../images/Emo20.gifבוקר טוב פורום - יום ג' 9 באב
עוד לילה מצויין עבר על כוחותינו. יוד נרדם די מוקדם אמש, וישן רצוף כל הלילה עד השעה 05:00 בבוקר, בלי להתעורר, בלי ללכת לשירותים ובלי כדור שינה כמובן. אני, לעומת זאת לא הצלחתי להירדם עד השעה 04:00 בבוקר... האמת היא שביומיים האחרונים אני מרגישה בירידה במצב הכללי של יוד. לא משהו ממש מוגדר. הערכים שלו בבדיקות הדם ולחץ הדם בסדר, יחד עם זה, הוא בקושי הולך... בדרך כלל הירידה והעליה במדרגות היו איטיות אך בטוחות ונכונות, אבל לאחרונה, גם הירידה במדרגות מאוד הססנית וכושלת. הוא לא מצליח להניח את הרגל נכון, 'שם לעצמו רגל' פעם לפעם ובזמן העלייה במדרגות לא מצליח להרים את הרגל מספיק גבוה כדי לעלות למדרגה הבאה וכמובן נתקל במדרגה וכושל. למרות הקשיים המשמעותיים והבולטים בהליכה, הוא לא ממש נופל אלא רק מועד, נאחז במשהו ומתיישר... הנפילה האחרונה שלו היתה באוגוסט האחרון... אם תופעת הקשיים בתנועה, בנוסף על הירידה במצבו הכללי תתקדם ולו במעט, אני חוששת שלא יוכל לעלות ולרדת במדרגות מהקומה השנייה בכל בוקר וצהרים, ואז איך נצליח להגיע למרכז היום??? המחשבות האלו מטרידות אותי מאוד וגורמות לי לחשוב שהגיע הזמן לדאוג לרישיון לעובד זר בבוא העת... כל הזמן לא רציתי להתעסק עם זה והדחקתי את הצורך במחשבה אולי שאם אני לא אתעסק בנושא אולי רגע זה לא יגיע... אבל כמו שהמצב נראה היום, אם זה לא משהו זמני ויוד יצליח להתאושש ולחזור לעצמו, נראה לי שלא יהיה מנוס מלהתחיל ולטפל בנושא... ושוב, מתעוררות השאלות, האם לאשפז בבית אבות לתשושי נפש? האם לקחת מטפל או מטפלת זרה? אני באופן אישי מעוניינת במטפלת מסיבות מובנות, אבל יוד הוא בחור גדול ולמרות שירד הרבה במשקל עדיין הוא גבר כבד ואיני יודעת אם בחורה תצליח לטפל בו במצב שהוא כבר לא יוכל לשתף פעולה... כמו כן, צריך להתמודד עם הכנסת בן אדם זר הביתה, מישהו מארץ זרה, עם מנטליות זרה וכו' ולדרוש ממנו לעשות דברים שאני לא הייתי מסוגלת לעשות למישהו זר, שאיני מכירה... קשה לי עם המחשבה הכללית שהגענו כבר לנקודה קריטית כל כך במחלה. בנוסף, יש לנו בר מצווה לנכד בעוד כשבועיים ואני כל הזמן מתלבטת ביני לבין עצמי אם לקחת את יוד לבר המצווה שתיערך ב'יד השמונה' שזה אומר מרחק נסיעה של חצי שעה לפחות מהבית, ושהייה בקרב אורחים ומוזמנים שהוא לא יזכור ולא יכיר... לעומת זאת לא יהיה לי עם מי להשאיר אותו אלא עם מישהו זר שהוא לא מכיר ובכלל זה יהיה מאוד עצוב אם הוא לא יוכל להיות נוכח בבר מצווה של הנכד... חברותי לקבוצת התמיכה המליצו לי לקחת אותו אבל להיות מוכנה לעזוב באם הוא לא ירגיש בטוב בסיטואציה... אני גם חושבת על מצבי הכללי הירוד ואיך הוא ייראה בפני האורחים. אם ניקח אותו ניאלץ לקחת כסא גלגלים בשבילו ובנוסף לירידה שלו במשקל והמבט החלול בעיניו, הוא יעשה רושם לא טוב, בניגוד לפעמים אחרות, עד לפני כחצי שנה שבכל פעם שהופענו באירועים הוא תמיד קיבל מחמאות על הופעתו הנאה ותמיד אמרו לי שהוא בכלל לא נראה חולה, כי הוא גם היה מתקשר טוב עד עכשיו. אבל היום המצב שונה לחלוטין... ברצוני להזכיר כאן שבאופן כללי כבר יותר משנתיים שאנחנו לא הולכים לאירועים משפחתיים כמו חתונות ובר-מצוות בגלל שיוד לא היה רגוע ושקט כבר לפני יותר משנתיים בפעם האחרונה שחגגנו בת-מצווה לנכדה... מה להגיד לכם חבר'ה... זה קשה. כמו שרוני אומרת, אין החלטות טובות במחלה הזו. כל מה שאחליט צריך להיות הרע במיעוטו, אבל איך אדע מהו הרע במיעוטו במקרה כזה???
