בוקר טוב פורום - יום ד'

[נילי41]

../images/Emo20.gif בוקר טוב פורום - יום ד'

לילה שקט עבר על כוחותינו. יוד הלך לישון כרגיל וקם כרגיל באחת אחרי חצות, הלך לשירותים כרגיל, קיבל את כדור השינה שלו כרגיל, והמשיך לישון כרגיל עד 07:00 בבוקר. נאלצתי להעיר אותו הבוקר והוא התעורר עם חיוך מקסים ורצה להתפנק עוד קצת במיטה. כמובן שהיה עליו להתייצב בפני בשלשות תוך 30 שניות למסדר הבוקר. זה איזה הומור כזה שאני משתמשת בו כשהוא מתמהמה קצת בבוקר. אני חייבת לציין שזה כמעט ולא קורה לו. בדרך כלל הוא משכים קום ומעיר אותי... בכל אופן, בבדיקות ל"ד וסוכר שעשיתי לו הבוקר התברר שלחץ הדם שלו בסדר אבל הדופק גבוה יחסית לכל בוקר (94) וגם הסוכר היה מאוד גבוה (174) למרות שלא ראיתי סיבה לכך כי הוא קיבל בערב כדור להורדת הסוכר והוא גם לא אכל שום דבר אסור או חריג אתמול בבית. אני מקווה שהכל יתאזן במשך היום. בכל אופן הוא קיבל הבוקר עוד כדור להורדת הסוכר ובצהרים כשיחזור אמדוד לו שוב את רמת הסוכר ואת הדופק. נקווה שיעבור עלינו יום שגרתי. ולכל חברי הפורום היקרים ולכל החולים ולכל המטפלים ולכל בני המשפחה אני מאחלת יום עגול. בוקר טוב ישראל!

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gifנילי יקירתי צוהרים טובים

האם את צריכה ליידע את מרכז היום שהסוכר גבוהה אצל יוד? , יפה שאת עם הומור על הבוקר גם אני תמיד מעירה את יוד שלי בחיוך ואומרת לו היום הולכים למועדון החברים ומי הגבר החמודי שקם עכשו? ואז החיוך נסוך על פניו ומחקה שאתן לו חיבוקי. אתמול אחר הצהרים היתה לי חגיגה גדולה מה שלא רציתי הגיע, סליחה מכבודך, כשיש לו יציאות הוא לא אומר לי כאילו הוא מפחד לעשות ,הוא הולך לחדר השינה שלו עומד ועושה במכנסיים, ואני לא הרגשתי חשבתי שהוא הולך לשכב, ואז אני שומעת שהוא קורה לי נגשתי אליו וחשכו עיני , על הרצפה,על הסדין על המכנסיים והתחתון מכל הצדדים, כבר פעם שניה, אמרתי לו מהיום אני מלבישה לך טיטול, הוא לא הסכים אך אני הסברתי לו שאין ברירה איני יכולה כל הזמן לנקות לו וחוץ מזה אני אלביש לך על הטיטול תחתון ואף אחד לא יראה ולא ירגיש, הכנסתי אותו למקלחת קילחתי אותו הוא היה מאוד נבוך מכל הקטע , אחרי הכל חיבקתי אותו חייכתי לו נשיקה והכל עבר , פתחתי לו סרט קונילמל ושנינו היינו מרוצים. ב-18 לחודש יש לו לעשות ct מוח כי הוא החל לא לתפקד טוב בצד ימין שלו ,רגל ויד.הוי ה' יעזור לכל החולים והמטפלים ,בשורות טובות

 

[נילי41]

../images/Emo20.gif אוי אריאלה יקירתי

אני לא מקנאה בכך על מה שאת עוברת. כל הכבוד לך שאת מקבלת הכל ברוח טובה ובהומור. אבל המצב מאוד מאוד עצוב. אין לך ברירה, את חייבת להלביש לו את תחתוני המגן, גם ככה זה די סיוט לנקות אותו... הוא יתרגל למכנסונים האלה וזה גם ייתן לו ביטחון. לא דיברתי עם מרכז היום על הסוכר של יוד, חשבתי שאם הם לא מתקשרים אלי סימן שהכל בסדר שם ואני לא רוצה להדאיג אותם יותר מדי, שלא יגידו לי שהוא כבר לא מתאים להם, או משהו כזה. מרכז היום הוא חבל ההצלה שלי, ואני רוצה שיוד ימשיך ללכת לשם כמה שאפשר. ואם הוא ירגיש לא טוב במרכז היום הם כבר יודיעו לי. עוד מעט הוא יחזור הביתה ואמדוד לו שוב את רמת הסוכר ואתן לו עוד כדור ואני מקווה שהכל יהיה בסדר... אני מחזקת את ידיך בכל הקשיים וההתמודדות שאת עוברת. קבלי חיבוק אמיץ וחם יקירתי

