אז ככה...
ב-99 סבתא שלי המנוחה קנתה לי את קליפורניקיישן. לא לכבוד שום אירוע, לא לכבוד משהו מיוחד, אלא יום אחד היא פשוט באה והביאה לי את הדיסק. אין לי מושג למה דווקא את הדיסק הזה, אבל זה מה שהיא הביאה. באותם ימים שנאתי רוק (יותר נכון מטאל, אבל לא ידעתי ממש להבדיל) ולא הייתי מוכן להיחשף לשום סגנון אחר מלבד ראפ. כמה חודשים לאחר מכן היא נפטרה מסרטן. אני הייתי בהלם מוחלט, הסתגרתי בחדר שלי כמה ימים, ואז החלטתי שלכבודה אני שומע את הדיסק ונותן לו צ'אנס. מאותו רגע, התאהבתי... ולא רק בדיסק, אלא בכל הלהקה. קניתי את כל המקוריים, והתחלתי להתעניין יותר ויותר. ואני מודה לה שבזכותה יצא לי להיחשף ללהקה הענקית הזאת..