מדברים ומספרים על הפסטיבל

[דודרינה]

יש לכם בגד-ים וחליפת הצלה?

כי צונאמי המילים בדרך... ובכן יקיריי, חזור חזרתי מהפסטיבל וכמו ש"הפטחתי" אשפוך את כל הגיגיי , רשמיי ותיסכוליי. דבר ראשון לקחתי על הבוקר כדור טישטוש כדי להתמודד עם התיסכול המבעבע על כל המופעים שלא אצליח לראות. אח"כ גיששתי את דרכי לחולון , וגיליתי את הפאק הראשון. שכחתי לקחת כתובת . טוב אמרתי בליבי, בטוח שלטי החוצות מכסים בחולון כל תמרור רענן ובטח יהיה כתוב עליהם כתובת . ובכן יקירי, לא ולא! ספרתי 2654 שלטי חוצות ודגלי חוצות אבל גורנישט. טוב אמר לי עלם החמודות שהתעקש לקחת אותי (אחרי ששמע שלקחתי כדור טשטוש) , יש אנשים בחולון, נעצור נשאל אותם. עצרנו, שאלנו נאאדה! הייתכן ? שאל עלם החמודות והביט בי בתמיהה, הייתכן שביזבזת כדור טישטוש ביום הלא נכון? אולי זה לא היום? אה עד פה עלם חמוצות!!! אפילו על השלטים כתוב התאריך! טוב, החלטנו לעבוד ככלבי גישוש , לפתע צדה עיני המטושטשת שלט מאיר עיניים, עם חץ שטוען "לפסטיבל" , "הנה, מצאתי" צרחתי לאוזנו של עלם החמודות וכמעט שלחתי את שנינו לעולם שכולו טוב ובלי ביטוח חיים מה שהיה גורם כאב רב לשאירנו (חיסרון הביטוח חיים כמובן). ובכן לאחר שהגענו (מוקדם יחסית, אני מהדייקנים) , ישבנו לנו בגינה ממול, ובלשנו על הפתח. לפתע הגיעה מכונית עמוסה סמרטוטים, עם הסמרטוטים ירדו מהרכב כמה חבר'ה צעירים שמיד התנפלו על הסמרטוטים אך במקביל נהגו בהם בעדינות רבה. "בחיי" אמרתי לעלם, אפילו אני בשלב הקטן שלי שהייתי עטופה בסמרטוטי חיתולים לא נהגו בי רוך כזה. מה לעזאזל הם עושים, "אולי גם הם על כדורי טשטוש" אמר העלם חמודות. אך שנינו שוטים שכמותנו, נמהרים היינו שכן מתוך קילופי הסמרטוטים יצאו רצועות שניראו דומות לסמרטוטים בגוון אחר , ואיתם יצאו מקלות עצים . "אהההההההה" חשבתי לעצמי "עושים פה מדורה גם"... אבל לפני שהספקתי "להדליק" את הרעיון על העלם, הפכו ערימות הסמרטוטים והקרשים לעץ הכי מדהים שראיתי בחיי. איזה גובה, איזה פיסול, איזו אומנות בהרכבת פרצוף- העץ הספוגי. הייתי חייבת לעמוד על רגליי, ולהביט היטב על הפלא שגדל בין רבע שעה על המדרכה בכניסה לפסטיבל. כבשתי את טיפשוטי בחומץ ומלח ושתקתי עד 16:30, אז התחילו לגלוש אל המקום עדרי ילדים מקפצים ואמהות עמוסות שטרות מרשרשים בכיסים. נכנסנו אף אני והעלם. מה אומר ומה אדבר, כל כך הרבה אנשים היו אחראים על היופי והסדר שהייתי מחמיצה את כל ההצגות אם הייתי רוצה לנשק אותם על ראשם או לפחות להגיד תודה אישית. חייבת כמה מילים על האירגון. חייבת! (זה לא חריגה, זה צונאמי, סיכמנו לא?) באמא'שלי הוירטואלית, אני ישראלית מאז סמרטוטי החיתולים, וכבר שזפו עיניי כמה וכמה בהמוניהם פסטיבלים, תערוכות ועוד כהנה דברים הפתוחים לציבור הרחב. וכשזה פתוח לציבור הרחב אז המארגנים מתרחבים בדעתם מעודף זחיחות או עצלות וקצת מזלזלים, לעיתים בגדולות לעיתים בקטנות. נדיר למצוא בישראל משהו לציבור הרחב ערוך בטעם טוב כאילו שמנה וסלתה של האוכלוסיה אמורים להגיע חנוטים בחיות מתות ואבנים נוצצות. והפעם הזו הייתה שייכת לפעמים הנדירות. הסדר המופתי, הכל ברור לעין, אין צורך לשאול, שילוט מתאים אפילו למים הקרים (והם היו קרים עד 20:00 השעה בה הסתלקתי)שבד"כ בכל הפקה ישראלית מצויה מקבלים פינה עלובה מלאה יתושים ו2 קולרים שאחד עובד והשני מחזיר את נשמתו לבורא הקולרים בטרם החלו ההמונים לבקש ממתת בירזו. המיזוג המושקע, פינות הישיבה כאילו נערכו לחתונה בגן, הנקיון, והצוות הלבוש אדום בוהק, שאם אתה מחפש מישהו מקומי לא צריך להטריד את כל אוכלוסיית המבקרים. באמת מגיע צל"ש ויותר מזה. הרגשתי שהשקיעו בי כמבקרת וכיבדו אותי. הסתובבנו לנו קצת, גם עלם החמודות שלא ממש מתעניין ביומיום , במוזיאון דמיינתי איך אני מפעילה את כל הבובות, תערוכת היצירות של התלמידים הייתה מקסימה ומשעשעת. אפילו בקבוק המים שהבאתי מהבית קיבל טעם טוב. ובכן, הגיעה השעה להכנס לראות משהו שלשמו באנו. כבר בבית החלטתי שאני ניכנסת ל2 הצגות ואשתדל ל"גנוב" כמה דקות במופע על הדשא. אתם בטח לא רוצים לשמוע ביקורת צפייה)))))))))) אני מתלבטת אם זה הוגן לכתוב מה דעתי בפרהסיה ___________________ ואמא שלי בשעה כזו ישנה כבר...