 

[ענתי44]

אריאלה יקירה../images/Emo24.gif

כמה עצוב לשמוע את מה שאת מספרת, וכמה מחזיר אותי שנתיים אחורה. ככה התחיל אצל אמא אובדן השליטה על הסוגרים.רק שאצלה, האישה הנקייה והמתוקה, היתה תופעה נוספת היא היתה נוגעת בזה. כאילו לא מבינה מה זה. ואז כשהייתי מגיעה היתה מושיטה אליי ידיים לא נקיות, בלשון עדינה וזה היה מטריף אותי. עד בכי.באותם זמנים, אמרו לי שאם אני מרגישה ככה נורא אב בטח היא מרגישה מושפלת הרבה יותר. גם אמא שלי סירבה ללבוש טיטול. ומאחר שהדבר החל לא יום יום, אלא כמה פעמים בשבוע הייתי זורקת לפח את התחתונים.ואז שיכנעתי אותה ללבוש תחתוניות. זה מין מכנסוני טיטול. אמרתי לה שכמו שאני שמה פד במחזור ככה היא וזה עבד. כשהמצב החמיר והיא היתה בבית חולים כמה חודשים העבירו אותה לטיטולים. עד היום היא מנסה להתמרד נגדם אבל אני לא מוותרת. בקשר לשאלה ששאלת את נילי על שיתוף מרכז היום במצב בריאותי, כמו רמת סוכר גבוהה בדם, אני מאמינה שזה חשוב לשתף. כך ישגיחו עליו יותר. למשל אם מחלקים משהו מתוק באותו יום, ימנעו לתת לו. לדעתי זה חיוני לשתף את מרכז היום.

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gifכן ענתי זה מתחיל ולמה שלא רציתי

זה עכשו מתקבל אצלי בפחד כי לאן שאני צריכה ללכת איתו הפחד שלא יעשה לי בדרך ובכמויות כי הוא מתאפק שלא יצא ועד שיוצא זה יוצא בכמות גדולה. הגיע אלי מהמועדון אם אני רוצה לצאת איתו ל-3 לילות בית מלון עם כל הקשישים, וכן יש לי גם סוף שבוע בחינם בבית מלון בכינר לי הכינרת ואני לא יודעת מה לעשות האם להשאיר אותו אצל הילדים? האם לקחת אותו איתי? איני יודעת מה יהיה שם במלון , ההתנהגות שלו טובה מאוד אך הפחד מסליחה מכבודך , מהצואה שיעשה בחדר האוכל או בכל מקום בלתי צפוי אני ממש בדילמה , מה את מיעצת לי ?

 

[אסתרס]

../images/Emo68.gifהוי אריאלה - זה מתחיל

הירידה הגופנית מתחילה גם אצלכם. ליבי איתך ועם כל בני המשפחות שמטפלות בחולים. מה ש "טוב " במחלה הארורה הזאת שהחולים לא זוכרים. ותוך ימים ספורים לא יהיו יותר ויכוחים על המכנסון, הוא ייהפך לחלק מהלבוש " התקני " שלכם. עכשיו שלמה למשל הקיא חלק מארוחת הצהרים, בעקבות התעטשות. אז מה יותר נכון לעשות ? לפתוח מזגן או לא ? אז סגרתי את המזגן, ניקיתי את הקיא החלפתי לו בגדים וכלי מיטה וכבר חלפה מנוחת הצהריים. אבל בכל זאת ולמרות הכל אני מעדיפה ליהיות בבית ולא בביהח. אז ביי

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gifכן אסתרס החלטתי להלביש לו מכנסונים

גם היום הוא לא התנגד כמו אתמול ,אחרי שקילחתי אותו אמרתי לו שאף אחד לא רואה ולא יודע והוא אכן לא התנגד וכעת הוא הלך לישון עם המכנסונים,זהו עוד שלב עברנו, אסתר מה גרם לו להקיא? בגלל התעטשות? האם יש דבר כזה? גם לזה אני צריכה להתכונן?

