../images/Emo187.gif../images/Emo21.gif../images/Emo48.gif רשמים ממיקה
לאחר שפורסמו השבוע מספר ביקורות שממש שיבחו את מיקה, החלטתי ללכת ולבדוק בעצמי. הזמנו מקום מראש, כמובן באזור ללא עישון, ארזתי את הבעל ואת החמות ויחד נסענו מלאי ציפיות לארוחה המסורתית של יום שישי בערב. הגענו כשהמקום היה ריק כמעט לחלוטין. בזווית העין ראינו שני שולחנות תפוסים בקצה השני של המסעדה ולשמחתנו המלצרית הושיבה אותנו באזור הלא מאוכלס. התרווחנו בכיסאות הנוחים והתרשמנו מהעיצוב היפה של המסעדה ועוד יותר מכך שכל הכוסות, הצלחות והכלים שנמצאו על השולחן שלנו ועל השולחנות האחרים היו מצוחצחים ומבריקים למופת. זה כבר גרם לי להתחיל את הארוחה ברגל ימין, בפרט שאני מהאלה שתמיד מבקשים במסעדות להחליף את הכלים גם אם יש בהם רק כתם אחד (מה שלצערי קורה הרבה). לאחר מספר דקות של עיון בתפריט החלטנו להזמין שלוש מנות ראשונות- טונה צרובה עם איטריות סומן ופטריות שיטאקי (45 ש"ח), סלט ניסואז עם סלמון עטוף בנייר אורז וביצי שליו (38 ש"ח), פטריית פורטובלו בגריל עם טופו, אינרי ואצות (39 ש"ח) - וזאת בהמלצת דבר המבקרת שלנו. כמובן שחובב ההמבורגרים מביננו לא ויתר על "מיקה בורגר
" העסקית (67 ש"ח) שכוללת סלט ירוק (=חסות) בוויניגרט, גזר וג´ינגר, המבורגר בקר, פטריית פורטבלו, טבעות בצל, סלט קולסלאו תאילנדי, צ´יפס בטטות וכוס יין אדום. השתייה הגיעה ראשונה ולהפתעתנו היין האדום (קברנה מרלו רוטשילד של כרמל מזרחי- יין צעיר שלא זכה למחמאות) הוגש בכוס יין לבן. כשהערנו למלצרית על כך וביקשנו להחליף את הכוס לכוס יין אדום, היא הופתעה ואמרה "זו הכוס הסטנדרטית שלנו". לאחר התעקשות, לקחה את הכוס וחזרה אחרי כ- 10 דקות תמימות עם הכוס הנכונה. האמת? הפליא אותנו הקטע הזה. המנות החלו להגיע לשולחן, ומה אומר לכם? חוויה. הכל היה כל כך טעים. המנות לשמחתנו היו אחידות ברמתן ולא נרשמה אף תלונה או אכזבה. מנת סלט הניסואז הוגשה עם ביצי סלמון מעל ביצי השליו- הפתעה נעימה וטעימה, הטונה הצרובה הייתה מופלאה ואת האטריות שהוגשו לידם חיסלתי בלי לשתף את האחרים. מנת פטריית הפורטבלו הייתה- כפי שתיארה דבר המבקרת- קלה וטעימה, הפטריות היו כל כך בשרניות וקוביות הטופו שהוגשו איתן היו עדינות ונפלאות וחוסלו במהרה על ידי חובבות הטופו שבשולחן (מה שמעיד על כך שכל הסוד בטופו הוא התבלון, מי שיודע לתבלן אותו פשוט הופך את הטופו למעדן). רוב המנות תובלו בנגיעות של חומץ בלסמי, מה שממש שידרג את הטעם של המנות. מנת ההמבורגר אותה הזמין הבעל הייתה חוויה. כמובן שמתוקף היותי שייכת לטיפוס האכילה "מנצלת ההזדמנויות" הייתי חייבת לטעם. ההמבורגר היה עבה בגודלו, מוגש בלחמניית המבורגר קטנה (וטוב שכך, באופן זה הדגש הוא על טעם ההמבורגר) והשילוב עם פטריית הפורטובלו היה מרענן ומקורי. המנה הוגשה לצערי בלווי שתי טבעות בצל בלבד (אמנם אני "מנצלת הזדמנויות" אבל הפעם הבעל היה יותר זריז ממני ואכל אותן לפני שבכלל הבחנתי בהן). צ´יפס הבטטות ששמו יצא למרחוק היה נחמד מאוד, סלט הקולסאלו שהוגש לידו היה מתקתק ודווקא זה היה פחות לטעמי. סלט החסות (= הסלט הירוק) בשילוב הג´ינג´ר היה מרענן ואפילו הקרניבר אכל ממנו והתלהב. הגענו לשלב הקינוחים כשאנחנו שבעים ממש- למרות שרוב המנות שהזמנו