Us and Them ו-ACYL

[ציףציף1000]

../images/Emo168.gif Us and Them ו-ACYL../images/Emo168.gif

הפרוייקט ממשיך, עם בחינת שני הקטעים הבאים ב-DSOTM: Us and Them Any Colour You Like

 

[פינוקיו שמי]

אני לא יודע למה,

אבל Any Color You Like הוא השיר המועדף עלי בדארק סייד בזמן האחרון. באמת שאני לא יודע למה. פעם, דווקא חשבתי שהוא מיותר ורק גורע מהקונספט של האלבום. היום, כל פעם שאני שומע את הדארק סייד (וזה לא הרבה בזמן האחרון, פשוט התמכרתי לEchoes

) אני מתחיל בו ורק אחר כך חוזר לכל השאר. הקטע פשוט מצויין ומזכיר לי תמיד את One of These Days. אולי בגלל האינסטרומנטליות, אולי בגלל תחושת השיגעון שרודפת. עוד דבר - הוא מהווה שיר מצויין בתור מעבר לשני השירים שמסיימים את האלבום. הוא לוקח את העגמומיות הדכאונית ב Us and Them והופך אותה למשהו צבעוני, כמעט שמח, שמשפיע על סיום האלבום.

 

[GingerBread Man]

קשה מאוד שלא לאהוב אותו

זה שיר מאוד קצבי, קצת פסיכדלי ומאוד מעודד. אחד מעשרת שיאי האלבום.

 

[pink floydror]

any color

הוא בהחלט קטע טוב באלבום ומשמש כמגשר מצוין לרגע השיא באלבום - brain damage ו Eclipsed

 

[אמיר מאיר]

us and them זה שיר מדהים

הוא כ"כ מרגש אותי.. הבתים הפשוטים והטקסט הישיר שממש קולע (and in the end we're only ordinary men) וההתגברות בפזמון- העיבוד שם כ"כ מדוייק והמוזיקה יוצרת אווירה מיסתורית כזאת גם יש שם שינויי מקצב מגניבים! בקיצור שיר ענק והאהוב עלי מ-dark side (עם GGITS)

 

[ציףציף1000]

