Little McMickey
New member
../images/Emo193.gifThrough The Mirror../images/Emo189.gifפרק 33../images/Emo34.gif
מחר עבודההההה, המבחן הגדול
תאחלו בהצלחה
------תקציר:דני והארי באו לבקר את טום ולדבר איתו על התמכרותו, טום סיפר להם על מה שקרה עם אלכס. דאגי ואלכס היו בדרך לחילוץ של מאי שם דאגי הצטרף אל השוטרים והם מצאו את מאי... מתה. דאגי באותו רגע התמוטט ואלכס תמכה בו, הם התקשרו אל כולם כדי לספר להם ואלה היו המומים. בבית החולים כולם חיכו לתוצאות הנתיחה ולבנתיים התדיינו בנושאים אחדים. אלכס הלכה לדבר עם טום על מה שקרה ואלה סוף סוף השלימו והביעו את אהבתם אחד אל השנייה.השורות האחרונות: *בחדר הנתיחות* "אזמל" אמרה אחת הרופאות, שאנן בולגרי. "מלחציים". "חכי רגע" אמרה רופאה אחרת, סטפני ג'ון. "מה זה?" אמרה שאנן. "לא נכון!" צעקה סטפני. "אני בשוק, איך זה קרה?!". "חייבים לדווח על כך... מיד!" אמרה שאנן והן יצאו. הפרקים הקודמים: HERE פרק 33 "תקראי לרופא הבכיר!" צעקה סטפני לשאנן שרצה מיד לחפש את הרופא. "סליחה?! מה קורה?" דאגי קרא כשישב בסמוך לחדר וראה את הרופאות יוצאות במהירות. הן לא ענו בדרך חזרתן לחדר. "אתה מרגיש?" שאלה סטפני את הרופא הבכיר, בריאן ריינדולס. "כן, בברירות..." הרופא אמר כשנשען אל ראשה של מאי. "פשוט רשלנות מצידם" דיברה שאנן על השוטרים. "תודיעו לצוות שיביאו לכאן אינפוזיה בדחיפות, היא מיובשת לגמרי" אמר הרופא ויצא מן החדר. "דאגי, בוא!" דני קרא לו כשהלך להביא לעצמו שתייה חמה. "הרופא מגיע". "אתם החברים של מאי?" שאל הרופא בריאן. "כן, אלה אנחנו... מה, מה גילו?" שאלה אשלי בעודה עדיין שוכבת על המיטה. "הייתה רשלנות רצינית מצד השוטרים שהביאו אותה לפה" הוא אמר. "החברה שלכם לא מתה". "הו, אלוהים" מיקי אמרה לעצמה. "תודה, תודה אלוהים" דאגי אמר. "אתה בטוח? זה נס" אשלי שאלה. "לגמרי" הרופא אמר ובדיוק טום ואלכס נכנסו. "מה קרה?" אלכס שאלה. "מאי חיה!" מיקי אמרה לה בחיוך ואלכס חיבקה את טום חזק. "ואוו... אז רגע מדוע אמרו לנו שהיא מתה?" אלכס שאלה. "השוטר שהיה עם הבחור הזה" בריאן אמר והצביע על דאגי. "אמר לנו שהיא מתה". "הוא שמע אותי אומר שהיא מתה אז גם הוא אמר. אני טיפש... לא בדקתי הכל. ראיתי שהיא לא ערה, ולא נושמת... פיספסתי משהו" דאגי אמר לעצמו. "היא הייתה חסרת הכרה, זה לא תפקידך ואינך יודע בדיוק מה לבדוק אז לא להאשים את עצמך, יש לכם מזל שהמנתחות שלנו היו מספיק ערניות לקלוט את פעימות הלב שלה ואת זה שהיא עדיין נושמת". אמר בריאן. "אחרת הן היו חותכים אותה ואז הכל היה אבוד. ברגע זה חסרים לה המון נוזלים והיא צריכה לאכול ולשקם את הגוף שלה, כמו כן טיפולים בכוויות שיש לה ובמכות שהיא קיבלה. לפי מה שידוע לי עכשיו הדבר הכי גרוע זה צלע שבורה...". "אני לא מאמינה שהם לא אמרו משהו, פשוט הביאו אותה לפה ואמרו שהיא מתה" אמרה מיקי. "השוטרים יודעים בדרך כלל לבדוק אם מישהו חי או מת, לפי מיטב ידעתי אתם יכולים לתבוע אותם, אם לא אתם בית חולים יכול לעשות זאת" אמר בריאן. "אני אלך לבדוק מה איתה ואחזור לעדכן אתכם". "ואוו, לתבוע... אולי נעשה את זה?" דני הציע. "עזוב אותך מתביעות... העיקר שהיא חיה" אמר הארי. "אני רוצה לראות אותה" אמר דאגי. "תחכה... מטפלים בה טוב עכשיו" אלכס חייכה אליו ובאה לחבקו. "הכל יהיה בסדר". החבורה חיכו כשעה בה מיקי ואשלי שוחררו מבית החולים. "מתי היא תוכל לעזוב?" דאגי שאל לגבי מאי. "לדעתי היא צריכה להישאר פה כיומיים והיא תשוחרר הביתה" אמרה האחות. "אוקיי, תודה" דאגי אמר ופנה אל החבורה. "אתה נשאר פה או חוזר איתנו? היא ישנה עכשיו... תן