../images/Emo18.gifבטוחות שרוצות סיפור?
אז נכון,אני אחרי וממש בדקות אלואני מניקה את התינוקת המקסימה שלי ולא מאמינה שאני היא הכוכבת של הסיפור שאני הולכת לספר לכן... אז כמו שעידכנתי ביום ראשון,הייתי אצל ההורים בעיקר באמבטיה,מעבירה צירים חזקים מאד ומצטופפים. בסביבות 2 בצהריים הייתי במצב של כמעט 14 שעות של צירים סדירים שהתחילו להגיע כל 3 דקות. כיון שבלידה הקודמת כשאלו היגיעו ילדתי אחרי כ20 דקות,אמא שלי התחילה ללחוץ עלי לסוע לבי"ח כי עוד רגע אני אלד לה בבית,מה שלא היה מתוכנן. היתי כ"כ כאובה ואופטימית שהנה זה בא ונסענו. הגעתי למיון בקושי עומדת,בקושי מסוגלת להגיד איך קואים לי ברצף. חיבור של מוניטור לכמה דקות בעמידה,בדיקה ויאוש! אני רק ב5 ס"מ,לא מש יולדת. החלטתי להכנס לחדר לידה כי כבר לא יכולתי לחשוב על לחזור שוב. נכנסתי וקיבלה אותי מיילדת שאני מכירה ומאד שמחתי,אחרי רבע שעה התחלפה המשמרת והגיעה מילדת שאני לא מכירה. בלניאדו רוב המיילדות מכירות אותי אישית ממש ולרגע היתי מודאגת. מיד חזרתי לתפילה שהתפללתי כל ההריון על נמילדת והאמנתי שהקב"ה שלח לי את המילדת המתאימה לי. ברור שצדקתי,תודה לבורא עולם. ההמשך היה המוןןןן צירים כואבים ברמה שאני לא זוכרת מאף לידה ומאד אינטנסיביים. אני על הכדור,כורעת על הרצפה,נתלת על כל מי שאפשר,מוציאה קולות ומוציאה את הנשמה. אחרי בערך שעתים כאלה כבר היתי בטוחה שעוד רגע אני פשוט מוסרת נשמה ולא מביאה חדשה,נכון התכוונתי לזו שלי שעמדה לצאת מגופי למרות שזכרתי שלא באמת מתים מכאב. ביקשתי מהמיילדת לבדוק אותי,התוצאה התקדמתי בס"מ אחד! יאוש. המילדת המקסימה אומרת לי שהיא יודעת שאינ לא רוצה התערביות אבל נראה לה שכדאי לפקוע מים. "הצוות" שלי שכלל את אמא שלי ואת אבבבאאא תומך בהחלטה ואני הולכת על זה לא לפני שבררתי שגם רופא וגם המיילדת בטוחים ב100% שהראש מבוסס. המים יורדים צלולים ואני מקפצת בכאב על הכדור כשבכל ציר יורדים עוד ועוד מים. איסטניסטית כמוני כבר חייבת מקלחת... הלכתי להתקלח ותוך כמה דקות הרגשתי שלוחץ לי. חזרתי לחדר לידה וביקשתי מהמילדת לבדוק כי אני מרגישה שאולי זה סוף סוף זה. הפתחיה 8-9 ואחרי שסיכמנו על תנוחת לידה (כריעת ישיבה על קצה המיטה) המיילדת הנחתה אותי ללחוץ כשאני מרגישה צורך. כאן נשברתי. "לא יכולה!" מנסה ללחוץ ולא יכולה. אמא שלי והמילדת שעמדו קדימה עודדו אותי הן רואות ראש ואבבבאאא מעודד אותי ליד הראש . אחרי 3 ליחצות בהן הרגשתי שאני יולדת או לחילופין מח#@%^ מקשת אבטיחים יצא הראש והמיילדת הזמינה אותי לילד את הגוף. לא היה לי כח אבל היא לקחה את הידיים שלי ושמה אותן תחת בתי השחי של הקטנה והוצאתי אותה. באותו רגע אמא שלי גילתה לנו שנולדה לנו בת! בלי שדיברנו קודם המיילדת נתנה לי להרגיש שחבל הטבור פועם ואני בנתיים הנקתי. אחרי 9 דקות נוספות היה לי לחץ וילדתי את השליה. זהוזה אפשר להגיד מזל טוב. לידה שביעית,אני מסתכלת על היצור המופלא הזה ולא מאמינה,שילדתי ,שהיא היתה לי בבטן,שיש לי שוב תינוקת. חסדי ה'! אני בבית ומסביבי ששת ילדי המדהימים ומלמעלה שומרת עלינו המלאך שלנו ואנחנו לא מפסיקים להודות לקב"ה על הנס!
