you target for far away laughter, come on you stranger, you legend, you martyr, and shine You reached for the secret too soon, you cried for the moon Shine on you crazy diamond Threatened by the shadows at night and exposed by the light Shine on you crazy diamond Well you wore out your welcome with random precision Rode on the steel breeze Come on you raver, you seer of visions, come on you painter, you piper, you prisoner, and shine! …… (parts 6-9) Nobody knows where you are, how near or how far. Shine on you crazy diamond. Pile on many more layers and I'll be joining you there. Shine on you crazy diamond. And we'll bask in the shadow of yesterday's triumph, and sail on the steel breeze. Come on you boy-child, you winner and loser, Come on you miner for truth and delusion, and shine! מילות הגעגועים שחיבר ווטרס למנגינה של גילמור, הן מהטובות שכתב בימיו, השיר מרגש מאוד, אך בו זמנית גם בעייתי. השיר הוא עירוב של זכרונות אישיים, געגועים וחלומות, יחד עם אידאליזציה ואהלהה של בארט (idealization and idolization - נשמע טוב יותר באנגלית), עד כדי הצגתו של בארט כעל-אנושי (ואולי אל-אנושי), מעין סופרמן מרוחק ולא נגיש, זר ומוזר, ולאו דווקא כחבר אנושי, בשר ודם. השיר גם מתמקד בבארט על חשבון דיון ברגשותיו של ווטרס עצמו. ווטרס מתחיל עם חזרה לזמנים הטובים, לנעורים Remember when you were young... כאשר הוא עושה שימוש מירבי (ומיטבי) בדימויים של השמש והירח, אשר הופיעו בשירים קודמים שלו, כמובן, ושאת מקורם ניתן למצוא בשיריו של בארט ב-Piper וב-Jugband blues: you shone like the sun... shine on... like black holes in the sky... you cried to the moon... (אולי התייחסות ישירה ל-Jugband, דרך אגב). אם הירח הוא הטירוף (Dark side of the moon), השמש היא ההפך: You shone like the sun. יתכן שגם "You target for faraway laughter" מתייחס לשיר קודם - הפעם Fearless, מתוך Meddle, שם הופיע סיד כשוטה המושם ללעג ע"י הקהל חסר הרחמים. יחד עם זאת, כאן - ב-SOYCD - יש אולי הד ראשוני, קלוש, בודד, לרגשות האשם המוכחשים של ווטרס עצמו, אשר יחד עם חברי הלהקה האחרים, נהגו לצחוק על סיד כאשר חלה בראשונה, לפני שתפשו מה עובר עליו. השימוש במילה diamond לתאר את בארט הוא מעניין. זוהי מילה שבארט נהג להשתמש בה לעיתים קרובות, ע"מ לתאר משהו שהוא "מעולה". למשל, יש outtake שלו נדמה לי מ-madcap laughs שבו הוא אומר לטכנאי ההקלטות (או לגילמור?): "this take is a diamond", היינו, ההקלטה היתה מוצלחת. מעניין גם השימוש בביטוי steel breeze - "בריזה מפלדה". לא ברור עד היום למה הכוונה בביטוי, החוזר לאורך כל השיר. יש המון תאוריות לגבי זה, וזה אחד הנושאים המדוברים ביותר בקרב המומחים לפלויד. אחת מהתאוריות היא שזה היה הכינוי שבארט נתן לגיטרה שלו. ווטרס עצמו נתן הסבר בלתי מספק, לטעמי, לביטוי. הוא אמר (בראיון מאוחר): "סיד נחתך מהרוחות הסוערות שנשפו באותה תקופה מוקדמת של הרוקנרול. הוא נפגע