*המשך*
אפיקצ'ו התמסרה לרוח המצליפה בפניה, ובידה הפנויה זרקה את הסרט שקשר את שערה. היא נתנה לעצמה להסתחרר שוב ושוב בין צריחי הטירה השחורה. לאחר מכן הרפתה מאחיזתה במוט בזמן אחד הסיבובים ונתנה לגופה להיחבט באחד המגדלים. מרגישה את הכאב, אך מקבלת אותו בברכה, נתזה לאחור, נותנת לגופה ליפול לעבר אחד הגגות. היא אזנה את עצמה בנחת באוויר ונחתה במרכזו, עומדת על הקורה, והגג משתפל משני צדדיה. היא הביטה סביבה. הנקודה בה עמדה הייתה גבוהה למדי, אך עד מהרה הבחינה במקום הגבוהה ביותר בטירה. מגדל גדול, עגול, וילאות שחורים וכבדים בחלונותיו. "עד ראש הצריח אני אגיע" חשבה, וקפצה מעלה, מכוונת את האור כך שיעיף אותה במהירות גבוהה והולכת לעבר ראש הצריח. ואז עצרה, מרחפת רגע קט מעליו, ראתה שעל ראשו יש מרפסת קטנה וחשוכה. היא נתנה לגופה לצנוח. אך הוא לא פגע במרפסת. דבר מה תפס אותה והצמיד אותה אל הקיר. "אפיקצ'ו" שמעה את קולו האפל באוזניה. היא חייכה אליו. *** מיוטיסמון היה מופתע, כך אמר לעצמו, לא מודה בכך שהיה גם מבולבל. התגובה של בת האור הייתה לא צפויה להחריד. הוא עקב אחרי שלושתן בשולי תודעתו בזמן שעסק ביצירת כישוף אפל חדש. משועשע למדי ממסכת היריקות שלהן ושמות הגנאי שנתנו לו, ולפתע, באופן לא צפוי החלה לה תודעתה של אפיקצ'ו לקפץ בין צריחי טירתו, במצב, שהוא שיער, לא נהיר אף לה עצמה. ועתה החליטה להיזרק, פשוטו כמשמעו, על מרפסת חדריו האישיים. החדרים שלא היו אמורים להיראות. הצריח שאמור היה להיות מוסתר באשליה, נותן לו את כל הפרטיות והריכוז הדרושים לו כדי לשלוט בעולמו הקט. עולמו, שנשלט על ידי תודעתו לקח ממנו כוח רב, לכן העדיף להתרכז ללא הפרעות מאף משרת טורדני. וככל שהיה ידוע לו, אף אחת מהשערותיהם של משרתיו שבילו את שעות הפנאי שלהם בפטפוטים, רכילויות עליו, ורדיפה חסרת תוחלת אחר קאגאאפים, לא הייתה נכונה. הוא הצמיד אותה בכוח אל הקיר, והיא, שלא גלתה לו מעט התנגדות, חייכה אליו. הוא שיער שלא ראה אותה מחייכת מעולם. "מיוטיסמון" מלמלה והניחה את ידה על חזהו, מצחקקת. "מה את עושה כאן?" שאל, מרכז אפלה אל תוך קולו. מפחיד אותה. היא השפילה את ראשה ולא אמרה דבר. הוא שם לב לידיה המתגנבות אל צווארו. וכאשר התנפלה עליו בחמת זעם, מנסה לחנוק אותו, חייך, ואחז בזרועותיה משליך אותה על הרצפה, מתיישב עליה. היא ניסתה להתנגד. לבעוט. הוא המשיך לחייך. "את לא יכולה לפגוע בי" אמר "תזכרי" קולו גווע ללחישה, עת קירב את שפתיו לאוזנה "אני תמיד אהיה הרבה הרבה יותר חזק ממך". במהירות היא הטתה את ראשה ונשכה בצווארו חזק ככל שיכלה, מנסה לפצוע אותו. אך מיוטיסמון גיחך, והשקיע את שיניו בצווארה שלה. "את שייכת לי" שמעה אותו בראשה "כל פיסת נתונים שלך שייכת לי. כל מחשבה וכל תגובה שלך ידועה לי. ואת החלשה בנינו, אפילו ללא הקשר הזה. ללא השליטה שלי בך." אפיקצ'ו נאנחה. "והבריחה הטיפשית שלך מהכאב של עצמך מגוחכת. אני אראה לך בריחה יותר מוצלחת מעצמך. אם כי מהמעט ששתיתי, הדם שלך טעים להפליא". הוא ניתק מצווארה ונעמד. לאחר מכן הרים אותה והעמיס אותה על כתפו. אפיקצ'ו לא התנגדה. גם לא כאשר הכניס אותה לחדריו, נרות מספר נדלקים בהם. לאחר שעבר איתה על כתפו מספר דלתות, הגיעו אל חדר חשוך. החשיכה הזו הייתה אשליה, ידעה אפיקצ'ו, אך לא היה בה הרצון להתנגד לו. הוא הניח אותה על דבר מה רך. היא הושיטה את ידיה, והחליטה שזהו ארון קבורה. כאשר נשכב לצידה הרימה