בוקר טוב פורום - יום ד'

נילי41

New member
../images/Emo20.gifבוקר טוב פורום - יום ד'

עוד לילה שקט עבר על כוחותינו. אמש בעלי היה מאוד עייף, לא נשאר לצפות בטקס חלוקת פרס ישראל וביקש ללכת למיטה כבר ב-8 בערב. הוא ישן עד חצות, אז התעורר, ירד לשירותים, קיבל כדור שינה והמשכנו לישון עד 6 בבוקר. ממש נורמלי. עכשיו הוא כבר ערוך ומוכן וממתין לנהג ההסעה שיבוא לאסוף אותו למרכז היום. זהו. חוזרים לשיגרה הברוכה. השבוע הוא עוד יכול לנצל יום ששי אחרון במרכז היום. בחודש הבא הכל חוזר לקדמותו. מקווה שכל חולינו היקרים עברו את החג בקלות, בחיק המשפחות ובנועם. טוב לחזור לשגרה היומיומית שמכניסה קצת סדר לחיים האומללים של חולי אלצהיימר המסכנים. אני מקווה שכולם ייכנסו למסלול בקלות ושיעבור עליהם יום עגול. בוקר טוב ישראל!
 

מליה1

New member
לילה שקט?

שלום לכולם. איך מגיעים ללילה שקט? הלילות שלנו טרופים לחלוטין. שעות הערב ועד שעות הלילה המאוחרות הן קשות מאד. אבא מסתובב כשהוא בהיפר וממש רץ ממקום למקום, רוצה לצאת, מחפש, אורז, פורק - מלא פעילות.כבר החלפנו פעמיים כדורי הרגעה. אני רואה שמדברים כאן על טיפות וכדורי שינה. במה מדובר? אנו חייבים למצוא משהו שירגעי אותו כי גם הוא וגם אנחנו מותשים. היום קבלנו עובדת פיליפינית ואני מקווה שכולם יסתדרו עם כולם. כאשר יש עוד אנשים בבית, זרים לו, אבא קצת יותר רגוע, זה כמעט נראה כאילו הוא מנסה "להשאיר רושם טוב". יום טוב וחדשות טובות.
 

נילי41

New member
הי מליה

הדבר הכי חשוב זה להביא את החולה לאיזון ולרגיעה. אם הערבים והלילות טרופים חייבים לתת תרופת הרגעה. אם תרופה אחת אינה עוזרת, לדבר עם הרופא המטפל ולהחליף תרופה, אולי תרופת הרגעה אחרת תעזור. אין מצב שלא תרגיעו את החולה. הסבל שלו והסבל שלכם הוא מיותר. עליכם לעמוד על כך שהרופא ימצא את התרופה שמשפיעה על אביך לטובה. אין דבר כזה שאף תרופה לא תרגיע אותו. אנחנו משתמשים בריספרדל כתרופת הרגעה בערב ובלילה אחרי חצות כאשר הוא מתעורר, אני נותנת לו כדור שינה בונדורמין. בדרך כלל זה מספיק. אם אין ברירה, אחרי שעתיים-שלוש, עוד כדור שינה אבל זה רק לעיתים נדירות. בדרך כלל במצב שגרתי ורגיל, אצלנו זה מרגיע אותו. אני לא ממליצה כאן על התרופות. אותן צריך לתת לכם הרופא המטפל. התרופות גם משפיעות על כל חולה אחרת, זה אינדיבידואלי מאוד. ולכן כל העניין הוא ניסוי וטעייה. אם משהו לא מתאים, יש לנסות משהו אחר עד שתגיעו למצב של רגיעה. אתם חייבים שהחולה יהיה רגוע, אחרת זה בלתי אפשרי להחזיק אותו בבית, וגם בני הבית חייבים את המנוחה שלהם ואת השגרה שלהם, ואם חוסר השקט של החולה משבש את החיים בבית, גם אז זה בלתי אפשרי להחזיק את החולה בבית. אולי, כמו שאת אומרת העובדת הפיליפינית תצליח להרגיע אותו. אולי היא תדע איך להעסיק אותו בשעות אי השקט שלו, אבל הכי חשוב זה שיהיה לו הטיפול התרופתי המתאים. מאחלת לכם שתגיעו במהרה לרגיעה ולמנוחה.
 

