boringvered
New member
../images/Emo18.gif (ארוך) קיטור עבודתי...
רציתי להגיד שעד לפני כמה ימים הייתי סמל של שלווה ורוגע. הילדה הפכה אותי ליצור רגוע כל כך... וחשבתי לתומי שהיא לחלוטין שינתה אותי... אבל הגיע לנו בוס חדש ומאז אני מדוכדכת ואומללה... הסיפור הוא כזה... אני עובדת כבר כמה זמן על תקן טכנאית מחשבים וע. למנהל הרשת שלנו. הכל היה נהדר. אנחנו מבינים את הראש אחד של השני ואני מגבה אותו בהרבה תקלות שוטפות ומאפשרת לו להתעסק עם הדברים היותר גדולים. מבחינתי התפקיד בתור ע. נותן לי אתגר ועניין, כי הטכנאות היא קלילה ומאוד בסיסית ולא מאתגרת. כשהייתי בחופשת לידה מנהל הרשת כרע תחת הנטל ורק חיכה שאני אחזור (איזה כיף להרגיש רצויה!). ואפילו שאני עובדת ממש קצת שעות כרגע (7.5) וגם שואבת חלב פעמיים ביום, הכל הלך טוב. ואז הגיע לנו מנהל תשתיות חדש... ומאז שהגיע הוא מטיל על מנהל הרשת מלא מלא משימות. מעביר אליו מלא סמכויות חדשות, יושב איתו במליון ישיבות... ואני? אותי הציגו בפניו בתור הטכנאית ותו לא... כשמנהל הרשת מנסה להגיד לבחור החדש שאני עושה חלק מהדברים, החדש נראה קטן אמונה ומופתע... ולעיתים גם לא מתייחס. בשיחת הכרות שהיתה לי עם החדש לא קבלתי שום סמכות נוספת... ואיש הרשת חושש להאציל סמכויות עקב התגובה של החדש לכל הנושא... למרות שאמרתי לחדש שמה שהכי חשוב לי זה להמשיך לעבוד במתכונת הנוכחית ולמרות שהוא אמר שבשלב זה הוא לא משנה שום דבר, אני מקבלת את הרושם שהוא רק אומר לי את זה להשתיק אותי, כי למנהל הרשת הוא מביע דברים באופן אחר... ואני לא יודעת אם אני סתם לחוצה ומוטרדת ללא סיבה מוצדקת, לפני שבכלל יש סיבה... אבל המצב הוא שאני מבצעת את כל העבודה שלי ונותרת ללא תעסוקה מאז שהחדש הגיע, כי מנהל הרשת כל הזמן בישיבות וכל הזמן מקבל משימות ומקבל את הרושם שהחדש לא מעוניין שהוא יבזר שום סמכויות. אני מלאת מוטיבציה וזקוקה לאתגר מקצועי... אבל יש גם את הנושא של שעות העבודה והמחוייבות ההורית שכמובן לא ניתן להתעלם ממנה... שנותן רושם שאני לא רצינית לכאורה ביחס לעבודה. מה שלא נכון, אבל אין ברירה. לפעמים בא לי פשוט שלא יזיז לי נושא העבודה יותר. העיקר שעובדים ולא משנה כמה מעניין לי ונחמד לי... שמרכז חיי יהיה רק המשפחה... אבל כנראה שברמה הזו ממש קשה לי להשתנות, וגם השאלה אם נכון להשתנות... וזהו... זה קיטורי להיום. ותודה ששרדתם עד כה...
רציתי להגיד שעד לפני כמה ימים הייתי סמל של שלווה ורוגע. הילדה הפכה אותי ליצור רגוע כל כך... וחשבתי לתומי שהיא לחלוטין שינתה אותי... אבל הגיע לנו בוס חדש ומאז אני מדוכדכת ואומללה... הסיפור הוא כזה... אני עובדת כבר כמה זמן על תקן טכנאית מחשבים וע. למנהל הרשת שלנו. הכל היה נהדר. אנחנו מבינים את הראש אחד של השני ואני מגבה אותו בהרבה תקלות שוטפות ומאפשרת לו להתעסק עם הדברים היותר גדולים. מבחינתי התפקיד בתור ע. נותן לי אתגר ועניין, כי הטכנאות היא קלילה ומאוד בסיסית ולא מאתגרת. כשהייתי בחופשת לידה מנהל הרשת כרע תחת הנטל ורק חיכה שאני אחזור (איזה כיף להרגיש רצויה!). ואפילו שאני עובדת ממש קצת שעות כרגע (7.5) וגם שואבת חלב פעמיים ביום, הכל הלך טוב. ואז הגיע לנו מנהל תשתיות חדש... ומאז שהגיע הוא מטיל על מנהל הרשת מלא מלא משימות. מעביר אליו מלא סמכויות חדשות, יושב איתו במליון ישיבות... ואני? אותי הציגו בפניו בתור הטכנאית ותו לא... כשמנהל הרשת מנסה להגיד לבחור החדש שאני עושה חלק מהדברים, החדש נראה קטן אמונה ומופתע... ולעיתים גם לא מתייחס. בשיחת הכרות שהיתה לי עם החדש לא קבלתי שום סמכות נוספת... ואיש הרשת חושש להאציל סמכויות עקב התגובה של החדש לכל הנושא... למרות שאמרתי לחדש שמה שהכי חשוב לי זה להמשיך לעבוד במתכונת הנוכחית ולמרות שהוא אמר שבשלב זה הוא לא משנה שום דבר, אני מקבלת את הרושם שהוא רק אומר לי את זה להשתיק אותי, כי למנהל הרשת הוא מביע דברים באופן אחר... ואני לא יודעת אם אני סתם לחוצה ומוטרדת ללא סיבה מוצדקת, לפני שבכלל יש סיבה... אבל המצב הוא שאני מבצעת את כל העבודה שלי ונותרת ללא תעסוקה מאז שהחדש הגיע, כי מנהל הרשת כל הזמן בישיבות וכל הזמן מקבל משימות ומקבל את הרושם שהחדש לא מעוניין שהוא יבזר שום סמכויות. אני מלאת מוטיבציה וזקוקה לאתגר מקצועי... אבל יש גם את הנושא של שעות העבודה והמחוייבות ההורית שכמובן לא ניתן להתעלם ממנה... שנותן רושם שאני לא רצינית לכאורה ביחס לעבודה. מה שלא נכון, אבל אין ברירה. לפעמים בא לי פשוט שלא יזיז לי נושא העבודה יותר. העיקר שעובדים ולא משנה כמה מעניין לי ונחמד לי... שמרכז חיי יהיה רק המשפחה... אבל כנראה שברמה הזו ממש קשה לי להשתנות, וגם השאלה אם נכון להשתנות... וזהו... זה קיטורי להיום. ותודה ששרדתם עד כה...