מהן". הפירוש אינו מספק, כמובן, משום שהוא סותר את השורה בסוף השיר - "we'll sail on the steel breeze". נראה לי שווטרס מסתיר את המשמעות האמיתית של הביטוי, שתשאר, כנראה, לעולם בין שניהם. האהלהה והאידליזציה של בארט באים לידי ביטוי לכל אורך השיר: you legend, you martyr, you miner for truth and delusion you shone like the sun you raver, you seer of visions וכו' וכד'. ווטרס יוצר כאן למעשה דמות שאינה לגמרי אנושית, ובוודאי שאינה נמצאת באותו מישור כמונו - או כמו ווטרס. זוהי דמות מרוחקת, ערטילאית, מורכבת, קיצונית - אגדה וקדוש מעונה, חולם וחוזה, מאויים ובוכה - וחידתית. הריחוק מודגש לא רק ע"י השוואתו של בארט לגורמי שמיים, אלא גם במילים יותר פשוטות: nobody knows where you are, how near or how far בנוסף לבעייתיות שבאידאליזציה, ישנם גם כמה ביטויים בעייתיים בשיר עצמו. הביטוי crazy diamond עצמו לא נשמע לגמרי תקין פוליטית, אך השורה הבעייתית ביותר בשיר היא גם השורה הטובה ביותר בו: you wore out your welcome with random precision random precision - דיוק רנדומלי. זה בדיוק התאור של נגינתו של בארט, של שיריו, בזמן התדרדרותו: רגעים של גאונות צרופה יחד עם אי יכולת לנגן בכלל, או נגינה 'רנדומלית', חסרת כיוון (ודי לשמוע את הקלטות האולפן שלו משנת 1974, כדי להבין עד כמה רנדומלי זה יכול להיות, בתחתית). random precision הוא גם שמו של ספרו של דייויד פארקר, על הקלטותיו של בארט - ספר שנחשב לטוב ביותר שנכתב על סיד. השורה היא בעייתית כמובן, בגלל הרישא: you wore out your welcome. היינו: קבלנו אותך בברכה, אבל הדיוק הרנדומלי שלך המאיס אותך עלינו (ולכן זרקנו אותך לכל הרוחות). בארט מוצג בשיר כדמות נערצת שווטרס היה, מחד, רוצה להדמות לה, אך גם לא. רק לקראת סוף השיר מרשה ווטרס לעצמו אמירה יותר רגשית, יותר אישית: pile on many more layers, and i'll be joining you there .... and we'll bask in the shadows of yesterday's triumph sail on the steel breeze כאן הוא מביע את רצונו לשוב ולהיות יחד עם בארט, לחזור לעבר המהולל שלהם (בניגוד לפרשנויות שהועלו, הכוונה כאן ב-yesterday's triumph הוא להצלחה של הפלויד בראשיתם, לא להצלחתם ב-DSOTM). והשוו כמובן את הקטע הזה ל-If. שני דברים נוספים בקשר לשיר שיש להזכיר: האחד הוא הסרטון שהכין סטורם תורגרסון לשיר, עבור סיבוב ההופעות של PULSE באמצע שנות התשעים. זה אחד הדברים הטובים ביותר שעשה עבור הפלויד, לטעמי. הסרטון הנו אלגוריה עשירה מאוד (מזכירה לי את פיטר גרינאוויי משום מה) על חייו של סיד, תוך שימוש בביטויים מהשיר כדימויים. למשל, בנקודה מסויימת רואים את "סיד" הצעיר כשהוא חובש כובע של כורים - התייחסות לשורה miner of truth and delusion מתוך השיר. הסרטון מומלץ מאוד, ואולי יש מקום לנתח גם אותו - אלו שראו אותו. והדבר השני הוא, כמובן, הופעתו של סיד באולפני abbey road כאשר הלהקה עבדה על המיקסינג של SOYCD, ב-5 ליוני 1975. הרבה כבר נכתב על זה אז אני לא אחזור על כך. ניתן רק לשער איך הארוע השפיע על יחסה של הלהקה לשיר עצמו, בשנים שלאחר מכן.
