../images/Emo184.gif
אני לא יודעת מאיפה להתחיל ממש... התגייסתי לפני 10 חודשים בערך, עוד באזרחות היו לי דכאונות ובשנה שלפני הגיוס עבדתי המון על לפתח את הביטחון העצמי ואת האושר שלי, וכשהתגייסתי זה התרסק שוב. בהתחלה הגעתי למקום שמאוד סבלתי בו, גם מבחינת העבודה עצמה וגם מבחינת היחס והאווירה, והרגשתי שם ממש רע עם עצמי ועם המקום.. הייתי מתעוררת כל בוקר עם דמעות ומרגישה שאני לא מסוגלת להרים את עצמי ולעשות את העבודה שלי, רציתי רק להיות בבית ולבד. בסופו של דבר הצלחתי לעבור משם והגעתי למקום שמאוד רציתי. בהתחלה הכל היה שם מושלם, באמת נהנתי מהעבודה והרגשתי הרבה יותר טוב, ועכשיו אני שוב נשאבת למטה. אני באה לגמרי מפורקת, ולמרות שאני מנסה להיות חזקה ולעשות את העבודה כמו שצריך, אני הולכת לאיבוד ולא מתרכזת בכלל, ולא עושה שום דבר כמו שצריך.אני מרגישה שמאוכזבים ממני, וזה רק גורם לי להרגיש עוד יותר רע. אני כבר לא יודעת מה לעשות.. אני לא רוצה להשתמש שוב ושוב בתירוץ הזה של "הייתי בדיכאון ובגלל זה בקושי עבדתי", אבל זה הדבר הכי נכון. ואני לא יודעת כבר.. מתחיל אני אפסיק להרגיש ככה. אני הולכת לפסיכולוג החילי כבר כמה חודשים, ומצד אחד הוא כן עוזר לי להבין את עצמי, ומצד שני ככל שאני מבינה את עצמי יותר, אני גם יותר מבינה כמה רע לי. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי יותר.
אני לא יודעת מאיפה להתחיל ממש... התגייסתי לפני 10 חודשים בערך, עוד באזרחות היו לי דכאונות ובשנה שלפני הגיוס עבדתי המון על לפתח את הביטחון העצמי ואת האושר שלי, וכשהתגייסתי זה התרסק שוב. בהתחלה הגעתי למקום שמאוד סבלתי בו, גם מבחינת העבודה עצמה וגם מבחינת היחס והאווירה, והרגשתי שם ממש רע עם עצמי ועם המקום.. הייתי מתעוררת כל בוקר עם דמעות ומרגישה שאני לא מסוגלת להרים את עצמי ולעשות את העבודה שלי, רציתי רק להיות בבית ולבד. בסופו של דבר הצלחתי לעבור משם והגעתי למקום שמאוד רציתי. בהתחלה הכל היה שם מושלם, באמת נהנתי מהעבודה והרגשתי הרבה יותר טוב, ועכשיו אני שוב נשאבת למטה. אני באה לגמרי מפורקת, ולמרות שאני מנסה להיות חזקה ולעשות את העבודה כמו שצריך, אני הולכת לאיבוד ולא מתרכזת בכלל, ולא עושה שום דבר כמו שצריך.אני מרגישה שמאוכזבים ממני, וזה רק גורם לי להרגיש עוד יותר רע. אני כבר לא יודעת מה לעשות.. אני לא רוצה להשתמש שוב ושוב בתירוץ הזה של "הייתי בדיכאון ובגלל זה בקושי עבדתי", אבל זה הדבר הכי נכון. ואני לא יודעת כבר.. מתחיל אני אפסיק להרגיש ככה. אני הולכת לפסיכולוג החילי כבר כמה חודשים, ומצד אחד הוא כן עוזר לי להבין את עצמי, ומצד שני ככל שאני מבינה את עצמי יותר, אני גם יותר מבינה כמה רע לי. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי יותר.
טוב שהתחלת להיפגש עם פסיכולוג, אם לא שיתפת אותו בתחושות שרשמת אז אולי כדאי.. ובלל- להתייעץ איתו מה מטרת הטיפול ולאן הוא הולך.. אם את מרגישה שהוא לא עוזר אפשר לשקול עזרה מקבן אחר או פסיכולוג אזרחי.. בכל מקרה מקווה שיהיה תענוג 