ronnyw

New member
מסכימה עם נילי למעט עניין אחד:

צודקת נילי בנושא התרופות. חייבים לאזן אותו לטובתו ולטובת הסובבים אותו. נילי כתבה זאת נכון ובנחרצות - ולא נותר לי אלא רק לאשש. רק בעניין אחד רציתי להעיר - אל תצפי שהפיליפינית תדע להתמודד עם תופעות כמו שתארת. זה עניין שחורג מסתם טיפול טוב וסבלני... היא אולי תדע לא להתרגש, לא להיכנס לעימותים, לנסות להסיח את דעתו וכו' - אבל אין מצב שהיא תוכל למנוע את עצם התזזית. מה שמחזיר אותנו לפיסקה הראשונה ולדבריה של נילי - חפשו את התרופה הנכונה לכם.
 

מליה1

New member
תודה נילי ורוני

אכן ברור לנו שהכי חשוב זה להרגיע את אבא. אנחנו במעקב צמוד עם הרופא והוא משנה תרופות לפי הצורך. כרגע הוא מקבל זיפרקסיה ועוד משהו חדש ללילה. צריך לתת כמה ימים ולראות אם זה משפיע. כמו שנאמר - ניסוי וטעייה. היום הראשון עם הפילפינית לא היה מוצלח אבל גם לזה צריך לתת זמן. במקביל אנחנו מכינים אופציה של עובדת דוברת רומנית כי למרות שאבא כבר כמעט חמישים שנים בארץ ודיבר עברית מצוין, הוא חזר עכשיו לרומנית וכמעט לא מדבר עברית. הוא עדיין מדבר ומבין משהו והוא מצפה לתגובה כלשהי על דבריו ומתעצבן כאשר הפיליפינית לא עונה לו ולא מבינה. אבל, מה שלא הורג אותנו מחשל אותנו. תודה על העצות.
 
../images/Emo24.gifנילי אני שמחה בשבילך שאת מצליחה

פחות או יותר לישון בסדר,אני מקווה שאת נכנסת למסלול הרגיל שלך ועל כוחותינו יהיה תמיד שיגרתי. בשורות טובות
 

נילי41

New member
../images/Emo20.gif תודה יקירתי

האם בן זוגך כבר התחיל ללכת מלא למרכז היום? או שאת צריכה עוד לחכות לאישורים כלשהם. אני מקווה בשבילכם שהוא יתחיל ממש מיד ושאת תוכלי כבר להיות חופשיה ומאושרת... קבלי חיבוק
 
../images/Emo24.gifנילי, אני מחכה לאישור האחרון

כנראה של השירותים המיוחדים, שלחתי את הטפסים עוד לא קיבלתי תשובה ,קיבלתי רק את התשובה על העלאת אחוזי הנכות.בנתיים הוא רק פעמיים בשבוע.נילי, תוכלי לשאול במועדון של בן זוגך כמה יעלה לי ליום אם יש לו 70% נכות. תני לי תשובה באימל. תודה
 

