../images/Emo182.gifרועי baby
אני כותבת לך שוב למרות שזה כל כך קשה ועכשיו ילד שלי אני כותבת מתוך געגועים. ואין לי ממש מה להגיד אין לי מה לספר לך חוץ מה שאני מתגעגעת.אפילו הכעס הזה עליך,על אלוהים (גם כן זה),כבר לא מופיע באופן תדיר, אבל אני מתגעגעת אף פעם לא יצא לי להיות רחוקה ממך כל כך לאורך כלכך הרבה זמן.עכשיו כבר מחקתי אותך מהרשימה באיי סי קיו כי פשוט לא יכולתי יותר לא יכולתי ראות איך אנשים מתחברים ביוזר שלך לא יכולתי להיות כל כך קרובה אליך ולדעת שלא תענה כי אתה לא יכול כי אתה מת ושום דבר לא ישנה את זה. רועי כואב לי שאתה לא פה בשבילי דווקא כשכל כך כואב לי ופחות או יותר (בעיקר יותר) בגללך... תמיד, כשכאבתי, היינו מדברים ועכשיו אין לי למי לבכות חוץ מלעצמי ולכרית.ככה עזבת אותי? כולם אומרים לי שיהיה בסדר ושאחרי שיעבור זמן אני ארגיש יותר טוב. הם לא מבינים שאני לא רוצה להרגיש יותר טוב, אני רוצה אותך כאן! אתה יודע מה נתפשר,אני אשאר כאן בארה"ב ואתה תהיה בישראל אבל תהיה כאן. ואני אוכל לספר לך כמה כואב לי, כאב פיסי כזה שדוקר וחותך ישר בלב ועובר לריאות ומעביר לי צמרמרת בשאר חלקי הגוף, צמרמורת של אי עיכול טוטאלי או בעצם התחלה של עיכול שמכאיבה לי כל כך. זוכר שאמרת שאחרי שתמות אתה לא רוצה שיבכו עליך מצטערת בייבי אני לא שולטת בזה הדמעות פשוט יורדות לי מהעיניים אפילו בלי שאני אבכה בלי שאני אשים לב ובעיקר כשאני אתכוון לא להפר את מה שביקשת... אני יודעת שאני חברה נוראית ושאפילו את זה אני לא עושה אבל מה לעשות תתמודד... היה לי חלום עלייך בערך לפני יומיים: אני הלכתי לי ברחבי ת"א ופתאום ראיתי אותך,עיניים שלי נפתחו בתדהמה ורצתי וחיבקתי אותך הכי חזק שיכולתי ונישקתי אותך הרבה נשיקות רצופות על הלחי ושוב חיבקתי אתך והסתכתלי לך ישר בעינים הירוקות המדהימות שלך. -"ידעתי שלא אבדת לי..." - "אבדתי?!, זה כל כך את להשתמש בעיברית נכונה בחלומות..." - "חלומות???" ואז התעוררתי, שרה, איימי ואליזבת ישנו בשאר השטח של הסלון ועל השלחן היו שאריות הפיצה,והיינו אמורות לנסוע בעוד שעתיים... הלכתי לשירותים והקאתי את נשמתי. אתה לא יכול לתאר לעצמך את גודל האכזבה את גודל הבאסה והאובדן מחדש... כלכך הרבה דברים מזכירים לי אותך- גייב כי יש לו את הבושם שלך וכי פעם קראתי לו ´ילד´, מארק כי הוא אמר משהו שפעם אתה אמרת והצחיק אותי... וכל מחשבה על הבית ,אני לא יודעת למה... היה לי שיעור ציור ועשיתי כל מיני דברים מפגרים עם הציור שלי, שדרך אגב יצא מדהים אתה חייב לראות, דניאל הסתכל עלי וחשב ´בואנא זאתי ישר מגהה´ ואז אחר כך נשאר לי עוד מלא זמן וציירתי אותך המורה שלי שאלה אם זה משהו מיוחד עניתי לה שכן ואז היא הסתכלה עלי עם חיוך כזה כאילו שאתה משהו שיש לי קראש עליו. איך אני יכולה להסביר לה שהיית החבר הכי טוב שלי(אתה ותמר)ועכשיו אתה מת?!...רועי, ילד, זה לא משהו שהייתי צריכה להתמודד איתו עכשיו- לא שנה אחרי רותי והשטויות שלה ולא בגיל 16 בכלל! אני מצטערת ששוב אני בוכה, אבל זה רק כי אתה כל כך חסר לי וכי היית כל כך חשוב לי... ומשום שלא סיפרנו לאף אחד אחד על השני אף אחד לא מבין כמה קשה לי...