לה מנוחה" שאל הארי. "כן אני יודע..." דאגי אמר לו. "גם אתה זקוק למנוחה, אחי" דני אמר לו. "אוקיי, בוא נלך" דאגי החליט והם חזרו הביתה, כולם. *בבית הבנות* "אני כל כך שמחה שיש לנו בית קרקע גדול שלא צריך בו מדרגות" אשלי אמרה כשהן נכנסו לביתם לאחר קנייה קצרה בקניון של מצרכים לבית. "טוב שלא עברנו עדיין לבית של ה-2 קומות" אלכס אמרה. "באמת מזל" אשלי אמרה וניסתה לעבור אל הספה. "אשלי, תני לנו לעזור לך" מיקי ניגשה אליה. "לא, לא... אני צריכה לנסות לבד. גאד.. אני, אני עדיין לא מצליחה להבין את זה" אשלי אמרה לעצמה וניסתה שוב. הפעם היא נפלה. "אשלי!" אלכס ומיקי מיהרו אליה. "את בסדר?" שאלה אלכס. "לא! אני לא!" אשלי התפרקה רגשית. "אפילו לשבת על ספה לבד אני לא יכולה, איך את היית מרגישה?!". "אני יודעת, מותק..." אלכס אמרה לה וניסתה להרגיעה. "את לא יודעת. אין לך מושג איך זה לא להרגיש את הרגליים שלך, איך זה לא ללכת, לא להיות מסוגלת לרקוד יותר, תמיד להיעזר באנשים אחרים. את מרגישה שאת מאבדת חלק מעצמך, תמיד תלויה באחרים וזה נורא! זה נורא, אלכס. כל כך נורא" אשלי בכתה לאור מצבה הקשה. "והכי הכי, איך זה לדעת שאת כבר לא חלק מהלהקה שלך, ממשהו שיצרת, שהיית חלק ממנו כל כך הרבה זמן". "הו, אשלי..." מיקי ואלכס חיבקו אותה. "אני מצטערת" מיקי אמרה לה. "כל מה שתצטרכי אנחנו נהיה פה, את יודעת את זה. ואם תרצי לנסות דברים לבדך, אין בעיה אבל אל תהססי לבקש משהו, כל דבר". "ואת יודעת שאין להקה בלעדייך" אלכס אמרה לה. "לא... אתן ממש לא תוותרו על הלהקה בלעדיי. אני ארגיש נורא!" אשלי אמרה להם בתוקף. "את תרגישי נורא?? ואיך אני אמורה להרגיש? שאני הבאתי את כל הבלגן הזה עלינו? שהבאתי את אבא שלי לכאן? זה הכל בגללי..." מיקי התיישבה. "הכל, כל זה". "מיקי, דיי" אלכס אמרה לה. "מה שקרה קרה. זה היה יכול לקרות לכל אחד". "היא צודקת, זו לא את. זה שאבא שלך פסיכופט ומאותגר שכלית ולגמרי דפוק! זה לא בעיה שלך... זו לא אשמתך מה שקרה לנו" אשלי אמרה. "כנראה שנצטרך לדעת לחיות עם זה... ואני מבטיחה שאני אלמד להשתמש בדבר הזה... לעשות הכל ולא להטריד אתכן". "תטרידי כמה שאת רוצה, אני חייבת לך את זה" מיקי אמרה וחיבקה אותה. "אז... מה עם הלהקה?" אלכס שאלה. "אין עוד" מיקי אמרה בבת אחת. "אבל מיקי! את יכולה למצוא מישהי אחרת" אשלי התעקשה. "לא! זה יהיה כל כך מוזר אבל את עדיין יכולה להיות" אמרה מיקי. "מה?" אשלי בהתה בה. "את על כיסא גלגלים, הידיים שלך בסדר!" מיקי חייכה. "אמ מיקי... לא נראה לי" אלכס אמרה לה. "את יודעת שיש חלק בתופים שמפעילים עם הרגל נכון?" אשלי אמרה לה. "אפשר לעשות משהו! מתקן כלשהו. אפשר לשאול, לא?" מיקי התעקשה. "לא נעשה את זה בלעדיך, אש. פשוט לא". "אוקיי, נשאל. דבר ראשון על הבוקר, כן?" אשלי אמרה. "בוודאי, עכשיו לישון?" מיקי שאלה. "כל כך. תעזרו לי?" אשלי שאלה. "ברור!" מיקי ואלכס חייכו. הבנות הלכו לישון ואותו הדבר בבית הבנים... לאחר ימים עמוסים שכאלה בבית החולים, כל הדאגות והחששות שלבסוף נופצו אך שוב קרו דברים, שוב ושוב ללא הפסקה. עבר עליהם הרבה ועכשיו... רק מנוחה.
מחר עבודההההה, המבחן הגדול
"את לא יודעת. אין לך מושג איך זה לא להרגיש את הרגליים שלך, איך זה לא ללכת, לא להיות מסוגלת לרקוד יותר, תמיד להיעזר באנשים אחרים. את מרגישה שאת מאבדת חלק מעצמך, תמיד תלויה באחרים וזה נורא! זה נורא, אלכס. כל כך נורא" אשלי בכתה לאור מצבה הקשה. "והכי הכי, איך זה לדעת שאת כבר לא חלק מהלהקה שלך, ממשהו שיצרת, שהיית חלק ממנו כל כך הרבה זמן". וואי זה קטע כזה עצוב ומרגש..איזה מסכנה אשלי