השלמות לשרשורים קודמים

ביקורות שהופיעו בסיבוב הקודם, וניתנה לי הרשאה להעלותם מאת הכותבים: Breathe ו-Speak to me מאת meandmeandme השיר הפותח באלבום. הוא בעיקרון מחולק ל3 חלקים. Speak to Me Breathe וBreathe Reprise השתיים הראשונים הם חלוקה של הרצועה הראשונה והשלישית היא בעצם המשך לשיר שמגיע אחרי טיים (רצועה שלילשית). Speak to me זה הקטע שמספק לנו את הפתיחה המופורסמת של התקליט הזה. פעימות הלב הידועות, רישרוש המטבעות, משהו שנשמע כמו טרקטור, ההקטלות המופרסמות של האנשים ששהו באבי ראוד וכמובן כינסתההמרשימה של כליר טורי. הקטע מתפחת ומתסוסים לו עוד שכבות עד שנכנסת המוסיקה ובעצם נפתח הקטע Breathe. קטע נפלא לפתיחה של אלבום. יש בו מילים שמייצגות את האלבום בשלמותו, איזשהו קצה מרגש שגורם לנו להתלהב מהדיסק כבר בהתחלה אבל עדיין שקט ורגוע ולא מכין אותנו למה שיבוא בהמשך. הלחן של השיר מורכב משתי אקורדים פשוטים (Em7, A) שחוזרים על עצמם חוץ מבפזמון. על שתי האקורדים האלה נוספו שכבות של קלידים, בס, תופים, גיטרה, גיטרה סלייד, אפקטים, קולות רקע, שירה ועוד המון דברים. כל זה נותן לשיר הרגשה מאוד מלאה ומבלבלת. מקשיבים למוסיקה הפשוטה יחסית ופתאום שומעים גיטרה מחליקה מצד שמאל של הרמקולים לצד ימין ופתאום איזה צמרת מוסיפה נגיעה מושלמת והבס מכניס מעבר קטן והתופים קצת אחריו ואז שוב הסלייד וככה הלאה. השיר הוא דוגמה מצויינת להפקה ועריכה מוסיקאלית נהדרת. כל כך הרבה דברים שונים וזה עדיין נשמע מדהים. השיר חוזר שוב מיד אחרי השיר טיים עם המשך למילים, שאגב לא רעות בכלל. כמה נקודות מבט מענינות והערות ציניות על כל מני דברים שלא חשבנו לחשוב עליהם. החזירה על הקטע באמת חוזרת איזשהו מעגל. ביצירות ממושכת בדרך כלל נהוג לחזור על אותו קטע כמה פעמים כדי לתת ליצירה תחושה של זרימה והמשכיות. הוורודים ידעו לעשות את זה מצויין. Timeו-Breathe Reprise מאת Marmaduke: טוב השיר מתחיל בעמעום שקט כזה ואז עובר לציצולי שעונים מטורפים שמזכירים לך שאם באת עכשיו להרדם אחרי תחילת האלבום שהוא שקט - אז ניתן לך בראש עם שעונים!!! ואז רוג'רס חוסם את הבס ומשמיע טיקטוקי שעון מה שבכלל מכניס אותך לאווירה של זמן (איך אפשר לתאר אווירה של זמן..?) ואז רייט מצטרף עם מייסון והם עושים יחד מקצב מחשמל של שהייה מתמשכת כזו..יחד עם נגיעות הגיטרה של גילמור... זה נותן לך תחושה שמשהו אדיר הולך לקרות תחושה כזו של מתח כאילו אין זמן!!! מייסון נותן מעבר חריף עם הטמטמים!! ופתאום!!! גילמור האדיר נכנס עם קול ממש מחשמל ומוזיקה מחשמלת בהתאם!! Ticking away the moments that make up a dull day You fritter and waste the hours in an offhand way Kicking around on a piece of ground in your home town Waiting for someone or something to show you the way מה שבעצם מספר על יום מאוד משעמם בחיים שעובר בצפייה למישהו שידריך אותך!!! חח בקיצור!! והוא אפילו שר את הבית בעצבים כאילו הוא באמת מעוצבן מזה שמשעמם לו... ואז השיר עובר לפזמון עם קולו המרגיע והיפיפה של רייט בליווי זמרת רקע Tired of lying in the sunshine Staying home to watch the rain And you are young and life is long And there is time to kill today And then one day you find Ten years have got behind you No one told you when to run You missed the starting gun - הקטע הזה באמת מרגיע ויש תחושה של שלווה ובעצם בחלק השני של הפזמון (שם הוא מגיע להבנה שהפסיד זמן יקר בחייו...10 שנים..) הזמרת רקע מתחילה להתגבר ומשתלבת באופן יפיפה עם הסולו המדהיים של גילמור שמחזיר אותנו לחשמל!!! קצת לפני הבית השני זמרת הרקע מעלה את הקול ושוב גילמור כועס ושר!! [מילות הבית הבא] פה כבר שמים לב לתחושה החזקה של ההחמצה והרצון להחזיר את הגלגל אחורה כי לא משנה מה אתה עושה אתה מרגיש כאילו אתה מפספס... בואו נהייה ספרותיים!! בבית זה יש דימוי של תחושת הזמן המתפספסת ע"י הבאת דוגמא של השמש.. אתה מנסה להשיג את השמש אבל היא שוקעת ו.. השמש נשארת אותו הדבר בצורה יחסית אבל אתה כבר יותר זקן.. חחח אני כזה מורה!! אוקי חזרנו לפזמון השני שבו רייט כביכול מסיים את השיר ... [מילות הבית] בפזמון הזה כבר רואים שהתחושה הזאת מתקבלת עליו והוא משלים איתה.. והוא פשוט מחכה...אבל אז הוא גם מגלה שנגמר הזמן והשיר נגמר ובאמת אין לו מה עוד להגיד!!! דרך כל כך יפה לסיים שיר עוד לא ראיתי... ובדיוק כחשבנו שהכל נגמר!!! ה"נשימה" חוזרת אלינו ובגדול!!! איך שמסתיים הפזמון האחרון חוזר השיר היפיפה breathe הפעם גילמור כבר פחות נשמע כועס אני מאמין בגלל שנגמר השיר... [breathe reprise] Home, home again I like to be here when I can when I come home cold and tired it's good to warm my bones beside the fire far away across the field the tolling of the iron bell calls the faithful to their knees to hear the softly spoken magic spells הבית הזה כל כך יפיפה ויקח לי כל כך הרבה זמן לנתח אותו אז למי שבא לנתח את כל השיר breathe אנא נתח כם את הבית הבודד הזה... ובקיצור...חחח השיר באמת מסתיים בצורה מרגיעה שמחזירה אותנו קצת לשפיות..עד כמה שאפשר.. שיר יפיפה... מקווה שאני יודע לנתח שירים.. אנא הביעו דעתכם!!! הייתי יותר משמח לכתוב על השיר הזה...

