להכניס את המאמן לסיפור?

[tlingit]

../images/Emo187.gif להכניס את המאמן לסיפור?

עד כמה מתאים לדעתכם שהמאמן/מאמנת יספרו על עצמם בתהליך האימון? האם אתם מאלה שמעדיפים הדדיות, ומרגישים נוח לספר על עצמכם כשההקשר באימון מתאים? או שאתם מאלה שחושבים שהאימון הוא המקום של המתאמן, ולהכניס סיפור על עצמכם נוגד את עיקרון ההקשבה למתאמן?

 

[מאמנת דורית]

להכניס את המאמן לסיפור

יש לזכור שבאימון המתאמן הוא המרכז ולא המאמן.על כן,חשוב ורצוי לשמור על מינון ואיזון. יש הבדל אם מאמן נותן דוגמא כללית על מנת להמחיש או להבהיר סוגייה מסוימת למתאמן. כאשר המאמן מחליט לחשוף משהו מעולמו הפנימי עליו לבדוק עם המתאמן אם זה מתאים לו,כמו כן המאמן חייב להיות מודע שהסיפור שלו ממוקד,ענייני ולא מסיט את המאמן ממרכז הפגישה. לסיום , לדעתי המאמן יכול לספר על עצמו בתהליך האימון,בתנאי שהדבר על דעת המתאמן והמאמן מודע שהסיפור הוא גורם מסייע לאימון בלבד. אינני מוצאת בכך ניגוד לעיקרון ההקשבה.

 

[ענתוצאות]

תלוי לאיזה צורך - אבל למה לא ??

אחד הדברים הנפלאים באימון בעיני (אחד מיני רבים...

) הוא חופש הפעולה והפתיחות שיש ב setting האימוני במובחן מדיסציפלינות אחרות המחייבות setting מובנה וסגור יותר. כך גם בנושא השיתוף. חופש ההחלטה וממנו חופש הפעולה בנושא הזה מאפשר בחינת השיתוף לגופו של עניין. אני מוצאת טעם רב בשיתוף המתאמן על נסיון.. התלבטות... התחבטות... התגברות.. התבוננות - אישיים שיוכלו להוסיף למרחב ההתבוננות שלו. הסיפור האישי של המאמן אינו לב הענין ולכן אין צורך להביא אותו לאימון אבל בהחלט אפשרי להשתמש גם בחלקים ממנו ככלי נוסף להרחבת המבט של המתאמן. יש משמעות נוספת לשבירת החיץ (הרלוונטית כמובן) הזו. הידיעה שבכסא השני יושב אדם...בן אדם... מצבור של חוויות, התנסויות ונסיון שיודע גם מתוך, ולאו דווקא מדבר על .. היא כלי מעצים בפני עצמו למתאמן. בסיכומי אימונים, בשלב המשוב, קיבלתי חיזוקים עצומים על כך שבחרתי להכניס חלק מעצמי ומנסיוני (במקרים מסויימים, גם מנסיון חיי או נסיוני המקצועי) לתוך האימון. אנשים כתבו, או אמרו שלא פעם הדוגמאות האלה היו נקודת אחיזה ואפילו - נקודת מפנה. במינון ובאיזון ולטובת התהליך כמובן - אני בעד. ענת

 

[tlingit]

מבחן ההקשר - מסכימה עם שתיכן

מאד מסכימה עם החשיבות לתשומת לב לאיך ומתי מכניסים את עצמנו לתוך האימון ההקשרים שאני זיהיתי לנושא זה הם בעיקר בתחילת האימון, כצעד מקרב ויוצר אמון, אולי גם כהדרכה / הדגמה לאפשרות לקחת את הדברים באמת אל הנושאים האישיים, וגם במהלך האימון כולו, כמשהו שמעיד על רצינות הכוונה שלנו כשאנחנו אומרים שמדובר בעבודה משותפת בין שווים

 

[נחמה סבר]

מסכימה בהחלט

מסכימה עם הבעיתיות מצד אחד ועם הפן האישי וההקשר. אני מניחה שזה מאוד תלוי במאמן ובאופי שלו ושל האימון שלו. לעיתים סיפור אישי יכול מאוד לעזור ולחזק את המתאמן , כמובן שצריך לחשוב טוב איזה מקום לתת לו ואם להכניסו אז איפה . לגבי הקשבה למתאמן , הרי שגם נתינת סיפור אישי במקרה ויש צורך ושיתוף בנסיון הוא סוג של תקשורת חשובה בעיניי , כמובן במינון המתאים אם בכלל עולה הצורך .