חני , אני איתך
חני יקרה , אכן את היית בת כל כך טובה להורייך בזקנתם ועכשיו את כבר "מומחית" בטיפול בבן זוגך. תנסי לעשות סוויץ' בראש ולא לחשוב על אותם בילויים שאת מפסידה. כך לפחות אני מנסה לעשות כדי לא להכנס לדכאון. אני אומרת לעצמי שחוץ לארץ הוא לא חובה וגם לא יברח. לגבי הצגות , את יכולה לנסות ללכת לבד עם חברה ומישהו יהיה איתו , אם את מאד אוהבת הצגות. כנ"ל לגבי סרטים. אלה דברים חשובים עבורך כדי שתתאווררי מהבית. תנסי למצוא דברים שנותנים לך סיפוק ואותם את יכולה לעשות גם בבית וזה ייתן לך הנאה ויגרום לך להרגיש שהחיים ממשיכים. גם אני נופלת כל כמה ימים לבור של ייאוש וצריכה לעזור לעצמי לצאת ממנו, כי זה לא יעזור לי ואז אני פשוט ממשיכה עם כל המטלות של הבית ועוד ועוד , עד שאין לי זמן לחשוב. חני יקרה , כל הכבוד לך על הרגישות שלך ועל מצב הרוח הטוב שבו את משתדלת להיות. אני מאחלת לך שתרווי המון נחת מהילדים ומהנכדים ומה שלא מסתדר , תעבירי הלאה. אסור להתפס להשוואות לאחרים. אני הרי יודעת בדיוק מה קורה. כל אחד מספר מי בא אליו לסדר וכמה אנשים יושבים יחד, אך אנו קצת מוגבלים בכך ולכן הפעם נשב בסדר מצומצם יותר , כי זה מה שמתאים לנו במצב הזה. בעלי לא אוהב רעש והמולה כמו כל החולים ומספיק שהורי ודודי יהיו ביחד איתנו , זה כבר יותר מדי בשבילו. אך אנו בע"ה נעבור זאת בשלום. שולחת לך חיבוק מלא אור ושמחה , שיהיו לך המון כוחות לטיפול בבן זוגך. שבוע טוב, טובה