 

[ציףציף1000]

ACYL מאת meandmeandme

מועתק מהסיבוב הקודם של הפרוייקט: הרצועה השביעית ויתכן שהאהובה עלי באלבום המופתי הזה. הקטע הוא בעצם המשך אינסטרומנטלי ליצירת הפאר Us and them, ולדעתי הוא אף מתעלה עלייה. אם בפעם הראשונה ששמעתם את זה אז חשבתם שזה מוכר לכם מאיפשהו כנראה ששמעתם את אטום הרט מאדר לפני. הקטע הוא עריכה מחודשת לסגמנת שנקרא Funky Dung מתוך האלבום. הוא מתחיל בסולו סינטי הזוי, המון דיליי, המון אקו, והרגשה מבולבלת של כאוס ברחוב עירוני מצוי. את הסולו מלווה גיטרה גרובית, תופים גרובים ובס גרובי- מה שנותן לנו גרוב יחסית רציני יחסית לסגנון האלבום. אחד הקטעים הטובים ביצירה לדעתי הוא הכניסה של סולו הגיטרה. צווחה אדירה מקפיאה את הרחוב ההמוני שלנו לכמה שניות, וכשהגיטרה השניה (כן, עוד סולו של גילמור עם שתי גיטרות) נכנסת הרחוב ממשיך לזרום אך רק לשניה. הסולו קטוע ומקפיץ, משהו שלא יצא לי לשמוע בשום מקום אחר (חוץ מאולי איזה אלבום של מייק סטרן, אבל זה ג'אז בכלל ). הסולו ממשיך ומשתלב לתוך הסינטי החודרני ונהר אנשים זורם וזורם אל תוך האפלה הדקיקה שנופלת על העיר עם כניסת הרצועה הבאה.

 

[דור(2?)]

מה זה פאנקי דאנג?

ומה הקשר לאטום הארט?

 

[ציףציף1000]