 

[אילן סביר]

תודה. כיף לקרוא את זה. למרות הצונאמי

ואם תחליטי לא לכתוב ביקורת על הצגות, אשמח לקבל את התייחסויותייך להצגות (בחיאת... לא בצונאמי) למייל הפרטי. תודה. אילן

 

[דודרינה]

תפסתי אותך!!!!

הנה האשם, תקראו למשטרה!!! אדוני ה"בוס" אני מורידה בפניך את הקשת המחזיקה את שפעת שערי (בהעדר כובע להוריד) , תודתי נתונה לך עד הפסטיבל הבא. אמור נא לצוות היקר שלך שהם עשו עבודה נהדרת. שאותי אישית ריגש היחס והמחשבה שראיתי שהשקעתם בי כמבקרת, צופה, כמבוגר וכילד. יש עוד הרבה לכתוב על ה"מסביב" , אבל אני משאירה הקדמונת גם להיום. נ.ב. אל תוריד את בגד -הים , בערב יבוא גל חדש של צונאמי-מילים _____________________________ ואמא שלי הייתה אומרת "סופסוף קצת נחת מהמופרעת שלי...."

 

[רועי 25 האחד]

איזה כיף לשמוע את זה. אפילו שאני לא עובד שם.

אני מתאר לעצמי מה ראית ומבחינתי זה ממש כיף שבאמת יש מקום לזה בארץ שלנו. בד"כ נוטים לזלזל בתרבות/ אומנות ומשקיעים כספים בדברים אחרים. למרות שיש משהו שאני קצת חולק עליו - שלטי החוצות. לאן שלא הלכתי ראיתי שלטים ועוד ענקים שלא לומר משהו קטן וזניח. אז זה באאמת קצת מוזר לי שלא ששמת לב לשלטים, כי לפי מה שראיתי כמעט בכל מקום מונח שלט, כמובן שככל שמתקרבים לאזור יש יותר ויותר שלטים אבל עדין. ושוב אני נורא מקנא בך שאת כן היית בפסטיבל

אם מישהו הולך שיצלם ויעלה תמונות בבקשה

 

[דודרינה]

התכוונתי לשם של הרחוב על השילוט

אבל זה בקטנה, זה נמוג ברגע שאתה נכנס בשערי הקסם. מה מוזר שתושבי חולון לא ידעו להגיד בדיוק איפה זה. אצלנו בעיר יודעים איפה גר כל תושב))))))

