בוקר טוב פורום - יום א' שבוע טוב

נילי41

New member
../images/Emo20.gif בוקר טוב פורום - יום א' שבוע טוב

לילה שקט יחסית עבר על כוחותינו. יוד ישן טוב הלילה עד השעה 04:00 בבוקר. כמובן שכבר לא נתתי לו את כדור השינה והוא חזר למיטה בכל זאת וישן עד 06:00 בבוקר. מאז הוא כבר על הרגליים. עכשיו אנחנו יורדים להסעה למרכז היום. אסתר, איזה כיף שיצאתן קצת להתאוורר, את ובתך מיכל. אתן עושות עבודת קודש עם שלמה. זה אחד היתרונות של עובדת זרה. אפשר לצאת אם צריך וזה חשוב מאוד כדי למלא את המצברים ולאגור כוחות להמשך ההתמודדות. רציתי לשאול אסתר, כשאת הופכת את שלמה ומחליפה אותו כל ארבע שעות, גם בלילה, את מעירה אותו תוך כדי כך? ואם לא, איך את מסוגלת לבצע החלפה בלי שהוא יתעורר? האם אין אפשרות שהוא יישאר לפחות בלילה ללא החלפה, כמו תינוקות שאם הם לא מתעוררים בלילה, לא מעירים אותם להחלפה??? שיהיה שבוע טוב ויום עגול לכ-ו-ל-ם. בוקר טוב ישראל!
 

אסתרס

New member
נילי 41 שלמה בעינים עצומות

כבר 5 חודשים. הוא מנותק, ליפעמים הוא פוקח עינים לשניות ספורות ועוצם אותן בחזרה. אין כאן שאלה להעיר או לא, אין הבדל, הוא שוכב במנח שאת מניחה אותו ולא זז. אי אפשר להשאיר אותו לשכב על צד אחד יותר מ-4- שעות, וזאת מהפחד הנורא מפצעי לחץ. תאמיני לי שזו בכלל לא בעיה להחליף אותו ולשנות תנוחה ב-01 בלילה. אל תשכחי שאני אחות ושנים טיפלתי בהרבה יותר חולים בלילות ללא שינה. פה בבית זה פיס אוף קייק . רק שקשה לי להרדם בחזרה , אז אני פותרת תשבצים בשכיבה ונירדמת עם המשקפיים והעיפרון ביד. אז מה ???
 

אסתרס

New member
../images/Emo68.gifרוצה לספר עוד משהו

בשבוע שעבר בעת שנחתי בצהריים חלמתי חלום. ראיתי את שלמה הולך בחולצה טריקו ומכנסיים קצרים, התחלתי לקרוא למטפלת: אוליביה אוליביה תסתכלי שלומי מתהלך, ושלמה הסתובב אלי ושאל בפליאה למה את צועקת? והחלום נגוז. אחרי זה בכיתי בפעם הראשונה עליו ועלי ועל כל מה שקרה לנו, על לא עוול בכפינו.
 

נילי41

New member
../images/Emo20.gif אסתר יקירתי ../images/Emo14.gif

אני מלאת הערצה אליך. את באמת עושה עבודת קודש. אני מבינה את המסירות וההתמדה לקום בלילות ולטפל. אני מכירה גם את המצב שאי אפשר להירדם שוב אחרי שקמים. זה קשה. טוב שאת נחה בצהרים. החלומות מביעים את הרצון שלנו בתת ההכרה. זה ברור שאת רוצה לראות של שלמה קם על הרגלים ומתהלך. ולכן החלום. זה באמת מכמיר לב. אבל, טוב לבכות לפעמים, למרות שגם אני כבר לא בוכה בכלל. לפעמים אני מגיעה למצבים שלא הייתי מאמינה שאוכל להתמודד בהם וכבר אין לי דמעות ואני פועלת כמו רובוט ועושה מה שצריך... אבל הבכי משחרר, זה בריא ואח"כ קל יותר... האם כששלמה בעיניים עצומות אין הבדל בין מצב ערות ושינה? ולמה העיניים עצומות? האם זה קשור לאלצהיימר? זה שלב נוסף שאנחנו עדיין לא הגענו אליו ואני מקווה גם שלא נגיע כל כך מהר, למרות שיוד כבר בקושי עומד על הרגליים ובקושי הולך. אבל הוא קם משכיבה לישיבה בכוחות עצמו, וגם מישיבה לקימה ומתהלך בתוך הבית לאט מאוד ונעזר בכל דבר אפשרי... קבלי חיבוק ענק ממני ושמרי על עצמך, על כוחותיך ועל רוחך....
 
למעלה