Us and Them מאת Nave

גם כן מהסיבוב הקודם של הפרוייקט: כל פעם מחדש זה קורה.כשאני שומע את הפתיחה השקטה והמלנכולית מעט של us and them אני פשוט מגביר את הרמקולים לשיא עוצמתם,מחכה לכניסת הסקסופון הראשונה.מהרגע הזה אני כבר מכור.יושב קפוא מול הקיר ומנסה לדמיין...קודם כל את ההקלטה של השיר,את חברי הלהקה יושבים כל אחד עם הכלי שלו,מנסה להתרכז,להוציא מעצמו את המקסימום,ומצליח.אחר כך אני מדמיין את השיר על רקע מלחמה כלשהי...משהו בג'ונגלים,סטייל וויאטנם.ברגעי המתח של הקרב,מגיע הפיזמון,וכלל החיילים נעמדים ושרים.משני הצדדים.כולם מתחברים לשיר הזה,כאילו מדובר בצלילים ובקולות שמגיעים מהשמיים ומבקשים,רק לרגע,להפסיק עם המלחמות ולהקשיב ליצירת המופת האדירה הזו.כשחוזרים שוב לבית יש תחושה שמשהו כבר לא אותו דבר.משהו שם למעלה אמר את דברו,והפיזמון השני מאדיר את הדברים.סולו הפסנתר שאחרי הפיזמון השני מאדיר את ההנאה מהרגע,וכשהסקסופון מצטרף אליו בסולו משלו אני יודע שעכשיו אני והחיילים נהנים מאחד מקטעי המוזיקה הגדולים שיצאו. התופים והמצילות מכים במרץ במקביל לקולות הליווי ואז חוזרת המלנכוליה היפייפיה,כשהאפקטים הקוליים משתלבים בה בצורה מדהימה.בכלל,האפקטים בשיר הזה אדירים,המילים אדירות והצלילים מדהימים. השיר מסתיים.אני חוזר למציאות,כל פעם מחדש עם תחושה שמשהו השתנה.רגוע יותר,קסום יותר,מלנכולי יותר,ופשוט יפה יותר...עד הפעם הבאה...

 

[ציףציף1000]

ACYL של ניר

ג"כ מהסיבוב הקודם: איך שמסתיים הפזמון האחרון של אנחנו והם המדהים במילה Paradise שכידוע משמעותה הוא גן עדן מתחיל השיר האינסטרומנטלי היפה ביותר בדיסק (אם לא מחשיבים את דה גרייט גיג בתור אינסטרומנטלי). השיר מהווה מעיין דו שיח בין הקלידים של רייט לגיטרה של גילמור. למען האמת במשך המון זמן לא בדיוק ידעתי מה הם הכלים שמנגנים בשיר הזה מכיוון שהאפקטים שנבחרו פה לסאונד אינם רגילים. הם נותנים הרגשה קצת ג'אזית תת מיימית יפה כזאת. בכל מקרה לאחר פתיחת קלידים המהפנטת מגיע סולו גיטרה יפייפה בקצב Fאנקי ג'אזי. עם הסולו אפשר לשמוע ברקע ליווי קולי חלוש שמוסיף לאווירה המשוחררת של השיר. כל הזמן ברקע אפשר לשמוע ליווי תיפוף נפלא של מייסון, דבר שהוא דיי נדיר באלבום זה. ההרשה הכללית בשיר היא שמצפה לנו המשך גדול אחר כך ובאמת השיר הזה מהווה את המעבר מהמרכז הבשרני של הדיסק (Time, great gig, money and us and them) אל הסיום הנפלא שלו. לבסוף השיר עובר עם שינוי קליל במלודיה שנשארת באותו סגנון אל השיר Brain Damage.

 

[ציףציף1000]

ביקורת האלבום של "שלכת בסתיו"

שלכת הרשתה לי להעלות מחדש את הביקורת היפה והמקיפה שכתבה על האלבום, בסיבוב הקודם של הפרוייקט. הורדתי ממנו רק משפט אחד. טוב, חברים, זה הולך להיות ממש ממש ארוך..אתם לא חייבים..

