../images/Emo20.gifבוקר טוב פורום - שבת
לילה די סביר עבר על כוחותינו. היו לנו שתי השכמות, באחת בלילה אז גם נתתי כדור שינה, ופעם שניה בארבע בבוקר שלאחריה המשכנו לישון עד שבע. לא רע נכון? אתמול בעלי הלך בפעם הראשונה למרכז יום חלופי במקום ימי החג. יהיו באפריל שלושה ימי ששי כאלו. אתמול היתה הפעם הראשונה. שאלתי אותו איך היה וכמובן התשובה הרגילה, 'בסדר'. ניסיתי לשאול אם היו אנשים חדשים או מקום חדש והתשובה היתה 'לא'. זהו. ידעתי שלגביו לא תהיה שום חשיבות לשינוי. הוא פשוט לא זוכר. כל בוקר בשבילו זה יום חדש, פשוטו כמשמעו. כל האנשים אותם הוא פוגש ביום יום חדשים לו. המקומות שהוא הולך אליהם זרים לו באותה מידה. אפילו בבית הוא כבר לא מתמצא. לפעמים הוא נכנס הביתה ושואל, מה אני עושה פה? לא יודע איפה חדר השינה, איפה השירותים וכו'. אני צריכה לכוון אותו כל הזמן לאן שהוא צריך. נורא עצוב, מצד שני, זה מקל קצת ומאפשר גמישות, כמו במקרה הזה של מרכז יום חלופי. כי אם הוא כן היה חש בשינוי, אולי זה לא היה עובר כל כך חלק? אולי כן היו מתעוררות בעיות? ומאחר והוא נוח לבריות ומשתף פעולה ולא עושה בעיות בכלל אז קל לו וקל לאחרים איתו. הקושי הוא שלי, קשה לי לראות את הבלבול, את חוסר ההבנה, איך הוא לא מזהה את הנכדים כבר, את הריקנות בעיניים שכבה בהן הניצוץ שתמיד היה בהן. שלא לדבר על חוסר התפקוד והצורך בעזרה בכל דבר הכי קטן ובסיסי. קשה לי לראות בן אדם שהיה אישיות כריזמטית, אינטליגנטי, מקסים, חברותי, כובש שהפך עולמות מגיע לשפל המדרגה, לתלות גמורה בי, לחוסר הבנה הכי בסיסית, לאיבוד הזיכרון באופן מוחלט, לחוסר אונים, לחוסר תפקוד טוטלי... זה הקושי. כמו כן המחשבות על מה הולך לקרות בהמשך??? במקום שאמשיך לדכא את עצמי ואתכם, אפסיק בזה ואאחל לכ-ו-ל-ם שבת שלום, סוף שבוע רגוע ויום עגול.
|נחמה |נחמה בוקר טוב ישראל!