עוד לילה מצויין עבר על כוחותינו. יוד נרדם די מוקדם אמש, וישן רצוף כל הלילה עד השעה 05:00 בבוקר, בלי להתעורר, בלי ללכת לשירותים ובלי כדור שינה כמובן. אני, לעומת זאת לא הצלחתי להירדם עד השעה 04:00 בבוקר... האמת היא שביומיים האחרונים אני מרגישה בירידה במצב הכללי של יוד. לא משהו ממש מוגדר. הערכים שלו בבדיקות הדם ולחץ הדם בסדר, יחד עם זה, הוא בקושי הולך... בדרך כלל הירידה והעליה במדרגות היו איטיות אך בטוחות ונכונות, אבל לאחרונה, גם הירידה במדרגות מאוד הססנית וכושלת. הוא לא מצליח להניח את הרגל נכון, 'שם לעצמו רגל' פעם לפעם ובזמן העלייה במדרגות לא מצליח להרים את הרגל מספיק גבוה כדי לעלות למדרגה הבאה וכמובן נתקל במדרגה וכושל. למרות הקשיים המשמעותיים והבולטים בהליכה, הוא לא ממש נופל אלא רק מועד, נאחז במשהו ומתיישר... הנפילה האחרונה שלו היתה באוגוסט האחרון... אם תופעת הקשיים בתנועה, בנוסף על הירידה במצבו הכללי תתקדם ולו במעט, אני חוששת שלא יוכל לעלות ולרדת במדרגות מהקומה השנייה בכל בוקר וצהרים, ואז איך נצליח להגיע למרכז היום??? המחשבות האלו מטרידות אותי מאוד וגורמות לי לחשוב שהגיע הזמן לדאוג לרישיון לעובד זר בבוא העת... כל הזמן לא רציתי להתעסק עם זה והדחקתי את הצורך במחשבה אולי שאם אני לא אתעסק בנושא אולי רגע זה לא יגיע... אבל כמו שהמצב נראה היום, אם זה לא משהו זמני ויוד יצליח להתאושש ולחזור לעצמו, נראה לי שלא יהיה מנוס מלהתחיל ולטפל בנושא... ושוב, מתעוררות השאלות, האם לאשפז בבית אבות לתשושי נפש? האם לקחת מטפל או מטפלת זרה? אני באופן אישי מעוניינת במטפלת מסיבות מובנות, אבל יוד הוא בחור גדול ולמרות שירד הרבה במשקל עדיין הוא גבר כבד ואיני יודעת אם בחורה תצליח לטפל בו במצב שהוא כבר לא יוכל לשתף פעולה... כמו כן, צריך להתמודד עם הכנסת בן אדם זר הביתה, מישהו מארץ זרה, עם מנטליות זרה וכו' ולדרוש ממנו לעשות דברים שאני לא הייתי מסוגלת לעשות למישהו זר, שאיני מכירה... קשה לי עם המחשבה הכללית שהגענו כבר לנקודה קריטית כל כך במחלה. בנוסף, יש לנו בר מצווה לנכד בעוד כשבועיים ואני כל הזמן מתלבטת ביני לבין עצמי אם לקחת את יוד לבר המצווה שתיערך ב'יד השמונה' שזה אומר מרחק נסיעה של חצי שעה לפחות מהבית, ושהייה בקרב אורחים ומוזמנים שהוא לא יזכור ולא יכיר... לעומת זאת לא יהיה לי עם מי להשאיר אותו אלא עם מישהו זר שהוא לא מכיר ובכלל זה יהיה מאוד עצוב אם הוא לא יוכל להיות נוכח בבר מצווה של הנכד... חברותי לקבוצת התמיכה המליצו לי לקחת אותו אבל להיות מוכנה לעזוב באם הוא לא ירגיש בטוב בסיטואציה... אני גם חושבת על מצבי הכללי הירוד ואיך הוא ייראה בפני האורחים. אם ניקח אותו ניאלץ לקחת כסא גלגלים בשבילו ובנוסף לירידה שלו במשקל והמבט החלול בעיניו, הוא יעשה רושם לא טוב, בניגוד לפעמים אחרות, עד לפני כחצי שנה שבכל פעם שהופענו באירועים הוא תמיד קיבל מחמאות על הופעתו הנאה ותמיד אמרו לי שהוא בכלל לא נראה חולה, כי הוא גם היה מתקשר טוב עד עכשיו. אבל היום המצב שונה לחלוטין... ברצוני להזכיר כאן שבאופן כללי כבר יותר משנתיים שאנחנו לא הולכים לאירועים משפחתיים כמו חתונות ובר-מצוות בגלל שיוד לא היה רגוע ושקט כבר לפני יותר משנתיים בפעם האחרונה שחגגנו בת-מצווה לנכדה... מה להגיד לכם חבר'ה... זה קשה. כמו שרוני אומרת, אין החלטות טובות במחלה הזו. כל מה שאחליט צריך להיות הרע במיעוטו, אבל איך אדע מהו הרע במיעוטו במקרה כזה???