הצד הקרוב של הירח... כמה עוד מילים יכולות להיכתב על האלבום המופלא הזה? אינספור כנראה.. כי כל פעם יבוא מישו אחר ויתפעל ממנו מחדש, עם מילים חדשות והתרגשויות מוכרות.. נכון, הביקורות כאן מתבקשות להיות על שיר ספציפי מתוך אלבום, אבל אני חושבת שזה כמעט בילתי אפשרי לנתק את השירים באלבום הזה מהקונספט שלהם.. זה כאילו תגובת שרשרת אפשר לומר.. הראשון לא יכול להתקיים בלי השני, השני לא יכול בלי השלישי וכן הלאה.. כל שיר ניבנה על קודמו, מחובר אליו באופן ישיר.. אני נהנית מהחוויה של לשמוע את האלבום הזה בתקליט וויניל אמיתי, כמו של פעם, ואני חושבת שזה באמת עולם אחר.. קודם כל, כל הטקס הזה של לפני.. להוציא את התקליט מהעטיפה, להזיז את המחט ולהניח אותה על התקליט.. וההמתנה הזו, עד שהוא מסתובב.. זה חוויה שמי שכל ימיו שמע תקליטורים יהיה לו קשה להבין אני חושבת.. ונכון, יש מי שיגידו שאין על הסאונד הנקי של הסי.די.רום, מערכת סראונד ועוד נפלאות מעולם הסאונד.. אבל אני דווקא אוהבת את הצליל הישן של הפטיפון, את הלחשושים והחריקות הקטנות שיש מדי פעם.. זה נותן לזה טעם אמיתי, של מוזיקה, של איכות, נותן לזה גוון אחר..כמו שאני אוהבת טוב, אז לעניינינו.. הצד הראשון של התקליט.. לדעתי הוא בנוי כיחידה אחת, הקטעים האינסטרומנטליים וקיטעי השירה, כאילו משלימים אחד את השני breathe ו time הם כלכך מחוברים, בתוכן, אפילו המעברים שלהם, ביניהם, כלכך הרמוניים משלימים, מושלמים. המסע לירח נפתח במה שנשמע לי כפעימות..דופק, אולי צעדים..והלופ הזה של מכונת הכסף.. שנותן רמז לmoney..והקול הזועק של טורי שמרמז לנו על the great gig in the sky ?.בכלל.. בהאזנה חוזרת, אפשר למצוא שspeak to meמחבר בתוכו את כל היופי שיש באלבום הזה, זה כמו טיזר למה שעומד לבוא.. ואז, breathe, עם מילים חזקות ולחן שסוחף אותך במסע מדהים..שבוחן איתך את החותם שאתה משאיר אחריך.. את הדברים הקטנים שיוצרים את החיים שלך.. on the run.. אולי הקטע הכי הזוי באלבום.. פסיכדלי, יש יגידו שטעו לחשוב שזה טראנס.. אבל אצל הפלויד'ס כמו אצל הפלויד'ס- הם מגישים לנו קטע אינסטרומנטלי מלא באפקטים, גיטרות וצחוק מטורף ששואב אותך, ואז כאילו משום מקום מגיעים אלפי שעונים, בצלצול מחריש אוזניים.. שמעיר אותך מההזיה ומחזיר אותך למציאות, לרדיפה אחרי הזמן.. ועם התופים של מייסון והבאס והגיטרות והקול המטיף משו של ווטרס אתה חוזר לקונספט המרכזי של האלבום..הדברים הקטנים שעושים את החיים, הרדיפה אחרי הזמן, הכסף, החיפוש העצמי, אני יכולה לשבת ולכתוב שעות על השיר הזה., לעבור שורה שורה ולפתח אותה, אבל זה לא ייגמר בטוב כי באמת, השיר הז מכיל בתוכו המון, המון, ולדעתי הוא המשך ישיר לbreathe... שלושת השירים האלה הם מעין טרילוגיה, זה כאילו מספר סיפור בעל מוסר השכל חכם מאוד... אהה..ואז...אז מגיע קטע השיא של האלבום... יש רגיעה מסוימת, פסנתר מלטף, קול רגוע ואנחנו טועים לחשוב שהינה, מגיעה מנוחה.. אבל אז באה טורי, ושרה ללא מילים, מביעה אלפי רגשות, תחושות, משתמשת בקול המדהים שלה ככלי נגינה ומשתלבת בהרמוניה מופלאה עם הפסנתר הרך, זועקת ולוחשת בכאב, באהבה, בחמלה ועם המון רגש בקול.. Stop...