 

[ענתי44]

היום הראשון של אמא במרכז היום החדש

קצת חששתי שיתפקשש כי אתמול בצהריים חשתי רע מאוד, באמצע תליית הכביסה התמוטטתי. הזעקתי את המטפלת והלכתי לקופת חולים. מסתבר שהיה לי נפילת סוכר ותשישות. הבוקר, הערתי את אמא והיא חייכה אליי במתיקות. הכנתי אותה ויצאנו ברגל למרכז יום. ( היום אין עדיין הסעה) כל דקה היא שאלה אותי לאן אנחנו הולכים? ואז, סמוך למרכז יום פגשנו במקרה את אחי והאחיין שלי. אמא שמחה לפגוש את הנכד שלה וזה עשה לה טוב. כשהגענו, והיא ראתה שכתוב בית אבות, היא הסתכלה עליי במבט כזה כאילו אומר : מה את עובדת עליי?, אז שוב הסברתי שהיא חוזרת הביתה, ושאני איתה. השיחה עם המנהלת קלחה, אבל הרגשתי שאמא במתח , כאילו היא לפני בחינה. כשהגענו למחלקה המוגנת, היא ישר זיהתה את השכן שלנו, שהיה חבר טוב שלה, ועכשיו לא מזהה אותה. היא החלה להתרגל למקום ולצוות, ואז אחד החולים, במצב קשה יותר, חטף ממנה את ספל הקשה והחל לשתות, אמא נבהלה מאוד. ואני כבר חששתי שהיא תפרוץ בבכי ותדרוש הביתה. אבל, עברנו את זה. אמא הרשתה לי ללכת כשהחלה הפעילות . בקרוב אלך להביא אותה ומהפעם הבאה כבר תהיה הסעה. המנהלת, הציעה לאמא להשתלב גם בפעילות של המחלקה הרגילה. למשל בפעילות השבועית שב הם לומדים ושרים יידיש. ואמא שלי כל כך התלהבה. מחזיקה אצבעות שאמא תשתלב במהרה והכל יהיה בסדר.

 

[zs1957]

בהצלחה לאמא במרכז יום החדש

היי ענתי יקרתי, שמחתי לשמוע שאמא מבקרת שוב במרכז יום חדש. מאחלת לה שהקליטה תהיה רכה וטובה האינטראקציה עם אנשים והשילוב בפעילות היום של המחלקה הרגילה יגרמו לה אושר והיא תהנה. צר לי לשמוע כי התמוטטת כתוצאה מירידת סוכר. תשמרי על עצמך וטלי את התרופות הדרושות . אני מקווה שיסדרו לאמא הסעה במהרה ולא תצטרכי ללכת אתה ברגל למרכז יום. האם היית כבר בראיון עבודה לסידור סחורה בסופר? בהצלחה בראיון. חיבוקים ונשיקות. זהבה שחם

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gifענתי'לה בהצלחה לאמא וההרגל יהפוך לשגרה

תעודדי את אמא שיש שם הרבה חברים וחברות ויש פעילות ולאט לאט היא תואהב את המקום ואת ענתי שמרי על עצמך מהסוכר זה ממש מסוכן אם את לא תשמרי ,אמא צריכה אותך ,רפואה שלימה ובשורות טובות

 

[ronnyw]

ענתי, נילי - בנושא מרכז יום.

רק לספר לכן, שכשלאימא היה כבר קשה מאוד לבלות יום שלם במרכז היום, והיו לה בעיות (נפילות) בירידה מההסעה, עברנו למוד של "חצי יום" + מונית פרטית. לקחו אותה בסביבות 08:30, החזירו מיד לאחר ארוחת הצהרים. אני שילמתי ישירות לנהג, שהיה גם בן-אדם נהדר, פשוט "מנץ'. משכנו ככה עוד ארבעה חודשים. (וכידוע לכן - כל יום זה יום !!) ככה שגם אם סדר היום הרגיל מתחיל להיות קשה, אולי אפשר למצוא "חצי פתרון". היום אימא יושבת/שוכבת כל היום באפס מעשה בבית, וזה נורא. (אגב, לפני האישפוז היא התנגדה לצאת לטיול על כיסא הגלגלים, כי התביישה. אחרי הניתוח, מאז שחזרה הביתה, החלק של הבושה נעלם, ומידי יום שתי המטפלות עם שני הורי ישובים בשני כיסאות הגלגלים יוצאים לסיבוב.)

 

[נילי41]

../images/Emo20.gif רוני יקירתי

יוד הולך למרכז היום עד הצהרים. לאחר ארוחת הצהרים כולם חוזרים הביתה. יוד נוסע וחוזר במונית מיוחדת שאנחנו נאלצים לממן מאחר ומרכז היום נמצא מחוץ לאזור מגורינו... בינתיים הסידור הזה מחזיק מעמד בסדר גמור. יוד חוזר הביתה ב-14:00 לאחר שאכל ארוחת צהרים במרכז היום, וכל אחר הצהרים אני נמצאת איתו. אין לו כבר כוח או צורך או רצון לצאת לטייל, הוא מעביר את אחה"צ בצפייה בטלוויזיה ובנמנום בכורסה שלו עד הערב...