ענתי44

New member
ימים קשים עוברים עלינו../images/Emo10.gif

כידוע לכם, בעקבות החלפת כדורים לאפילפסיה, המצב של אמא שלי השתפר ומזומבי על כסא גלגלים היא מתקשרת איתנו, עד כדי כך שיש כאלו שמגיעים לבקר אותה פעם ב.... אומרים לי שהיא לא חולת אלצהיימר. ושהיא בסדר, אז איפה כל החכמים האלה עכשיו? אני על סף התמוטטות. בימים האחרונים חלה הדרדרות באמא. הן בסימפומיים של חום גבוה שחולף, שילשולים או בעלייה של רמת הסוכר בדם. וזה כלום. היא ביומיים האחרונים בחוסר שקט רב מהיום יום. היא מנסה לקום וללכת. ואז מגלה שהיא לא יכולה. ונבהלת וקוראת לי בצעקות ומספרת לי שהיא לא יודעת מה קרה כי היא לא מצליחה ללכת. ובוכה ונסערת כל פעם מחדש. ןדורשת להית שימוש ומתרגזת. מסרבת לאכול. סירבה לראות את טקס יום הזכרון, שהיא כל כך אוהבת. אתמול בלילה ניסתה כל הזמן לקום מהמיטה, לא מודעת לשעה או לאי יכולתה ללכת, מנסה לעבור את הסורגיים במיטה. ואני חשששתי שתיפול על הריצפה ולא עצמתי עין. היום כל הזמן חיפשה אותי, רצתה אותי לידה ולא נתנה לי לעשות כלום. לא נחתי לרגע ואני מותשת. בנוסף, בשישי תהיה הבריתה לנכדה שנולדה לה. אחי רצה שאכין נאום לאורחים. וכשאמרתי לו שאין לי כוח או מוזה הוא התרגז וניתק. והלב שלי נקרע. מקודם אמא שאלה אותי מי נמצא איתנו עוד בבית הזה וכשעניתי לה שרק היא ואני, חיפשה את "בעלי הבית" לבקש רשות לישון כאן כי אין לה כוח לחזור עד אשדוד. כמובן שאמרתי לה שהם ישמחו נורא אם נשאר ללון והלב שלי נקרע.
 
../images/Emo24.gifחיבוק|../images/Emo24.gif../images/Emo24.gifהוי ענתי מה לעשות?

חזקי ואימצי, תזהרי רק לא להתמוטט.העבודה שלך מאוד צריכה סבלנות וסובלנות, ה' יעזור לך , את עושה מעל ומעבר, איזה מזל לאמא שיש לה בת כמוך, התעודדי, תנשמי עמוק ותנסי לנוח כשאמא ישנה. מאחלת לך בשורות טובות וחיבוק חזק ממני , אני מנסה לעשות סמל של חיבוק וזה קופץ לי להתחלה,
 
ענתי , שמרי כל כוחותיך

ענתי יקרה , את חייבת לקבל איזושהי עזרה , כדי שגם את תוכלי לנוח קצת ולא תתמוטטי. אולי כדאי להתייעץ עם הרופאה המטפלת בה , מה אפשר לתת לה כדי להרגיע אותה. ענתי , את בת כל כך מסורה וכל כך רגישה אך את חייבת גם לדאוג לעצמך , לדאוג שמישהו יבוא , אחיך , אחותך , המטפלת כדי שאת תנוחי קצת ותאספי כח להמשך. ענתי חברתי החמודה , שולחת לך חיבוק ענק ומנחם , המון נשיקות לך ולאמא, מתפללת שאמא "תתחשב" בך ותתן לך קצת מנוחה, לילה טוב , טובה
 

ענתי44

New member
אמא כמעט נפלה מהמיטה

נגשתי אליה לנסות לפתות אותה לאכול משהו או לשתות שוקו ומצאתי אותה עם חצי גוף מחוץ למיטה. עוד תזוזה אחת והיא היתה נופלת ושוברת את האגן, במצב טוב. היא התפרצה עליי וצעקה עליי שהיא רוצה לשירותים. התחלתי, מהבהלה לבכות בהסטריה, ולהכות את עצמי. זה הרגיע אותה והיא הניחה לי להחליף לה טיטול שהיה עם שלשול. רחצתי אותה ומצאתי בישבן פצע מפחיד ( אלוהים רק לא לחץ!!!) חבשתי אותו ואז היא עשתה במיטה פיפי, החלפתי את הסדינית, החלפתי טיטול וחיבקתי אותה והיא בבכי אמרה " איך בן אדם לא מרגיש ויוצא לו פיפי המיטה?" ניחמתי אותה ואני ממש עוד רועדת מהמחשבה שהייתי נשארת מול הטלוויזיה וצופה בכדורגל והיא היתה נופלת... אני מרגישה שהשאירו אותי לבד במערכה ואני כבר עייפה. אני באמת אפנה לרופאת המשפחה בקשר לכדור הרגעה.
 

