"ולא פחדת שיסתבך משהו?>

[דגת הבננה]

../images/Emo178.gif"ולא פחדת שיסתבך משהו?>

הרי בבי"ח יש את כל הציוד זמין..." אין לי כח כבר לשאלה הזו

. ביום כיפור התארחתי אצל חברים וזו היתה השאלה שהציגו לי. האמת, כשהיא סיפרה על הלידה שלה, אמרתי לה שזה רק חיזק אותי למה גם לידה הבאה אני אעשה בבית ואפילו קצת הצחיק אותי למרות שזה לא ממש PC לצחוק מזה- "ירדו לי המים, אז ברור שישר עושים לי זירוז...אפידורל...לא זזה...ואקום...". במקרה שלה, גם השליה יצאה בחתיכות...מה שעוד יותר השאיר אותי נטולת תשובה הולמת. אז מה אתן עונות לשאלה הזו?!

 

[שָׂרָה]

יש לי תשובה לזה../images/Emo8.gif

בוודאי שהשיליה תצא בחתיכות אם התחילו את הלידה בכוח עם זירוז והוציאו ת'תינוק בואקום. אז לא היה מצב שהגוף התחיל לידה, ואחת כמה וכמה שהשיליה תצא. אילו היו מחכים בסבלנות והיתה מתחילה לידה ספונטאנית, אין סיבה שהשיליה לא היתה יוצאת שלימה ולא היו צריכים לתלוש אותה החוצה בחתיכות חתיכות. כן, זה בסדר שיש פקיעת מים ואין צירים. זה קורה אז מה? לא, לא יהיה זיהום אם לא יבדקו שום בדיקה פנימית ושום אמבטיה. אם לוקחים ויטמין C כל 4 שעות זה מונע זיהומים. ו- יש לי חברה שפקעו לה המים ביום ראשון. למזלה היה לה רופא זקן שאמר שתלך הביתה והרופאים 'מהדור החדש' צעקו שיתחילו זירוז ואפילו קיסרי אבל הרופא אמר שטויות תעזבו. ביום חמישי התחילו לה צירים והיא חזרה לבית החולים וילדה. אז מספיק עם ההסטריה. ולגבי המצבי חירום שקורים בבתי חולים, הם מביאים את המצב החירום עם ההתערבויות שלהם ואחר כך מצילים. תודה רבה. לא בשבילי.

 

[דגת הבננה]

אז היא אמרה לי שגם בלידה הראשונה

היה לה אותו עניין עם השילייה

. השאלה היתה יותר באופן כללי מה עונים, אבל השורה התחתונה שלך מתאימה לי

 

[שָׂרָה]

יש נשים שלוקח להן זמן עם השיליה

ובבית החולים ישר מתחילים להוציא אותה בכוח. ברור שתצא בחתיכות. שיליה זה דבר שמחכים בסבלנות ואחת כמה וכמה לא חותכים את הטבור מייד. שיליה מלאת דם לא תיצא באותה התלהבות כמו שיליה שהתרוקנה מדמה.

 

[debby12]

אוי - אני מכירה את זה...

האמת? כמעט ולא יוצא לי לנהל דיונים בנושאים האלה. אין לי סבלנות או אנרגיות לנסות ולהסביר לאנשים שלא מוכנים להקשיב בראש פתוח, ולצערי יוצא לי לפגוש כאלה שכן. אז פשוט לא יוצא לי לנהל דיונים בנושא. אם עולה כזאת שאלה (לא פחדת בלה בלה?) אני מחייכת באדיבות ואומרת "לא". בדרך כלל הצד השני מספר לי על כמה זה מסוכן ואיזה מזל יש לי - כי אותם הקיסרי הציל בלה בלה. אני אומרת "יופי, מזל" וזהו. אם אם מתעקשים אני לפעמים אומרת בנימוס שיותר בטוח בבית ומציעה לשלוח חומר. זה בדרך כלל לא מתקדם מעבר לזה. זה חלק מתרבות הפחד שהמאמר ש blue horizon קישרה פה אליו מדבר עליו. אגב - אין אף פעם דרך לסתור את הטיעון הנפלא הזה (ההתערבות הרפואית/קיסרי שהצילו את חיי וחיי תינוקי) כי חוץ ממני עוד פגשתי בחיים (= לא וירטואלית) מישהי שסירבה, אז אין דרך לדעת "מה היה קורה אילו סירבו"

 

[רוני של השלוש]

קודם כל, לא. לא פחדתי.

אני עיונה בכנות - הרבה יותר מפחיד אותי ללדת בבית חולים. מה שצריך ללידה, המיילדת מביאה איתה (למשל, מכשיר דופלר לניטור העובר, ציוד החיאה למקרה הצורך, חמצן, תרופות לכווץ הרחם ולמניעת דימום, וכו'). כל השאר זה בגדר לא נחוץ ומיותר, ואין לי שום בעיה להסביר גם למה כל ההתערבויות האלו גורמות לצורך ב"ציוד הזמין" משום שהן מזמינות עוד ועוד התערבויות. לשאלה "מה תעשו אם משהו יסתבך" אני עונה ב-"אז ניגש לבית החולים, בשביל זה הוא קיים".

 

[הילהל]

הייתי שואלת בחזרה

"ואת לא פחדת מהסיכונים בלידת בי"ח?" ומפרטצת (מפל ההתערבויות, הסיכוי שיעשו לך משהו לזרז כי צריכים חדר ולא כי זה נכון לך, החיידקים האלימים, חתך שאין בו צורך). אני, כמי שרוצה לידת בית ולא יכולה - מאוד מוטרדת מסיכוני ביה"ח שאני נאלצת לקחת על עצמי.

