אזכרה ראשונה

[בלה ענת]

../images/Emo189.gifאזכרה ראשונה

ביום ראשון 10.02.2008 תתקיים אזכרה ראשונה לבתי אהובה ענת אור לפי לוח שנה העברי כל זה קורה 11 יום לפני התאריך הנורא הצער והעצב עמוקים ורק מתגברים מיום ליום הפרידה מענת אור היא בלתי נסבלת וקשה להבנה איך זה קורה שאמא ואבא בחיים והילדה האהובה נקטפה טרם זמן הקיום על פני האדמה אכזר, אין תוכן לחיים מוות של הצעירים קוטל המשך חיים פעם היינו משפחה מאושרת................................... ענת אור 06.05.1980-21.02.2007

 

[דנה של רותם]

../images/Emo14.gif אני איתך

גם אצלינו, אותו התאריך המצמרר, אזכרה ראשונה. כל מילה שלך כאילו יכלה לצאת מפי. כל מילה שלך מרגישה כמו סכין אצלי בלב. אנחנו בחרנו לערוך את האזכרה בתאריך הלועזי. מתחברים אליו יותר. לכן יש לנו עוד שבועיים בדיוק עד אז. אבל ג' בהדר, שיחול בשבת הקרובה, פותח מבחינתי את ימי הסבל והכאב. או שבעצם, אם להיות כנים, הימים האלו התחילו כבר לפני שנה ולא נראה שמשהו מקל. מחשבותי יהיו איתך ביום ראשון

 

[דנה של רותם]

טעות שלי הדר=אדר כמובן

 

[בלה ענת]

../images/Emo189.gif../images/Emo23.gif../images/Emo14.gif

דנה של רותם תהי חזקה. הילדים הקטים זקוקים לך מאד מאד. בגלל היהדות יש לנו 2 תאיריכים קשים בנוסף לכל יום שעובר. כל יום שעובר מקרב אותנו אלהם, עוד יום ועוד יום עד שניפגש. מחבקת אותך אמא לצרה מחרידה. נפגענו חזק מידי והלוואי היתה דרך חזרה לימים המאושרים ביחד. אמא של ענת אור

ענת אור 06.05.1980-21.02.2007

 

[liat1953]

היום הקשה מכולם

בין הימים שקשים גם כך יום השנה ,האזכרה....אותו אנו כלל לא צריכים,זוכרים כל יום בשנה. זכורני שביום השנה הראשון חשבתי כי התנסתי בכל,עברתי,חגים,יום הולדת ארועים והכל קשה ודאי אין קשה מכך...אך יש... הגעגועים שגוברים עם הזמן ובמיוחד כשקורים דברים שמחים ובפנים הכל בוער. איתך בימים אלה אני נוהגת לפני האזכרה ובואם של כל החברים ומשפחה ללכת לבד לבית העלמין ולהיות עם ניר-לבד.

 

[דליה ח]

תאריכים

כמו שכולנו יודעים כל יום בשנה הוא יום זיכרון, אבל יש משהו בתאריכים מסויימים שעושה את זה הרבה יותר מעיק, כבד. מן אש בבטן שרק רוצה לפרוץ החוצה. אני שולחת חיזוקים וחיבוקים לך בלה, ולכל המשפחה, ואנחנו השנה נעבור את זה כמעט ביחד. אתם ב 10 לחודש ואנחנו ב 25 לחודש. חודש פברואר המקולל שלנו....... אכן עולם אכזר, מלא צער ועצב, שבין לבין אנחנו לוקחים ממנו גם רגעים טובים.

 

[ענן כבד]

לבלה ולמשפחה

מחר אלווה אתכם במחשבותי ובלבי . זעקה נוראה ואין עונה . געגועים שאין לאן להטוות . חוסר אונים של גורל אכזר .וכעס כעס שלא יודע גבול כעס מתפרץ לחלל. המחלה בדיוק כמו שכתבת לקחה מאיתנו את הילדים ועצרה את חיינו ברגע אחד . ואנחנו הרי שתי יודעות כמה שמרנו על הילדים . כמה דאגנו . נשאר ריק נוראי ושקט בלתי נסבל .והצער חונק . בלה מחר יום קשה , קשה כול כך אני הרי יודעת מאותו מקום מאותו כאב . שולחת לך חיבוק וזוכרת תמיד מתוך העצב את ענת שלך .

 

[yazi22]

עוד חיבוק ביום הזה

נכון שכל יום קשה אבל ביום הזה נדרשים כוחות והתמודדות נוספים. אנחנו מוצאים את עצמנו במרכז, מארגנים אירוע ונאלצים לקבל החלטות - מה לעשות, את מי להזמין, איך לעשות, איך לעבור את זה. כל העיסוק הזה באמת מפריע לכאב הפרטי שלנו ובכל זאת זה נראה חשוב כי אנחנו גם רוצים ופועלים כדי שעמר ישמר ויזכר בהרבה לבבות. אנחנו חיים יום יום לפי התאריך הלועזי וכם אנו מציינים גם את יום השנה. בפרט כשזה בדיוק בשבוע הראשון ללימודים. שיעבור היום הקשה הזה ושתמצאו גם הרבה אהבה בתוך הכאב. יעקב.