ronnyw

New member
ענתי,

כבר כמה זמן שאני יודעת מה אני רוצה לענות לך (ולטובה) אבל מתאפקת, כי דעתי כבר מוכרת לך ונדושה. אבל בכל זאת: מה עוד צריך לקרות כדי שתחליטי לקחת עובד סיעודי הביתה ל- 24 שעות? לאיזה מצב את רוצה להתדרדר יחד עם אימך, כדי לעשות זאת? שהיא תיפול? שאת תצאי מדעתך? (את מציינת בעצמך - לא פעם ראשונה ולא שניה - את בכייך ההיסטרי, את זה שאת מכה את עצמך..) אני פשוט עוקבת אחרי הקשיים ההולכים וגוברים שלך, ואוכלת את הלב. לא מבינה את העקשנות. את פוגעת גם בך וגם באימך - וסלחי לי על הבוטות. קחי עובד. יהיה צפוף? זה הרע במיעוטו !! ומילה לטובה - גם אצלך אני מזהה קושי ומצוקה שהולכים וגוברים. את חשה כלואה וחנוקה, את מצירה על שאינך יכולה לצאת, לפגוש, לחיות, את אכולת יסורי מצפון על שמשאירה את בעלך לבד, מסריך הולכים ונעשים יותר ויותר עצובים וכואבים. נשמע לי שאת עדיין חרדה ממה יגיד בעלך ואיך יגיב. אז זהו, שהגעתם לשלב אחר בחיים. את אמורה להחליט ולכפות. הוא אף פעם לא יתרצה, ואת אף פעם לא תוכלי להתייעץ עם אחרים. החליטי - ועשי. וסליחה על ההתערבות, אבל אני כואבת עם שתיכן כבר הרבה זמן.
 

ענתי44

New member
דרורה ../images/Emo24.gif

גם עובד הוא אדם. וכשאמא במיטה היא בטח היתה הולכת לישון ולא שומעת או מספיקה למנוע את נפילת אמא. הצפיפות היא הבעייה השולית שאני לא לוקחת עובדת זרה. כבר כתבתי ורמזתי בעבר את הסיבות הנוספות. אני מבינה את מה שאת ואחרים אומרים על נפלאות העובדים הזרים, אבל, אני לא מסכימה עם זה. ושלא יהיה טעות. אני מברכת את אותם עובדים מסורים ויודעת שבמקרים רבים זה הפתרון הנכון. בעיני שעה אחת את המטפלת הישראלית של אמא שלי, לא תסולא בפז. וכל עוד אמא שלי במצב להבין ולחוש את זה אני מתעקשת שזה מה שיהיה. ומקווה שאמצע עבודה ( וזה שאני לא עובדת לא קשורה לאמא) ואתרענן יום יום.
 
דרורה , צודקת , אבל...

דרורה יקרה , גם אני חושבת שענתי חייבת עזרה גדולה יותר בבית כדי שהיא לא תקרוס ותחלה חס וחלילה. אך ענתי כבר בוגרת ועובדת לפי הרגש שלה ואני מקווה מאד שהיא תדע מתי הגיע הזמן לשתף עובדת אחרת במטלות הקשות. זה לא יפחית את מעורבותה בטיפול , אך ייתן לה סיוע פיזי ובעיקר נפשי, שהיא לא לבד. לגבי , את צודקת שאת חשה את המצוקה שלי שנעה ונדה יום יום. אך מצבו של בעלי טוב ברוך השם ורק אני מרגישה פה ושם חנוקה כי גם הסיוע להורי הלך והתגבר עכשיו ולכן אחרי העבודה אני בבית וגם אצלם אך יש לי די זמן גם לעצמי אך כבר אין כוחות שוב לצאת בערב מאוחר. אני גם משתדלת לצאת עם בעלי למקומות שהוא כן רוצה. הוא עדיין איתנו וחי ונושם ורוצה לבלות ובתור אשתו וחברתו , אני רוצה לשתף אותו במה שיותר פעילויות. מה שבעיקר קשה לי שגם בעבודה יש ירידה בפעילות וקצת משעמם ולכן אני מרגישה שאני שורפת את היום סתם ובזמן הזה בעלי לבד בבית והייתי יכולה לנסוע איתו לטייל במקום. גם חסר לי חוגים ופעילויות מעשירות שכבר אין לי כוחות אליהם בערב , אך הכל תלוי בי וברצון שלי להשקיע וכנראה שעלי לרצות בכך יותר. תודה על תשומת הלב והאכפתיות שלך , יום טוב, טובה
 