להתראות ילד. נשתמע כבר...
אני כותבת לך שוב למרות שזה כל כך קשה ועכשיו ילד שלי אני כותבת מתוך געגועים. ואין לי ממש מה להגיד אין לי מה לספר לך חוץ מה שאני מתגעגעת.אפילו הכעס הזה עליך,על אלוהים (גם כן זה),כבר לא מופיע באופן תדיר, אבל אני מתגעגעת אף פעם לא יצא לי להיות רחוקה ממך כל כך לאורך כלכך הרבה זמן.עכשיו כבר מחקתי אותך מהרשימה באיי סי קיו כי פשוט לא יכולתי יותר לא יכולתי ראות איך אנשים מתחברים ביוזר שלך לא יכולתי להיות כל כך קרובה אליך ולדעת שלא תענה כי אתה לא יכול כי אתה מת ושום דבר לא ישנה את זה. רועי כואב לי שאתה לא פה בשבילי דווקא כשכל כך כואב לי ופחות או יותר (בעיקר יותר) בגללך... תמיד, כשכאבתי, היינו מדברים ועכשיו אין לי למי לבכות חוץ מלעצמי ולכרית.ככה עזבת אותי? כולם אומרים לי שיהיה בסדר ושאחרי שיעבור זמן אני ארגיש יותר טוב. הם לא מבינים שאני לא רוצה להרגיש יותר טוב, אני רוצה אותך כאן! אתה יודע מה נתפשר,אני אשאר כאן בארה"ב ואתה תהיה בישראל אבל תהיה כאן. ואני אוכל לספר לך כמה כואב לי, כאב פיסי כזה שדוקר וחותך ישר בלב ועובר לריאות ומעביר לי צמרמרת בשאר חלקי הגוף, צמרמורת של אי עיכול טוטאלי או בעצם התחלה של עיכול שמכאיבה לי כל כך. זוכר שאמרת שאחרי שתמות אתה לא רוצה שיבכו עליך מצטערת בייבי אני לא שולטת בזה הדמעות פשוט יורדות לי מהעיניים אפילו בלי שאני אבכה בלי שאני אשים לב ובעיקר כשאני אתכוון לא להפר את מה שביקשת... אני יודעת שאני חברה נוראית ושאפילו את זה אני לא עושה אבל מה לעשות תתמודד... היה לי חלום עלייך בערך לפני יומיים: אני הלכתי לי ברחבי ת"א ופתאום ראיתי אותך,עיניים שלי נפתחו בתדהמה ורצתי וחיבקתי אותך הכי חזק שיכולתי ונישקתי אותך הרבה נשיקות רצופות על הלחי ושוב חיבקתי אתך והסתכתלי לך ישר בעינים הירוקות המדהימות שלך. -"ידעתי שלא אבדת לי..." - "אבדתי?!, זה כל כך את להשתמש בעיברית נכונה בחלומות..." - "חלומות???" ואז התעוררתי, שרה, איימי ואליזבת ישנו בשאר השטח של הסלון ועל השלחן היו שאריות הפיצה,והיינו אמורות לנסוע בעוד שעתיים... הלכתי לשירותים והקאתי את נשמתי. אתה לא יכול לתאר לעצמך את גודל האכזבה את גודל הבאסה והאובדן מחדש... כלכך הרבה דברים מזכירים לי אותך- גייב כי יש לו את הבושם שלך וכי פעם קראתי לו ´ילד´, מארק כי הוא אמר משהו שפעם אתה אמרת והצחיק אותי... וכל מחשבה על הבית ,אני לא יודעת למה... היה לי שיעור ציור ועשיתי כל מיני דברים מפגרים עם הציור שלי, שדרך אגב יצא מדהים אתה חייב לראות, דניאל הסתכל עלי וחשב ´בואנא זאתי ישר מגהה´ ואז אחר כך נשאר לי עוד מלא זמן וציירתי אותך המורה שלי שאלה אם זה משהו מיוחד עניתי לה שכן ואז היא הסתכלה עלי עם חיוך כזה כאילו שאתה משהו שיש לי קראש עליו. איך אני יכולה להסביר לה שהיית החבר הכי טוב שלי(אתה ותמר)ועכשיו אתה מת?!...רועי, ילד, זה לא משהו שהייתי צריכה להתמודד איתו עכשיו- לא שנה אחרי רותי והשטויות שלה ולא בגיל 16 בכלל! אני מצטערת ששוב אני בוכה, אבל זה רק כי אתה כל כך חסר לי וכי היית כל כך חשוב לי... ומשום שלא סיפרנו לאף אחד אחד על השני אף אחד לא מבין כמה קשה לי...