היו מנות ראשונות, אך לא וויתרנו הפעם לפחות על מנת קינוח אחת. לצערנו בשלב הזה הושיבו צמוד אלינו משפחה קולנית שממש דיברה בקול רם ובלי התחשבות בסובבים, כך שכל אפקט האינטימיות נשבר. בשולחן בצד השני גם התיישבה משפחה, אך הם היו שקטים ולא הרגשנו בנוכחותם. במסעדה הגדולה היו בשלב זה כשישה שולחנות גדולים (מעל 4 מושבים) תפוסים, וזה ביאס שהושיבו אותם לידנו (אבל כמובן, מי אנחנו שנתערב בשיקולי ההושבה של המסעדה). הקינוח שנבחר היה טמפורה גלידה עם שקדים קלויים ברוטב קרמל (32 ש"ח)- אמנם רינס לא כל כך אהבה את המנה אך לטעמי ולטעם האחרים היא הייתה ממש סוף הדרך. המנה כללה גם קוקוס חום בתוכה והשילוב של השקדים הקלויים והקוקוס החום היה מדהים. כמובן שכעבור מספר דקות לא היה שריד לקיומה של המנה על הצלחת, מלבד מעט נוזל קרמל וכמה חתיכות קטנות של שקדים קלויים שהכף לא תפסה. מה שלא פירטתי עד כה הוא עניין השירות, וזאת מהסיבה הפשוטה שאין הרבה לפרט. מלבד העניין התמוה של החלפת כוס היין וההמתנה הארוכה לכך, השירות היה ענייני ויעיל. לקראת הסיום קפצתי לבקר בשירותים, שהיו נקיים אך היו חתיכות של נייר זרוקות בשירותים עצמם וליד הכיור. חבל , כי כל השאר היה ממש מבריק ומצוחצח. כמה דקות לפני העזיבה, מנהל המשמרת של המקום נעמד יחד עם לקוחה ליד הבר, מרחק של שני שולחנות מאתנו באזור הלא מעשנים, ושניהם שוחחו ועישנו. העשן כמובן הגיע אלינו וחנק בריח סיגריות עז אותנו ואת היושבים האחרים באזור, שמה שמשותף בינינו זה הרצון לשאוף אויר צח ונטול רעלים. אז מה עשינו בכך שהזמנו מקום באזור ללא עישון? נראה שלפי מנהל המשמרת של מיקה לא עשינו כלום. זו בהחלט נקודה לרעת המסעדה
. בשלב זה כבר השתוקקנו לצאת בהקדם והזמנו חשבון. החשבון עמד על 255 ש"ח (3 מנות ראשונות, עסקית אחת, קינוח, 2 שתייה קלה ואספרסו קצר אחד). יצא סביר מאוד, בפרט שהמנות הראשונות ממש גדולות ומשביעות. חשוב לציין כי החשבון כלל גם 9 ש"ח אבטחה, זאת אומרת 3 ש"ח לאדם. לפי מה שראיתי עמד שומר אחד בכניסה. ולסיכום- עם מאמץ קטן נוסף מצד המסעדה הכל יכל להיות כמעט מושלם…. מיקה- מונטיפיורי 27 תל אביב.
לאחר שפורסמו השבוע מספר ביקורות שממש שיבחו את מיקה, החלטתי ללכת ולבדוק בעצמי. הזמנו מקום מראש, כמובן באזור ללא עישון, ארזתי את הבעל ואת החמות ויחד נסענו מלאי ציפיות לארוחה המסורתית של יום שישי בערב. הגענו כשהמקום היה ריק כמעט לחלוטין. בזווית העין ראינו שני שולחנות תפוסים בקצה השני של המסעדה ולשמחתנו המלצרית הושיבה אותנו באזור הלא מאוכלס. התרווחנו בכיסאות הנוחים והתרשמנו מהעיצוב היפה של המסעדה ועוד יותר מכך שכל הכוסות, הצלחות והכלים שנמצאו על השולחן שלנו ועל השולחנות האחרים היו מצוחצחים ומבריקים למופת. זה כבר גרם לי להתחיל את הארוחה ברגל ימין, בפרט שאני מהאלה שתמיד מבקשים במסעדות להחליף את הכלים גם אם יש בהם רק כתם אחד (מה שלצערי קורה הרבה). לאחר מספר דקות של עיון בתפריט החלטנו להזמין שלוש מנות ראשונות- טונה צרובה עם איטריות סומן ופטריות שיטאקי (45 ש"ח), סלט ניסואז עם סלמון עטוף בנייר אורז וביצי שליו (38 ש"ח), פטריית פורטובלו בגריל עם טופו, אינרי ואצות (39 ש"ח) - וזאת בהמלצת דבר המבקרת שלנו. כמובן שחובב ההמבורגרים מביננו לא ויתר על "מיקה בורגר
