איך עונים כשלא רוצים להגיד.

[רקדנית דבקה]

../images/Emo20.gifאיך עונים כשלא רוצים להגיד.

רציתי באמצעותכם לדעת מספר דברים איך למעשה מדברים עם המשפחה על עבודה מבלי להכנס לנישות מלחיצות של 'נו, ומה המשכורת'?, בהנחה שאני לא מעוניינת לגלות או להוסיף פרטים של תנאים וכד'? (בכלל, לא רק טרם קבלת עבודה אלא גם תוך כדי עבודה). איך אני מונעת דיבורים על שאיפות באופן כללי, מבלי "להעליב" אף אחד, מבלי להיות נושא שיחה של אף אחד? כאדם, אני מאד פרטי. לא אגואיסטית בכלל . אבל ישנם אנשים במשפחה (הלא גרעינית), שאתה "חייב" לפגוש, שממש מעמידים אותך בשאלות אישיות, שאתה לא רוצה לענות עליהן, והשאלה היא איך מתמודדים מול זה, איך למעשה עוברים את המשוכה הזו, מבלי לענות (כי אני לא רוצה) וגם מבלי שהצד השני ימשיך לשאול אותי בכלל שאלות בנושא עבודה/שכר/כסף באופן כללי (לא עכשיו ולא באופן כללי).. (תפרנית אבל בכל זאת, השקל וחצי הזה - שלי). אגב, לידיעה כללית, אותו שואל אף פעם לא יגלה על עצמו אבל תמיד ידרוש ויצפה לקבל תשובה ומידע. ואם לא עונים לו - עושה פרצוף של נעלב ומסכן, ותראו 'איך ענתה לי, זה לא יפה, אני נחמד אליה והיא לא אלי'. לא אוהבת את המניפולציות הרגשיות האלה. איך עוברים אותן? איך מגייסים דיפלומציה כאן? תודה רבה לכל מי שיענה לי !!

 

[רקדנית דבקה]

אגב, מידת הקירבה של ה"אנשים" האלה

למשפחה באופן כללי - מאד מאד חשובה !!! הקשר חייב להיות גם רציף, וקצת לא מתאפשר יצירת מרחב אישי מהם.

 

[אמירדרור]

שמירה על עצמך

הי, יש לי תחושה שהיטבת לנסח דילמה שרבים מתמודדים איתה בהליכה סחור - סחור, בסוג של משחקי מחבואים בינם לבין עצמם ומחפשים פתרון שמירת מרחק מבלי לייצר אנטגוניזם, מבלי לפגוע או להעלב היא המטרה אני רואה סוג של שיחה כזאת ששמה על השולחן ניסוחים כלליים, באופן שקול ומודע. מציבה גבול בינך לבין עצמך קודם כל ולאחר מכן מנסחת דברים באופן שנותן למאזין את ההרגשה של "זה מה אני יכולה לומר עכשיו" לפעמים מותר גם להשתמש בשקרים לבנים. "אני מנועה מלדבר", "התבקשתי להשאיר את הפרטיים הללו דיסקרטיים" לא משנה כרגע אם באמת חתמת על טופס סודיות, זאת הדרך שלך להציב גבול בפני חסר הרגישות בהצלחה

 

[coachingyou]

איך עונים כשלא רוצים להגיד

הנושא שהעלית הוא נושא רגיש ודורש הרבה דיפלומטיה. מה שאני עושה במקרים שאני יודעת שאשאל על פרטים שאני לא רוצה לומר - אני מסמנת לעצמי מראש את גבולות הרוצה/יכולה לומר ואת אלה שלא. כך שכאשר אשאל משהו בתחום האישי - הוא כבר מסווג אצלי ברוצה/לא רוצה לענות. אם הוא בקטגוריה של רוצה לענות - יש לי תשובה מוכנה. כך גם בקטגוריה של לא רוצה לענות - אני מכינה לעצמי את התשובות מראש, חושבת עליהן קודם ואז עונה מתוך ביטחון עצמי בתשובה שלי. זה מרגיע, בדר"כ, את הצד השני. פה צריך אסרטיביות יחד עם דיפלומטיות. אם הוא הטיפוס הנעלב - אני אתחיל את התשובה שלי ב: 'אל תעלב...' או 'אני יודעת שתהיה מאוכזב אבל....' , משפטי מפתח כאלה. אני מנסה, מראש, לנטרל את הרגש השלילי שאותו אדם מנסה להפעיל אצלי. תנסי זאת, עכשיו זמן החגים, אני בטוחה שתעמדי במצבים כאלה ואחרים של שאלות לא נעימות. בהצלחה. תכתבי אם זה הצליח לך או לא. חג שמח, דורית גן-מור

 

[רקדנית דבקה]

ומה עושים כשאף תשובה לא מספקת?