 

[דבי זריהם]

דודרינה אני חייבת לך התננצלות../images/Emo140.gif

עד היום הייתי בטוחה שאת טרול אך טרול מתוחכם שיוגע להתבטא....קצת מוזר ....אבל טרול. לאחר שקראתי את הודעתך על ה"צונאמי" הבנתי שטעיתי והסתכלתי רק על הקנקן

מתנצלת ו- ברוכה הבאה אל משפחת הבובנאים

מחר אני אבקר בפסטיבל, מאחלת לכולם- בהצלחה! כל טוב דבוש

 

[דודרינה]

ומנותר קנקנים נעשה נס....

שטויות יקירתי, נהנתי מכל רגע של חשד....)))) ברוכה הנימצאת... אמרתי כבר שאני שמחה על כל אחד בפורום הזה????? ____________________ ואמא שלי הייתה אומרת: " אל תסתכל בקנקן, אלא כמה הוא עולה"

 

[רועי 25 האחד]

האמת בתור אחד שגר בחולון

מאחר ויש לנו מלא מלא מרכזים תרבותיים (מוזיאון הילדים הישראלי, המדיטק, מוזיאון הקומיקס, המרכז הישראלי לעיצוב וכד') אנחנו לא יודעים איפה כל דבר נמצא. בייחוד המרכז לתיאטרון בובות -אין עליו דגש כ"כ חזק ולמען האמת המקום בו הוא נמצא לא הכי מוכר וידוע..

 

[דודי בן אדרת]

../images/Emo2.gif מדברים ומספרים על הפסטיבל

בשירשור זה אתם מוזמנים להמשיך לדבר, לספר ולשתף על חוויותיכם מהפסטיבל: ההצגות, הסדנאות, מופעי החוצות ומהאווירה

 

[דודרינה]

תחזיקו חזק, הנה עוד גל "צונאמי"...

ובכן, יום שני לפסטיבל לכבוד היום השני הצטיידתי בכתובת))) טלפון של המרכז למקרה ששוב תאבד דרכי וילדה אחת קטנה מלאת דמיון (שתהנה על הדרך, למה רק אני?) שתלמד להעביר ביקורת מגיל צעיר (חניכה כאילו...) , למזלי לא היה צורך בטלפון כי לא איבדתי את דרכי , נהג המונית ידע בדיוק לאן לקחת אותנו. ובכן, הילדה הקטנה ידעה שהולכים ל"הפתעה" , אבל לא קיבלה שום רמז , כשרק ירדנו מהמונית היא אמרה בקול צפצפני של ילדות חמודות "אני יודעת שבאנו לתיאטרון של בובות" משבקשתי הסבר גיליתי שהיא שמה לב עוד בטרם ירדנו לבובת המריונטה שתלויה על הקיר. אח"כ היא גילתה את עץ המשאלות בפתח והוקסמה מהגודל, מזה שהוא עשוי ספוג ושהוא מצליח לישון ברעש..(לא רציתי לספר לה ת'אמת על זיקנתו המעוורת). . נכנסו פנימה כשאנחנו כמעט נתקעות בשומר כי ראשנו היה מונף אל על אל הבובה המקסימה שהתנשאה לגובה תמי בן עמי ואולסי פרי גם יחד. (חייבת להגיד שהיא הזכירה לי את הבובות שהיו מצויירות על המכתביות שאספתי כשהייתי ילדה קטנה) , הילדה המתוקה שאיתי כמעט יצאה מדעתה מהשפע של המוצגים, עיניה היפות נקרעו שוב ושוב לרווחה מהמוצגים שהיו במרחק נגיעה בלבד, ומהמוזאון שהייתי צריכה ממש לגרור אותה להצגה ...מזל שלא היו 2 הרוכבים הצעירים מאתמול אחרת הייתי זורקת לפח 4 כרטיסים בעוד היא הייתה מנסה לשכנע את הרוכבים להתחלף איתה... האמת ריחמתי עליה, זה היה בשבילה כמו סחרחרה, היא לא נחה רגע רצה ממקום למקום להספיק לראות הכל בבת אחת (בכל אופן גנים מהדודה כנראה) , מזל שלא היה הרבה זמן להתברבר כי הגיעה שעת ההצגה הראשונה. מה אגיד לכם, נחת בצלחת כפול מאה טון. ההצגות היו מעולות, (ביקורות עדינות בהמשך) , האיחורים לא היו רציניים, איש חביב גבוה ומנומס אמר לנו לפני כל הצגה "תהנו"... (ממש כמו אליהו, איך הוא הצליח להיות במקביל אצל כולם...הניסתרות לאלוהי הפסטיבל) . אח"כ ההצגה בחוץ ושוב עוד הצגה, אם היו עוד היינו ממשיכות עד שהמציגים היו מתעייפים. לא, ברור שלא שכחנו לאכול פופקורן , שערות סבתא דביקות , פירות שהבאנו מהבית וברד מתוק מידי. סיימנו את הפסטיבל ב10!!!!! בובות כפפה . חלק לי חלק לה...וחזרנו הבייתה עייפות, מרוצות ומותשות. חייבת להוסיף שלפעמים אחרי יום הפתיחה שהכל נוצץ , מתחילה העזובה לשלוט בסדר ובארגון, ושוב גם הפעם יצאתי מגדרי, הכל כאילו נערך מחדש, כאילו לא היה פה יום סוער גדוש ומתיש אתמול. נקי, מסודר ורענן.... כיפאק היי! X 3 לכל הצוות המסור. אני בטוחה במאה אחוז שיש עכשיו לפחות ילדה אחת בעולם, שישנה ובת צחוק על פניה.... ותהיה עוד אחת קצת יותר גדולה מיד כשאסיים פה. לצערי הרב ולמרות תיכנוניי הרבים לא יצא לי מחר להגיע, לכן אסכם עוד היום את מסקנותיי , ורשמיי. אבל זה כבר הודעה חדשה עם כותרת "יבשה" יותר. __________________________ ואמא שלי הייתה אומרת: " זה שנותנים לך לדבר לא אומר שאסור לך לסתום מידי פעם"