את בירכה ופגעה בו בין רגליו. כעבור מספר שניות מצאה את ידיה מכופפות מאחוריה גבה ואת ברכו לוחצת בין שכמותיה. "אני חזק יותר" מלמל אליה. והיא צחקה. "את צריכה להפסיק לברוח מעצמך, בצורה הזו" אמר לה, מהדק את ברכו אל גבה עוד יותר. היא גנחה בכאב והמשיכה לצחוק. "ואת תצייתי לי" המשיך, ולחץ מעט יותר, ואז שחרר את אחיזתו ונשכב לצידה. הוא ראה כיצד היא עצמה את עיניה ופקחה אותן שוב. הוא חפן את סנטרה בידו, וקרב את שפתיו אל שפתיה. הוא תפס את שפתה התחתונה בפיו ונשך בה קלות, מתענג על טיפות הדם. לאחר מכן הרפה משפתיה והביט בעיניה בשתיקה. "אם רק היית יודעת" אמר בשקט. "יודעת מה?" שאלה "כמה אני שונא אתכן" אמר. "לא יותר ממה שציפיתי" אמרה. "יותר ממה שאת יודעת, ללא ספק" מלמל וקירב אותה אליו. "זה לא ניראה כך" אמרה בתגובה, מסתירה את הפחד שעלה בה. הוא אגרף את ידו והכה אותה בבטנה. פרט לנשימה כבדה, לא נשמעה תגובה ממנה. "ניגודים נמשכים" אמר והתקרב אליה. יודע שזה מה שהיא מפחדת ממנו. אבל לא היה לה לאן לסגת בארון הצר. להפתעתה הוא חיבק אותה. המומה היא לא ניסתה להתנגד, רק מודעת לפחד שלה, התעשתה ממה שניסתה לברוח ממנו. ואז הבינה שזה לא היה הכאב על הקשירה שלה, או על מה שקרה בלילה הקודם. למרות שהחיבוק שלו גרם למוחה לצרוח בפחד השעינה את ראשה כנגד חזהו. "את לא צריכה לפחד ממני, לא כל זמן שאני שונא אותך מספיק" אמר. *** חזרתי לגופי וראיתי שקארי וגאטומון ישנות. לאחר ששיננתי לעצמי שוב היכן החדרים של מיוטיסמון זינקתי על רגלי הקצרות, ורצתי במעברי הטירה. אך כאשר נתקלתי בקיר במקום בו הייתי אמור להיות מסוגל לעבור, הבנתי שמיוטיסמון רצה שאפיקצ'ו תגיע אליו, במקום כלשהו בתודעתו. תודעה כל כך הרוסה שאני לא העזתי להתקרב אליה. *** "גאטומון" מלמלה קארי, מתעוררת. "ממ...?" המהמה גאטומון לעברה "אני חושבת שאפיקצ'ו כבר הפסיקה עם זה" אמרה. "מעניין מה גרם לה להתנהג כך" הרהרה גאטומון בקול. "היא אינה בת אנוש, או דיג'ימון, והתודעה שלה היא אינה דבר המוכר לרבים" אמרתי בלחש. "צ'רלי, נכון?" שאלה קארי. הנהנתי אליה. "אנחנו צריכות למצוא אותה" אמרה קארי "היא לא נפגעה, אל תדאגו" אמרתי לה. "אנחנו יודעות" אמרה גאטומון "אבל הלוואי והייתי יכולה להרגיש איפה היא" "בחדריו של מיוטיסמון" מלמלתי. אבל ידעתי שהן לא יוכלו להגיע לשם...בינתיים.
הערב בשעה 19:00 תשודר הגרלת הסופרגול הגדולה לייב ממשרדי תפוז אנשים מי יטוס למונדיאל? מי ייסע לגמר ליגת האלופות? מה שבטוח - יהיה לוהט! http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/communityEvent.asp?id=44678
אסף קמר, יוצר פרוייקט העובד המצטיין ב"פספוסים", יתארח הערב בשעה 21:50 לייב בבלוגTV בפורום פספוסים שרשרו כבר עכשיו את שאלותיכם: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/communityEvent.asp?id=44716
פורום קיילי מחלק לכם לוח שנה לכבוד הפסח- פורום קיילי מינוג מחלק לכם את לוח השנה הרשמי של קיילי לשנת 2006. הקליקו כאן לפרטים נוספים: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=566&msgid=75316781
מהחרמון בצפון ועד אילת בדרום, מים המלח במזרח ועד ים התיכון במערב - תפוז
אלבומים מזמין אתכם לשלוח תמונות של נופים ואתרים בישראל ואולי תזכו בחופשה חלומית במלון 5 כוכבים. לפרטים נוספים ולהשתתפות בתחרות, הקליקו כאן: http://www.tapuz.co.il/Albums/contests/contest.asp?c=39
)
