יום המתים 1, 2
לפני שנים רבות, עוד כשהייתי ילדה בכיתה ח', חלמתי חלום שזעזע אותי כל כך, עד שהייתי צריכה למצוא לעצמי תראפיה כדי לצאת מההלם (העליתי את הכל על הכתב - אני כבר לא יודעת איפה החומר הכתוב). בחלומי אני צועדת לקראת עוד יום שגרתי בבית ספרי, אך בדרכי לשם, אני פוגשת בילדה שלמדה איתי בכיתה. "היום אי אפשר ללמוד - היום מוציאים את המתים." אני זוכרת שנדהמתי מתוכן דבריה, אך יותר מכל, נדהמתי מכך ששכחתי את היום המיוחד ההוא. במקום ללכת הביתה מיד, צעדתי לאט אל תוך הכניסה. כבר כשהגעתי לפתח המסדרונות, הרחתי ריח חריף של חומרי חיטוי, וראיתי אנשים בחלוקים לבנים דוחפים אלונקות - עליהן גופות עטופות בפלסטיק לבן. המשכתי לצעוד, וירדתי לקומת המרתף במדרגות אפלוליות. בעודי צועדת במסדרון, משתדלת שלא להביט אל תוך החדרים, לא יכולתי שלא להבחין מזווית העין, באנשים העוסקים בהוצאת הגופות מתוך תאי הקירור, ומעמיסים אותן על גבי האלונקות. מרוב פחד, רצתי בחזרה לכיוון המסדרון בקומת הכניסה, ויצאתי החוצה. בחוץ נגלה לעיני מחזה מעורר בעתה: מסביב למגרש הספורט, נחפרו קברים רבים, ואותם האנשים בחלוקים הלבנים עסקו בהנחת הגופות בתוכם. אני עדיין זוכרת שתוך כדי חלימה, ידעתי שאני חולמת, אבל התחושה הייתה כל כך אמיתית, והפחד היה מאוד מוחשי. בכל מקרה, אני זוכרת שמספר לילות לאחר מכן, חלמתי חלום נוסף, המזכיר מאט את החלום הנ"ל. הפעם, הייתי בחוף הים, ואני במהלך ריצה או מירוץ כלשהו. הפעם הגופות הוצאו מתוך הים, והונחו על החוף, כשהן עטופות בפלסטיק לבן, כמו בפעם שעברה. אני לא זוכרת איך החלום נגמר, אבל אני זוכרת שהייתי פחות מפוחדת.
החורף הגיע ועם זאת האוייר הקרה של .. ה.. פחד- ברקים ורעמים.. גורם לנו לחשוב.. להכנס לסרטים.....