 

[דודרינה]

הצהרת הון - מסקנות

לא תאמינו עד כמה החכמתי ביומיים האלו (ואל תתלוננו מישהו שאיתגר אותי בצונאמי שיאכל את הכובע.) למדתי ש: א. בנוסף לקנאת סופרים יש גם קנאת בובנאים ב. שאומנות ההגשה זה משהו או שיש לך או שאין לך (ולא יעזור כמה תלמד) ג. שיכולת האילתור היא יותר מסתם "להמשיך כאילו כלום לא קרה"... ד. שהמבוגרים לא תמיד יודעים שהילדים יודעים יותר))))))))) ה.שחולצות אדומות הן הצבע הכי טוב לאנשי צוות ו. שהגשה של שחקן מוכשר ( אפילו את הנושא הכי מצחיק) יכולה לרגש עד דמעות ז. אמא שלי לא מרשה לי להתייחס לאות הזו... ח. היום ראיתי את אבישג והיא לא הכי פוטוגנית...היא הרבה הרבה הרבה יותר יפה ונהדרת ומרשימה במציאות ט. הסעיף הקודם לא מבטא את דעתי על "אל תסתכל בקנקן" אני סתם נהנית. י. ששחקנים /בובנאים הכי מנוסים תמיד מתרגשים בהעלאת הצגה חדשה יא. שאפשר עם קצת מחשבה ותבונה לקיים אירוע גם בעומס חום אדיר יב. שישראלים זה עם שקוף ( כולם נעמדו מולי בלי לטרוח לבדוק אם זה מסתיר לי) יג. שכסא שמתפנה לרגע גורם לאנשים ישרים להעלות מחשבות על שוד לאור היום יד. שהכי כיף ללכת להצגת ילדים בלי ילדים טו. שהכי כיף ללכת עם ילדים להצגת ילדים טז. שאפשר ל"בזבז" 800 ש"ח ביומיים בלי לצאת לצימר ולהנות יותר יז. שאם מתכננים נכון אז איחור בהצגה יכול להצטמצם ל10 דקות קטנות ביותר. יח. שאם מישהו לא יפסיק אותי אני פשוט אמשיך עד תרפפ"ו יט . שאני חייבת להפסיק כי יש לי עוד ביקורת הצגות על הסרט הנע.. כ. מי שהגיע לפה או אמיץ או סתם יש לו נדודי שינה ____________________ ואמא שלי הייתה אומרת: " את באמת חייבת להפסיק.....לנשום!"