אז נכון,אני אחרי וממש בדקות אלואני מניקה את התינוקת המקסימה שלי ולא מאמינה שאני היא הכוכבת של הסיפור שאני הולכת לספר לכן... אז כמו שעידכנתי ביום ראשון,הייתי אצל ההורים בעיקר באמבטיה,מעבירה צירים חזקים מאד ומצטופפים. בסביבות 2 בצהריים הייתי במצב של כמעט 14 שעות של צירים סדירים שהתחילו להגיע כל 3 דקות. כיון שבלידה הקודמת כשאלו היגיעו ילדתי אחרי כ20 דקות,אמא שלי התחילה ללחוץ עלי לסוע לבי"ח כי עוד רגע אני אלד לה בבית,מה שלא היה מתוכנן. היתי כ"כ כאובה ואופטימית שהנה זה בא ונסענו. הגעתי למיון בקושי עומדת,בקושי מסוגלת להגיד איך קואים לי ברצף. חיבור של מוניטור לכמה דקות בעמידה,בדיקה ויאוש! אני רק ב5 ס"מ,לא מש יולדת. החלטתי להכנס לחדר לידה כי כבר לא יכולתי לחשוב על לחזור שוב. נכנסתי וקיבלה אותי מיילדת שאני מכירה ומאד שמחתי,אחרי רבע שעה התחלפה המשמרת והגיעה מילדת שאני לא מכירה. בלניאדו רוב המיילדות מכירות אותי אישית ממש ולרגע היתי מודאגת. מיד חזרתי לתפילה שהתפללתי כל ההריון על נמילדת והאמנתי שהקב"ה שלח לי את המילדת המתאימה לי. ברור שצדקתי,תודה לבורא עולם. ההמשך היה המוןןןן צירים כואבים ברמה שאני לא זוכרת מאף לידה ומאד אינטנסיביים. אני על הכדור,כורעת על הרצפה,נתלת על כל מי שאפשר,מוציאה קולות ומוציאה את הנשמה. אחרי בערך שעתים כאלה כבר היתי בטוחה שעוד רגע אני פשוט מוסרת נשמה ולא מביאה חדשה,נכון התכוונתי לזו שלי שעמדה לצאת מגופי למרות שזכרתי שלא באמת מתים מכאב. ביקשתי מהמיילדת לבדוק אותי,התוצאה התקדמתי בס"מ אחד! יאוש. המילדת המקסימה אומרת לי שהיא יודעת שאינ לא רוצה התערביות אבל נראה לה שכדאי לפקוע מים. "הצוות" שלי שכלל את אמא שלי ואת אבבבאאא תומך בהחלטה ואני הולכת על זה לא לפני שבררתי שגם רופא וגם המיילדת בטוחים ב100% שהראש מבוסס. המים יורדים צלולים ואני מקפצת בכאב על הכדור כשבכל ציר יורדים עוד ועוד מים. איסטניסטית כמוני כבר חייבת מקלחת... הלכתי להתקלח ותוך כמה דקות הרגשתי שלוחץ לי. חזרתי לחדר לידה וביקשתי מהמילדת לבדוק כי אני מרגישה שאולי זה סוף סוף זה. הפתחיה 8-9 ואחרי שסיכמנו על תנוחת לידה (כריעת ישיבה על קצה המיטה) המיילדת הנחתה אותי ללחוץ כשאני מרגישה צורך. כאן נשברתי. "לא יכולה!" מנסה ללחוץ ולא יכולה. אמא שלי והמילדת שעמדו קדימה עודדו אותי הן רואות ראש ואבבבאאא מעודד אותי ליד הראש . אחרי 3 ליחצות בהן הרגשתי שאני יולדת או לחילופין מח#@%^ מקשת אבטיחים יצא הראש והמיילדת הזמינה אותי לילד את הגוף. לא היה לי כח אבל היא לקחה את הידיים שלי ושמה אותן תחת בתי השחי של הקטנה והוצאתי אותה. באותו רגע אמא שלי גילתה לנו שנולדה לנו בת! בלי שדיברנו קודם המיילדת נתנה לי להרגיש שחבל הטבור פועם ואני בנתיים הנקתי. אחרי 9 דקות נוספות היה לי לחץ וילדתי את השליה. זהוזה אפשר להגיד מזל טוב. לידה שביעית,אני מסתכלת על היצור המופלא הזה ולא מאמינה,שילדתי ,שהיא היתה לי בבטן,שיש לי שוב תינוקת. חסדי ה'! אני בבית ומסביבי ששת ילדי המדהימים ומלמעלה שומרת עלינו המלאך שלנו ואנחנו לא מפסיקים להודות לקב"ה על הנס!
