בשבת בבוקר נסענו עם הילדים וחברים לאגם מונפורט במעלות. היה יחסית נטוש (אנחנו כנראה המשוגעים הכמעט יחידים שיוצאים לטיול ביום שבו החזאים מבטיחים גשם...). ובכל זאת העברנו כמה שעות נחמדות מאד בשיט בסירות פדאלים ואח"כ הילדים שיחקו ואנחנו התארגו על פיקניק לארוחת צהריים. לקראת הערב נפגשתי עם עוד 5 חברות טובות. כל אחת גרה בקצה אחר של הארץ (מנהריה דרך כרמיאל ועד לגדרה ובאמצע). אכלנו אוכל טוב, החלפנו כל מיני מתנות והיה ממש נחמד. עד ש..... שאלו מתי האזכרה של רותם השנה, אני בשלוות נפש מדומה עניתי, ואז הבכי התפרץ...........
בימים המיוחדים שלנו. אצלנו זה בעוד קצת יותר מחודש ה' בשבט 30.1.09 5 שנים כבר מסומן על הלוח במטבח והמחשבות מתרוצצות קדימה. לאן הם הלכו כל השנים האלה? אני באמת חיה 5 שנים אחרי שבני הצעיר נדם? היום בשיחת טלפון עם אחת מחברות הפורום היא ציינה את פרץ האנרגיה שתקפה אותי בזמן האחרון, השבתי לה "אל תדאגי ינואר יגיע וזה יבוא". ככה הם חיינו דנה, פעם למעלה פעם למטה וכמו שפעם אמר לי מורה לגיאוגרפיה אי שם בשנות ה-70 נוכח "אהבתי היתרה " למקצוע: את הולכת על הקצה תשתדלי ליפול פנימה. וזה מה שאני מנסה לעשות כל הזמן.
אין ספק שהתקופה שלפני האזכרה ויום ההולדת היא הקשה ביותר לפחות עבורי ואין לי ספק שעבור כולם. הבעיה היא שזה מתחיל מוקדם. כבר חודשיים ואפילו שלושה לפני הכאב מתחיל להשתלט והלב פשוט נופל נופל נופל. חיים מוזרים. למות אחרי הילדים שלנו זה נורא.
ביום שישי הלכתי יחד עם הוריי ובני האמצעי להפנינג השנתי של פורום אופנועים בתפוז. שם הקמנו דוכן להחתמה על כרטיסי אד"י - העמותה לקידום תרומות האיברים, וכן דוכן להחתמה על עצומה של עמותת "אנשים באדום" הקוראת להחמרה בענישה לעברייני תנועה סדרתיים, אם תרצו אעלה לכאן קישור לעצומה. היה אירוע מדהים וכמובן היענות האנשים היתה גדולה. בערב התכנסה כל המשפחה בבית ההורים לארוחת ערב והיה ערב מהנה. בשבת בסה"כ היה יום המשפחה כאשר נשארנו בבית ונחנו. עמית
מצרף קישור ישיר לעצומה http://www.atzuma.co.il/petition/anashimbeadom/1/ את העצומה אנחנו מתכוונים להגיש לכל בעלי התפקידים מייד לאחר הקמת הממשלה החדשה בתום מסע שנערוך מכל קצוות הארץ לירושליים. עמית