לעבור צד האלבום בנוי בצורה גאונית.. הוא תוכנן לצאת על גבי תקליט.. כי ה'גיג' מסיים את הצד הראשון, והמנוחה הזו, של העברת הצד של התקליט היא מתבקשת לפני שאנחנו מגיעים לרצועה הבאה.. money.. שוב אותו לופ של מכונת הכסף, מטבעות, צ'אנג צ'אנג.. כמו בפתיחה.. בס שנותן את הטון ווטרס שלועג לתרבות החומרנית במסווה של שיר הלל לכסף.. והסקסופון המבריק בסולו מצוין, קצב מקפיץ ודינאמי, עם גיטרות שמתיישבות היטב על הבס ומגיעות לאקסטזה לקראת סוף השיר...יופי של סולו והבית האחרון, "כסף זה פשע, זה השורש לכל הרוע היום.." ושוב צחוק מטורף שמלווה אותנו לאורך כל האלבום.. Us and them..שיר מקסים..שפותח במנגינה כלכך מרגיעה..פסנתר וגיטרות ששטות לנו בדמיון.. ואליהן מצטרף סקסופון רך.. וקול רגוע ושקוף ומהדהד...שמהר מאוד מתחלף ומשתנה ומתחזק, ולאורך כל השיר, שמדבר על החיים שלנו, על היבטים שונים של כל אחד שבסופו של דבר מסתכמים בזה שהכל חוזר על עצמו...up and dowm and in the end its only round and round and round…המון קטעי סקסופון, וקולות ליווי מעוררים. הרצועה מגיעה לסופה עם הבית האחרון...שהאיש הזקן מת..וישר עוברת לany color you like.. אני חושבת שאפשר גם לשים לב לזה שגם כששומעים בדיסק אז אין הפסקות בין רצועה לרצועה.. מה שנותן תחושה של המשכיות וזרימה וחיבור.. כל צבע שתרצה.. השם לדעתי מאוד מתאים לקטע האינסטרומנטלי הזה.. כי כמו שמו הוא מאוד צבעוני, בהגשה שלו, במגוון האפקטים והכלים שמתנגנים, והגיטרות הקופצות.. ים של צבעים בשיר אחד...ומהצבעוניות הקופצנית ישירות אל הדשא הירוק..the lunatic is on the grass.. הלא זה brain damage הגאוני.. שמרוב שאני אוהבת את השיר הזה ואת המשמעות הגאונית שלו, אני לא מצליחה להסביר אותו... זהו גם המשך ישיר לרעיון שהועבר לנו בbreathe... שלא משנה מה נעשה.. בסופו של דבר כולנו נסים באותה צורה..ניפגש בצד האפל של הירח.. השיר מסתיים כשל הקולות ביחד, כל כלי הנגינה ביחד זועקים את השורה האחרונה..see you on the dark side of the moon… והאלבום המופתי הזה מגיע לסיומו...eclipse.. כל מה שתחשוב, כל מה שתראה, כל מה שתטעם, וכל מה שתרגיש. כל מה שתאהב, כל מה שתשנא, כל מה שתהרוס וכל מה שתבנה... כל מה שתעשה בחייך כל מה שתכניס לתוכם-זה מה שהם יכילו, לא יותר ולא פחות.. And everything under the sun is in tune But the sun is eclipse by the moon. אממ..הרבה פעמים ניסיתי להבין את המשפט הזה.. אני חושבת שזה אומר שלמרות שאתה זה שמתכנן לך את החיים שלך, עדיין, כל מה שמתחת לשמש-מכוון, מאורגן, מתוכנן ומותאם... והשמש בסופו של דבר מתמזגת עם הירח...עם הצד האפל של הירח... שם הכל מתחיל ושם הכל נגמר The end. פפפ...בראבו לכם אם הגעתם עד לכאן.. אני בעצמי התעייפתי אני לא חושבת שזו ביקורת..אלה מעין חוויה ודעה אישית לגבי התקליט הזה, אפשר לשבת שעות על גבי שעות ולנתח את הטקסטים הגאוניים, ואת הלחן המבריק..אבל למה לעשות את זה כשאפשר פשוט להניח תקליט ולהנות מהיופי הצרוף הזה

 

[trancelover]

ACYL מעולה UAT לא רע בזכות הסקסופ