 

[סטיוויה]

התשובה שלי היא "לא" קל פשוט ומהיר.

 

[Merav B R]

אני עונה פשוט "לא, מבי"ח

אני פוחדת יותר" ומציגה פרצוף כזה זחוח שמבריח את השואלים

 

[Manty]

אותי לא שואלים

טוב, ביפן אף אחד לא מערער על הבחירות של האחר (לפחות לא "בפרצוף"), אבל בדר"כ אוהבים לשטוח בפני את סיפור הלידה הזוועתית שלהם, כשלרוב המסקנה שלי היא, שהזוועה מקורה במיקום הלידה... (אך אני, כמובן, לא מערערת על הבחירה שלהן, לפחות לא ב"פרצוף"

)

 

[צימעס]

את יכולה לומר משהו כמו

"איזה רופא/מיילדת רשע/דביל". ככה לא היא אשמה, אבל אם היא תחשוב לעומק, היא תגלה מה היתה יכולה לשנות.

 

[שָׂרָה]

לא ביפן

 

[Manty]

טוב, אז אני חייבת להודות

שאני מדי פעם קצת כן מביעה דעה (

), בדרך ההכי עדינה והכי פחות שיפוטית שאני מסוגלת.. הנשים תמיד מהנהנות בהסכמה עם דעתי, אך שוב, זה לגמרי לא מראה אם זו הסכמה אמיתית או סתם הסכמה מנומסת, ולכן לרוב אני לא ממש טורחת. הדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות זה לספר את סיפורי הלידה של הקטנים... בעיקר לבנותי!!!

 

[רוני של השלוש]

היפנים תמיד מהנהנים בהסכמה, לא? ../images/Emo3.gif

ואני איתך בנוגע להשקעה בסיפורי לידות הבית הנפלאות ובכלל בשבחי לידות בית (והנקה, ונשיאה של תינוק על הגוף, ולינה משותפת) לבנות שלי, שכבר מתחילות להראות ניצני הסכמה... לפחות יובל, שכבר הכריזה שכ----ל ילדיה יוולדו בבית (נו טוב, היא גם הכריזה שלה יוולדו מיליון תינוקות

)

 

[Manty]

אכן (מהנהנת בהסכמה ../images/Emo194.gif)!

 

[debby12]

איזה קטע

יש לי חבר יפני, וכשסיפרתי לו על תכניות לידת הבית הוא אמר משהו כמו: "שיהיה בהצלחה. אצל אשתי שתי הלידות היו קשות/מסוכנות/כואבות בבית חולים". בזמנו חשבתי שבזה הוא מביע צער על שלאשתו לא הלך בקלות עם הלידות. אבל עכשיו בדיעבד פתאום נפל לי האסימון עם השרשור הזו שמה שהוא אמר כנראה היה הדרך היפנית העקיפה-עדינה לומר למישהי: "את לא נורמלית, את מסכנת את עצמך וכו'"

 

[דגת הבננה]

../images/Emo52.gif מראש אבל לא קורה שבאמת צריך

את הציוד הזמין הזה? ברור שאני עונה ש"לא" ואפילו מוסיפה שהבית חולים נראה לי מסוכן (ואחרי לידת הבית הוא נראה לי עוד יותר מסוכן ממה שחשבתי), אבל אני מסתבכת ששולפים לי את טיעון ה"ציוד הזמין".

 

[debby12]

המממ

אני חושבת שהציוד היחיד שחייבים ב"מידי" זה בלון חמצן - ואת זה יש למיילדת (כזכור - מדובר בתינוק שנולד במועד - לא בפג או תינוק בסיכון - שלא יוולדו בבית) חוצמזה אני לא רואה מה צריך "מיד". התינוק לא מתפוצץ....אם הוא צריך משהו- אפשר להגיע לבית חולים. מומי לב קשים וכאלה - ממילא רואים מראש באין ספור הסקירות הנהוגות בארץ - אם יש אז לא יולדים בבית. אם יש דימום שלך ברמה שמצריכה מנת דם - גם אז אפשר להגיע לבית חולים. בקיצור - את הציוד הזמין ההכרחי יש בעיניי גם בבית עכשיו הזכרת לי משפט שאבא שלי היה אומר לי כשהייתי קטנה: "לא מתים כל כך מהר

" <אולי בגלל זה יצאתי כזו פסיכית סרבנית להוראות רופאים -- כי אבא שלי חינך אותי לחיים בלי פחד> אבל ברצינות - אני חושבת שחבל על האנרגיות שלך להסתבך עם דיונים בנושא. ממילא לא תשכנעי כאלה אנשים, והם רק ייהנו אחרי זה לספר לכל העולם איך "לא היתה לך תשובה לנקודה של ציוד זמין".

 

[צימעס]

לא.

 

[mise]

ב"באופן" יש דף

על גורם RH ונשים שבחרו (או בוחרות) לא לקבל את הזריקה למרות סוג הדם שלהן. נחקק בזכרוני משפט שכתבה שם נעמי_בן_שיטרית (שילדה ללא מיילדת, יש גם דף סיפורי הלידה שלה) שכתבה: "זה לא בקארמה שלי". זה משפט כל כך מצחיק, משעשע ונכון (תחשבו כמה אנחנו מדברות על ההתחברות לאינטואיציה הנשית והאימהית, במה זה שונה?) שבכל פעם שמישהו שואל אותי את השאלה הזו אני מחייכת חיוך קטן ומדמיינת את עצמי עונה: "זה לא בקארמה שלי"