אצלנו זה גם ככה
אבל ההתייחסות שלי שונה לחלוטין. למשל - ליומולדת האחרון שלי ההורים שלי לא נתנו כלום וההורים של בעלי נתנו לי סכום מסוים לקנות לעצמי משהו נחמד, וככה זה כל יומולדת ויום נישואין. אבל, זה בא גם מצידנו - לימי הולדת של האחיות שלי ושל ההורים שלי אני לא תמיד קונה משהו, ולימי הולדת של ההורים של בעלי תמיד נקנה משהו. זה עניין של הסתכלות משפחתית - וכל משפחה עובדת קצת אחרת וצריך להשלים עם זה. לי למשל היה קשה בהתחלה עם זה שברגע שאנחנו אומרים שחסר משהו בבית (חפץ, לא אוכל בד"כ) ההורים שלו ישר קונים לנו את זה. זה היה לי מאד לא נעים ומצד שני היה לי מאד כיף לקחת מאמא שלי אוכל כשהיינו אצלם בשבת, ועד היום אני עושה את זה. וברור לי שזה נובע מאיזשהו סוג של הבדל בגישה - אצל ההורים שלי מי שמתחתן מתנתק באיזשהו מקום מהיחידה הגרעינית, והופך יותר ל"אורח" (וזה מורגש בעוד הרבה דברים שלא קשורים לעניין הנוכחי), ואילו אצל ההורים של בעלי מי שמתחתן מספח עוד אנשים ל"שבט" (ושוב, זה מובע בעוד המון דברים קטנים). אני מסכימה עם קנדי כאן - תפנימו שניכם שיש הבדלים בין משפחות המוצא שלכם, תהנו ממה שכל אחד נותן, קחו לעצמכם את מה שנראה לשניכם טוב מכל צד ובע"ה יום אחד תהפכו גם אתם להיות דבר אחד. וואי, יצא ארוך, רק עוד דבר אחד - אולי כדאי לרמוז לקראת ארועים משפחתיים או למי שלא מביא שכן יביא, או למי שמביא שיביא משהו קטן/צנוע יותר כדי למנוע מבוכות מכל הצדדים.
שזה אומר סטוק בגדים חדש לילדים, מאגרי מזון מכל הסוגים, מטפחות חדשות לי, משחקים חדשים לילדים ועוד כהנה וכהנה
איך אצלכם- ההורים מגיעים עמוסי חבילות ומתנות, מביאים משהו סימלי או שמא באים בידיים ריקות? א גיטע וואך