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gifרוני גם בראש העין יש הרבה

מטפלות פילפיניות שיוצאות עם החולים בכיסאות גלגלים למרכז המסחרי והחולים אפילו לפעמים מדברים בניהם ולפיליפינים יש אסיפה גדולה של כל הג'מעה מספרים חוויות ממש כמו מועדון.

 

[נילי41]

../images/Emo20.gif ../images/Emo50.gifלאמא במרכז היום החדש

ענתי יקירתי, בשעה טובה שאמא התחילה ללכת למרכז היום. תראי, היא מכירה את הפעילות במקום דומה ויהיה לה קל מאוד להתרגל. ואם היא תצטרף לפעילות במחלקה הרגילה אז בכלל טוב... ואת יקירתי, חייבת לשמור על עצמך. אל תזניחי ואת תתמוטטי לנו פתאום. מחזיקה לכן אצבעות שהכל ידפוק בהצלחה.

 

[אסתרס]

ענתי בשעה טובה

אני טוענת שאין כמו מרכז יום. אנחנו יותר חוששים מהחולים, תתפלאי עד כמה אימך תחפוץ ללכת לשם יום יום וגם בשבת,זה אנחנו שלא מבינים או שלא מקבלים את המצב. כי החולים חייבים ליהיות בחברת אנשים בדיוק כמונו. ישנה תופעה מאד מיוחדת דוקא לחולי אלצהיימר (בניגוד לחולים סיעודיים אחרים)והיה תופעה של אימוץ חולה - חבר. יש בחולים הדמנטיים משהו אנושי ומלא אהדה לחולים סביבם. והחבר החדש נותן להם מטרה למשך היום, ומישהו לצפות לו במרכז היום. שלמה למשל לקח תחת חסותו חולה שהתפקודים הגופניים כשלו אצלו, אך התפקודים העילאיים היו שמורים, וכך הם השלימו זה את זה. החבר קרא בעיתון וסיפר לשלמה מה קורה, ושלמה היה לוקח אותו לשרותים ודאג בתקיפות שהמטפלות יבואו בזמן. לאחר זמן מה החולה- חבר הפסיק להגיע למרכז, ואז שמתי לב ששלמה לוקח כל בקר את העיתון, וראיתי שהוא מביא את העיתון לאישה יפה שבמרכז. וספרו לי שזו החברה החדשה שלו. אז תגידו לי אתם האין זה מרגש ?! אז שלום בינתיים ביי

 

[אסתרס]

ענתי בשעה טובה

אני טוענת שאין כמו מרכז יום. אנחנו יותר חוששים מהחולים, תתפלאי עד כמה אימך תחפוץ ללכת לשם יום יום וגם בשבת,זה אנחנו שלא מבינים או שלא מקבלים את המצב. כי החולים חייבים ליהיות בחברת אנשים בדיוק כמונו. ישנה תופעה מאד מיוחדת דוקא לחולי אלצהיימר (בניגוד לחולים סיעודיים אחרים)והיה תופעה של אימוץ חולה - חבר. יש בחולים הדמנטיים משהו אנושי ומלא אהדה לחולים סביבם. והחבר החדש נותן להם מטרה למשך היום, ומישהו לצפות לו במרכז היום. שלמה למשל לקח תחת חסותו חולה שהתפקודים הגופניים כשלו אצלו, אך התפקודים העילאיים היו שמורים, וכך הם השלימו זה את זה. החבר קרא בעיתון וסיפר לשלמה מה קורה, ושלמה היה לוקח אותו לשרותים ודאג בתקיפות שהמטפלות יבואו בזמן. לאחר זמן מה החולה- חבר הפסיק להגיע למרכז, ואז שמתי לב ששלמה לוקח כל בקר את העיתון, וראיתי שהוא מביא את העיתון לאישה יפה שבמרכז. וספרו לי שזו החברה החדשה שלו. אז תגידו לי אתם האין זה מרגש ?! אז שלום בינתיים ביי

 

[נילי41]

../images/Emo20.gif יוד חזר עכשיו ממרכז היום

הוא אומר שהוא מרגיש מצויין. מדדתי לו שוב סוכר ודופק. הסוכר ירד ל-129 והדופק ל-88. גם מדדתי לו חום והיה 36.9. הוא קיבל עוד כדור להורדת הסוכר ובקשר לדופק, אולי הוא גבוה מהחום. בדרך כלל הדופק אצלו עומד על 70. בכל אופן הוא נראה בסדר ומתנהג בסדר חוץ מזה שקשה לו מאוד ללכת... נראה לי שהכל תקין בכל זאת... נמשיך לעקוב.