 

[דודרינה]

כמו שקיפודים עושים....

סקס....-, בזהירות. ככה בדיוק אני אתן ביקורת הצגות. ביקורת לביקורת. ראשית, הפרשנות לסיפור היא ממראה העיניים ולא מהכתוב בפרוספקט חייבת להכריז שזו דעתי בלבד, התרשמותי וחוויותי האישיות אני אהיה זהירה ביותר , כי מאחורי כל הצגה עומדים אנשים נהדרים שעבדו קשה מאוד , השקיעו הרבה כסף ועתידים להתפרנס מזה. עקב עדינותי המאולצת הכהתי קצת את לשוני... ראיתי 6 הצגות: 1. הטרקטור בארגז החול 2. מעבר לים 3. התינוק 4. על ברווזון מכוער וכביסה בכפר 5 אור ראשון 6. מה עם המים הטרקטור בארגז החול סיפור על טרקטור ישן ודי בעייתי טכנית שמושבת בזיקנותו... שחקן אחד טרקטור גדול אחד טרקטור קטן אחד 2 בובות דבר ראשון ישבתי בחרדה כשהבנתי שבחמש זה כניראה לא יתחיל (בכולופן אנחנו ישראלים) וזה אומר שאני לא מספיקה לגנוב כמה דקות מההצגה בחוץ, אבל בסוף זה הסתדר ואני נשמתי קצת חזרה.. חלוקת נשיקות : הצגה עם פוטנציאל אדיר, תפאורה שרובה מצויינת, טרקטור מדהים שממש נסע על הבמה, עם התחלת ההצגה הייתה תקלה קטנה- גדולה שכל מציג "מת" מפחד ממנה - סאונד שלא עבד ( אבל זה יכול לקרות לכולם) הרבה לא שמו לב לדעתי, כיוון שהשחקן משך יופי לבד, עשה קולות ואילטר מצויין הטרטוק הגדול, זה שבאמת נסע שם על הבמה היה אטרקציה, ההצגה התרוממה לשיא בסוף כשילדים הוזמנו לשבת על העגלה של הטרקטור וקיבלו סיבוב על הבמה. הילדים האלו צחקו בלילה בחלום. מתערבת איתכם. תאורה יפה מאוד ומותאמת לסצינות פליקים קטנים לייעול : . קיימת בעיית התאמה בין ההצגה לגיל הצפיה. כתוב היה שהיא מיודעת לגיל 3. לגיל 3 היא לא הייתה מיודעת, לפחות לא בפורמט שהוגש. תיכף הבחנת בכל ה"גיל 3" שהשתעממו, נינדו להורים, הפריעו לשכנים , בקיצור כבר אמרנו גיל 3 זה לא! גיל 3 זה גיל ש "מת" על טרקטורים ומכוניות, אבל משהו בסיפור לא עבד לטובתם. חלק מהמילים כלל לא היו בלקסיקון של גיל 3 בטח לא של גיל 3 בשנת 2009. דוגמאות? בבקשה: " מזכיר" (של המושב /קיבוץ) , "ישיבה" (אסיפה מילה שמתעכלת טוב יותר אצל הילדים) ועוד כהנה וכהנה . האנשת הטרקטור ולא רק בסוף, הייתה מוסיפה