מלבד התשובה שהם רוצים לשמוע והיא ה"תאכל'ס"? אני מדברת על אנשים מבוגרים שיודעים מהי דיפלומטיה וממש לא מכבדים את הפרטיות של האחר. אני במילכוד כי מדובר באנשים שקשורים רגשית ומשפחתית לאחד-שניים אנשים מהמשפחה שלי. הקשר הזה נעשה על בסיס יומיומי.

 

[coachingyou]

עושים...עושים....

יקירתי, תקראי את הציטוט שלך של קרל יונג. את עונה לי מתוך אותם בולמים, אשר לבטח את יודעת שוכנים בתת-מודע שלנו. הבולמים הללו הם אותם קולות פנימיים שאני שומעת אותם בדברים שאת כותבת. מי שמודע למילכוד - יכול ללמוד גם איך להימנע מלפול לתוכו. זה דבר שקשה לי להסביר בכתב ולא בשיחה, אבל אני אנסה. במקום לחפש מה יקרה אם התשובה לא מספקת והם רוצים לשמוע 'תאכלס' - חשבי על תשובה שתישמע כמו תאכלס ותכיל רק את מה שאת רוצה לומר. יש לי את ההרגשה שאת יודעת בדיוק אילו שאלות ירגיזו אותך.... קצת קשה לי לתת לך דוגמאות כי אני לא יודעת על מה מדובר אבל אנסה בכל זאת: למשל: אם את עדיין לא נשואה, אז בוודאי שואלים מתי תתחתני, למה את לא מוצאת מישהו, הזמן הביולוגי עובר וכד'. (אגב, זה אחד הסיוטים של רווקות בחגים...) אז אם זו שאלה והם רוצים לדעת פרטי פרטים, ספקי להם בפירוט הכי רב, ספרי סיפור שיכיל את מה שאת רוצה לומר לדוגמא: אם לא אכפת לך לומר כי לא מצאת מישהו ואת לא רוצה להתחתן מתוך לחץ - נסחי תשובה שתאמר את הדברים הללו עם 3-4 סיבות ותירוצים (גם אם הם אפסיים ולא רלוונטים). בין לבין תשחילי כי כאשר יהיו התפתחויות בנושא - הם יהיו הראשונים לדעת. מה שחשוב הוא שתאמיני במה שאת אומרת, תחליטי על הקווים של אומרת/לא אומרת ותעמדי על שלך. ואל תצפי שבפעם אחת תוכלי לבטל הרגל של שנים. אגב, מותר גם לומר שאת לא מעונינת לדבר על הנושא כי זה..... מכאיב/לא מספק/לא רלוונטי/לא שייך לשיחה/לא רוצה לדבר על....וכד'. כבר כתבתי - אל תיכנסי לתוך הנעלבות של האחר. הם אנשים גדולים ויתגברו על הנעלבות הזו. ואין קשר לכך שהם קשורים למשפחתך בקשר יום יומי. אז תסבירי גם למשפחה כי יש נושאים שאת לא מעונינת לדבר עליהם. תבקשי מהם שיתמכו בך כאשר האחרים מחטטים יותר מדי. גם זו דרך... בהצלחה.

 

[אמירדרור]

מיקוד

את יכולה לתאר כאן סיטואציה לפרטיה כולל מי אמר מה, ומה את הרגשת רק דרך ירידה לפרטים תוכלי לצאת מכאן עם משהו ממשי, מעשי ואישי צריך להבין שהכללות ודיבורים לא ממוקדים רק תוקעים ומחלישים יותר יום מצוין

 

[avital42]

מספר עם שש ספרות

ובכך "לסתום להם את הפה" הם יבינו לבד שזה לא ענינם.

 

[לי333]

נראה לי שחוש הומור תמיד עובד

במקרים האלו. קרו לי מצבים ששאלתי שאלות שסיקרנו אותי וכנראה הצד השני לא רצה לענות אז הוא השיב לי איזה משהו מצחיק ולא הגיוני שגרם לי להבין את הרמז וגם גרם לי לצחוק ולא להרגיש נעלבת.לא תמיד השאלות נובעות מתוך חטטנות אלא מתוך סקרנות טבעית. מצד שני שותי שואלים שאלות שאני לא רוצה לענות עליהן אני משתמשת בטכניקה של להחזיר את הכדור לצד השני. למשל: כמה את מרוויחה? אני עונה "למה את שואלת? כמה את מרוויחה?" יש לך בן או בת? "למה? מה יש לך?" "כמה עלה לך הבית?" "כמה שלך עלה?" (בלי לענות) וכן הלאה..