כואב ולרגע גם אף מפחיד
מביטה בתמונות , או קוראת חלקי מידע, ממקום זה או אחר.. מקשיבה בתשומת לב להרצאות של חברים שהם מאוהבים מאז ומתמיד בפלסטין שלהם , מבינה אותם ולא יכולה לשאת את העובדה שידיי כבולות. רגע רוצה להשיב להם מה שגנבתי, רגע לא יודעת בעצם איזה חלק גנבתי ? מתי גנבתי ? האם מישהו גנב בשמי ? למעני ? ואם כן איך העזו ? האם כדי לחיות במקום מסויים או על חלקת אדמה מסויימת, עליי לגנוב אותם ? או שמא לנסות ולהפריח את השממה שבה יחד עם אותו אדם ששכן שם לפניי ?... האם מחשבותיי ילדותיות מדיי ? האם הכובשים יכולים היו לנהל את אשר ניהלו בצורה אחרת ? אני מאמינה שכן. חבל שהייתי צריכה להגיע לגיל כל כך מתקדם [גם אם אלו נחשבים נעוריי] , כדי להבין את העובדה שגזלתי, שאני ממשיכה לגזול, וכי אינני יכולה לצפות מהערבים,[כלומר מהמתיישבים הקדומים והשורשיים], שיודו לי אם אשיב להם חלקת אדמה ,קטנה או גדולה ככל שתהייה , או שיהיו מרוצים.. כי האדמה הזו - הייתה שלהם מלכתחילה. אלוהים ישמור. מה עשיתי ? [אני לא צוחקת, זו ההרגשה שמלווה אותי כל יום בכל מקום] .. סלימה