עניין להצגה שהיו בה קטעים שלא תמיד ריתקו את הילדים וההורים. כמו שאמרתי תפאורה יפה , אם כי הטרקטור הקטן לא ממש ניראה ברור בשורות האחרונות , הגדלה לטרקטור גדול יותר תועיל. פוטנציאל אדיר , בעיקר לבנים שאוהבים טרקטורים , אבל לדעתי שיפוץ בטקסט ובבימוי ירים אותה לגבהים. היו הרבה סצנות ש"בוזבזו" ולא נוצלו לקשר עם הילדים שהיו צמאים לזה. הייתי מעדנת קצת את התגובות הספונטניות לקהל/ לילדים... סה"כ .7 בחבל- התליה של דודרינה. מעבר לים שחקן אחד ציפור קטנה אחת והמון שמאטעס אלטאזעכן מרצון טוב למיחזור מחפש שירים של ביאליק בעזרת ציפור קטנטנה חלוקת נשיקות: תפאורה מיוחדת (מי אמר זבל ולא קיבל) . הפתעות הטמונות בכל אחד מהארוניות שהפכו לבניניים בת"א (לא שהמציאות בת"א שונה, יש בניינים שבאמת ניראים כמו ערימת גרוטאות), תאורה רכה שחקן רגיש לטקסט , להגייה ולקהל גדולים וקטנים. קצב איטי ומרגיע אך לא משעמם ונמרח. מורכבות של צחוק , היתול רגש חם ושובבות בתמהיל מצויין וערב לאוזן , לעין ולפה הצוחק ושר. שיתוף הקהל במינון מדוייק, בסבלנות אין קץ לילדים הקטנים פליקים קטנים לייעול: טיפה אבל טיפטיפה להגדיל את הציפור הקסומה. סה"כ: עשה לי חשק בסוף ההצגה לחבק אותו ברוך. . 9 בחבל דודרינה (היה מקבל 10 אם אמא שלי לא הייתה מחנכת אותי שאין דבר מושלם) התינוק התייחסות ל15 דקות הראשונות שראיתי 2 שחקנים חצי בובה עגלת תינוקות מהממת אמא צרפתיה משעשעת את הקהל על חשבון בנה התינוק ולהיפך חלוקת נשיקות: תפאורה מדהימה, עגלת תינוקות כזו עשתה לי חשק מיד להביא 5 תינוקות משלי ולהשכיב אותם בעגלול היפיפה שהיה שם חצי התינוק היה מתוק להפליא, רגליים בדיוק כמו של תינוק כולל העקמומיות השמנמנה. הילדים היו מוקסמים ממראה התינוק המוזר ואימו הלא ברורה. פליקים קטנים לייעול: עדיף לעשות פנטומימה מלדבר אוסף מילים בצרפתית עם תירגום לאנגלית והשאר בעברית במבטא צרפתי כבד ולא תמיד ברור. הרגשה מוזרה שההצגה מיועדת לשחקנים ולמביני עניין בתיאטרון מיוחד ושונה, כדי שהם יהנו מהשעשוע שם. 5 בחבל-התליה של דודרינה המשך בהודעה הבאה...תפוז לונותן לי להציף פה