zs1957

New member
דרורה צודקת , אבל

יש הבדל בין אמא של ענתי לבעל של טובה.אמא של ענתי במצב קשה יותר וענתי זקוקה לסיוע מבחוץ כי היא על סף קריסה. ענתי בוגרת ואני מקווה שתדע מתי להכניס עזרה. הבעל של טובה עדיין מתפקד והוא זקוק יותר למסגרת חברתית כמו מעון יום או חונך שיכנס וינעים את זמנו בפעילות קוגנטיבית. לשתיהן קשה לראות את הירידה בתפקוד של יקירהם. גם טובה מרגישה שהפרטנר והחבר שלה השתנה ודברים שאהב לא תמיד מוכן לעשות.היא פועלתכדי להנעים את זמנו בכל מיני תוכניות יציאה לקולנוע ,למופע, הליכה ,אפילו טיול לחו"ל.לא תמיד הוא מוכן לשתף פעולה כי הוא מודע למחלתו וחרד.מלבד זאת טובה עוזרת להוריה והמעמסה כפולה. אני מחזקת את ידיהן של טובה וענתי ומאחלת שיהיו לכן ימים טובים יותר. ענתי יודעת למה כוונתי היא עברה את זה עם אמה לפני מספר חודשים. יום טוב, זהבה שחם
 
../images/Emo24.gifרוני את אישה אמיצה וכל פעם

מחדש אני מעריצה אותך את כותבת עם השכל ולא עם הרגש, כל כך אני נהנת ונירגעת מתשובותייך אשרייך שבכל מילה את עושה גדולות ונצורות . גם התשובות לאחרים שאת כותבת אני מתעודדת , תודה לך מכל ה-
קבלי חיבוק חזק ואמיץ
 

ronnyw

New member
אריאלה, תודה לך...

אני משתדלת להיות רציונאלית. לפעמים דווקא הריחוק מהאנשים והעובדה שאינני מכירה אותם ממש, נותנת את "החוצפה" להתערב ולתת עצות... אני לא בטוחה שאני באופן אישי הייתי נוהגת לפי העצות של עצמי, כי כשמדובר בך-עצמך, או בהורה /בן-זוג הפרטי שלך - זה הרבה יותר קשה. המעורבות הרגשית יכולה לפעמים להיות לרועץ. ...ואולי זו בדיוק הסיבה שכן כדאי לשמוע חוות דעת של זר, שהיא אוביקטיבית ורציונאלית יותר... לא יודעת.. אבל - כמו בנושא גידול הילדים - אנחנו תמיד רוצים שהם יראו את הדברים כמונו, שהם ילמדו מהנסיון שלנו, שהם לא יחוו את הכשלונות או האכזבות שאנחנו חווינו. אבל זה לא תמיד הולך...
 
את חייבת לשמור על עצמך!

מתי כבר תביני שזה בלתי אפשרי שהכל יפול על הכתפיים שלך? הלב שלך גדול כמו ים, והנשמה שלך ענקית כמו היקום כולו, אבל הגוף, מה לעשות, הגוף מסרב לשתף פעולה. הקלי קצת על עצמך, אוקיי?
 

ענתי44

New member
כמה טוב שיש חברים טובים

אם זה אתם, שעודדתם וגם מתוך דאגה לאמא ולי, הצעתם עובדת זרה, או טובה וזהבה ששלחו לי מיילים שריגשו אותי ושמחו אותי, האהוב המתוק שלי שעושה כל כך הרבה שאני לא אבכה וחברתי הטובה, ששיחה איתה ממש ממש איפסה אותי. והכי חיזק אותי זה החיבוק של אמא. כאילו הוא מחובר למשאבת דלק שממלאת לי את המצברים.
 
למעלה