 

[דודרינה]

אל תפסיקו ת'קיפודים באמצע...

אור ראשון שחקנית אחת 6 בובות 1 יצור אצבעות לא ברור נורת ענק תומס אדיסון הקטן עובר בבית הספר של החיים עד שהוא "מגלה את האור" חלוקת נשיקות תפאורה מושקעת, לא התעצלו, לא חסכו בכלום, עד הפרט האחרון כדי שהכל יובן. תאורה מושלמת לכל סצינה מוזיקה אותנתית מתקופתו של אדיסון שחקנית מדהימה. נעה בקלילות ובנועם מסצינה לסצינה לקחת חומר היסטורי/לימודי/מדעי ולעבד אותו להצגת ילדים (מגיל 5 , לדעתי יכולים מגיל 4 לצפות בזה) קסומה, מלאת עניין שאין בה בדל רגע של שיעמון או חור שחור, זו גאונות לשמה. להגיש את זה בעניין ובקסם שרק נשימות הילדים וההורים נשמעו ברקע מרוב מתח, זו גאונות גדולה יותר. הילדים ישבו מרותקים עד שלא שמו לב שהתבקשו לשתף פעולה, לקח להם כמה שניות לקלוט ולצאת מההצגה ולענות לשחקנית, וגם אז עשו זאת בלחש כאילו פחדו לפגוע במרקם העדין והקסום של האגדה שנירקמה מול עיניהם פליקים קטנים לייעול פשוט להכריח את משרד החינוך לתת לכל ילד בישראל מגן-חובה עד הצבא כולל, לראות את ההצגה כחלק מחינוכו. אני ראשונה חותמת. . אחחחחחחחחחחח אחחחחחחחחח אחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח איזה עונג צרוף איזו שמחה בלב איזה געגוע מוזר לראות שוב ..שוב...ושוב... ושוב... 10 בחבל-התליה של דודרינה (כי אמא שלי לפעמים לוצודקת) ברווזון מכוער וכביסה בכפר שחקנית אחת חבל תליה (של הכביסה , לא שלי) ארבעה גרביי אפרוחים עריסת תינוק (בלי תינוק, אחרת היו רואים אותו) ומטאטא שהוא ממש סופרמן של דמויות אמא כפרית מנסה להרגיע את בנה התינוק תוך כדי כיבוס ותליית כביסה חלוקת נשיקות תפאורה מקסימה מחפצים פשוטים וזו הגאונות. שחקנית שיודעת לדבר ולספר סיפור ב10 מילים אולי וירטואוזיות של צלילים שמופקים מהפה של השחקנית תאורה רכה והולמת אפקטים ומוסיקה נהדרים הילדים ישבו מרותקים כמעט רוב ההצגה, צחקו בקול אפילו הפעוטות , ההורים צחקו אף הם בלי בושה יכולת מדהימה לקחת ערימת בדים ולעשות ממנה ים, ואפרוחים, וברבור, וחום ואהבה וניכור וגרב שמחפש את אמא ומוצא על הדרך אבא ו2 אחים חורגים שמורטים אותו במריבה על ה"צעצוע" החדש. שילוב נבון ונבכון של עצב ושמחה, דאגה ושובבות הקהל נישאר לשבת כמה שניות אחרי שכבה האור וחיכה עוד לבאות... כמה גאונות מכילה הפשטות. פליקים קטנים לייעול לקצר טיפה את ההצגה במידה ויש עוללים קטנים מקסים מקסים מקסים. סה"כ 9 בחבל -התליה של דודרינה ( טוב נו..אמא שלי התעוררה שוב) מה עם המים 2 שחקנים 3 בובות ו2 דמויות מעין בובות פרופסור קטן שולח את העוזר שלו לחפש ענן מסויים שיוריד גשם חלוקת נשיקות מסר חינוכי וחשוב בימים טרופים כאלו תפאורה טובה עם אפקטים שווים (מכונת בלונים של סבון) בובות מתוקות לחלוטין רעיון מצויין , שילוב של מדע, עם הומור שנינות וקצת תמימות. שיתוף הילדים בקהל היה במינון טוב , הילדים הקשיבו בעניין לנאמר פליקים קטנים לייעול: פתיחה קצת סוחבת, יש ליצור מתח ועניין על ההתחלה אם כבר יש שחקן שני, למה לא לעשות חלק מהדמויות גדולות יותר? שיפור בסאונד, לא תמיד הובן מה ששרו וחבל כיוון שאלו היו שירים מקוריים ולעזאזל המכנסיים של העוזר מחקר, משהו פחות צמוד היה מוריד את מפלס הצחקוקים וההערות של ההורים בינם לבין עצמם שיפוץ קליל ואתם על הסוס סה"כ 8.5 בחבל- התליה של דודרינה סטו. לילה טוב דודרינה שבאמת "ביקרה" בפסטיבל

 

[דבי זריהם]

דודהרינה את מקסימה.../images/Emo13.gif קוראת את הודעותייך

בשקיקה . נהנית מאוד מהעברית הקולחת ומחוש ההומור בנוסח "החמישיה הקאמרית". שידרגת את הפורום

שבת שלום לך *** דחיתי את בואי ביום נוסף לפסטיבל וכך אפגוש את דודינקה מחר ...........

חם חם חם חם חםםםםםםםםםםםםםם המזגן לא עוזר

שבת שלום דבוש

 

[דודי בן אדרת]

דודרינה את גדולה, את ענקית ../images/Emo24.gif

איזו כתיבה, איזה דיווחים, איזה שנינות והומור אין סופי

אין ספק שעמדת במילתך וקיימת את שהבטחת ואף יותר

כולנו עומדים לכבודך ומריעים לך

והפעם: ודודי היה אומר לאמא שלך: על פירגון לילדה שמעת??? ויש על מה!

 

[shir300]

המלצה

הסדנה של שרון אביב "סיפור מתעורר לחיים" היתה נפלאה! קיבלתי כל כך הרבה כלים, השראה והכוונה להמשך הדרך, היתה חוויה מהנה, נעימה וקסומה, ועל המנחה אין לי מילים - לדעתי היא פשוט פיה מעולם מעולם האגדות!!!

 

[גליתוי]

הייתי ראיתי../images/Emo98.gif

דודרינה הצבת רף גבוה ברמת הפירוט וההשקעה אנסה להצטרף אלייך ולשתף את כולם. הייתי בהצגה אחת ביום חמישי בערב ב"דיבוק". האולם לצערי לא היה מלא, לפחות הרגשתי שגרירה טובה של עולם הבובות מכיוון שהגעתי עם שתי חברות שאין להן נגיעה אישית בעניין חוצמהיותן חברות שלי... ההצגה התחילה באיחור כפי שהבטיחו לי עוד בטלפון כשהתקשרתי לברר פרטים. בהצגה היו שני שחקנים ושחקנית מתוך תיאטרון החלום. זו הייתה הצגה מאוד מגוונת מאוד אהבתי את ההעמדה של התפאורה באוויר מינימליסטית ומתוחכמת עם הרבה הפתעות במהלך ההצגה.אהבתי את השילוב של השחקנים והבובות. החלקים השונים לא תמיד התחברו התיאטרלי דרמתי עם ההומוריסטי בדחני. אבל כל חלק בנפרד עמד יפה בפני עצמו. אהבתי במיוחד את השחקנית שבלט מאוד על הבמה שהיא גם בובנאית במקצועה והייתה מחוברת לבובה מאוד יפה ומשכנע גם בתנועתיות וגם בהבעות. נהיניתי מאוד וחבל שלא הספקתי לראות עוד... שבוע טוב לכולכם גלית

 

[אבישגתיאטרון בובות]

ואני לא הספקתי לראות כלום, ובכל זאת../images/Emo151.gif

אני מסכימה לחלוטין עם דודרינה, המשעשעת ומצחיקה עד דמעות- הסדר , האווירה, והאילן סביר שפשוט נמצא בכל מקום ,בכל רגע נתון-זו פשוט תופעה וחוויה! בכל אופן, הוא נראה בכל מקום ובכל זמן-חוץ מ..בהצגה שלי. אבל זה בסדר- הוא סומך עלי ואני סומכת עליו... היו לי 2 הצגות מוצלחות- בראשונה החלטתי ל"חגוג" על התאורה, וכיביתי אורות קהל. אוי! כמה שסבלתי, שאני לא רואה את העיניים של הילדים ויש חציצה של חושך ביני לבינם... בהצגה השניה, נהגתי כמנהגי, והקהל ואני נשארנו בתאורת חדר רגילה ומלאה. כמו שטוב לי ונכון לי. בהצגה הזו היו לי כמה אורחי כבוד וזה רק הוסיף לי אדרנלין והתלהבות. אחרי ההצגות רציתי להוסיף ולהסתובב, לפגוש ולהפגיש, אבל נעמי שלי הקיאה לכל עבר והיתה אומללה מאד, אז מיהרתי להתקפל ולהסתלק .. בין ההצגות, הספקתי להינות מרגעי הפתיחה של ההצגה על המים, של דוד שילמן, אותו פגשתי גם בפסטיבל אקוספרה, בפסח. היה מי שטען, שלדור שלי אין ברירה- מכיוון, שהיינו חלק מניע וחשוב בהרס הכדור, חובה עלינו לעשות עכשיו הצגות אקולוגיות. אני? הורסת כדורים? אני חברה בגרינפיס כבר 13 שנה!!!! מתי הספקתי לתת ידי להאשמה כזו?!?!

בכל אופן- אם נכפיל את השעות הספורות שביליתי בחולון בכל השעות שהפסטיבל התקיים, 4 ימים תמימים - זו הצלחה אומנותית, ארגונית, הפקתית,חברתית וחולונית לעילא! בשנה הבאה- אני משריינת לי 4 ימי חו"לון בלי תירוצים! מאידך-ביליתי סופ"ש במקום שנקרא "קצה הנוף" וזה פשוט מקום-סוף! מי שנעוניין בפרטים נוספים- שיפנה אלי. ושיהיה שבוע נפלא!

 

[V u l g a r]

../images/Emo46.gif

ורק לי היה התקף של המחלה ולא יכולתי לבוא...

 

[דבי זריהם]

ומה שלומך היום? אני מקווה שלא זייפת בתזונה

אחרת אני לא מבינה למה המחלה חזרהההההההה. תרגיש טוב ותנוח המון דבוש