../images/Emo13.gif
הקדמה: כל דבר שאני כותב לעצמי במחשב (כלומר, כמעט כל דבר שאני כותב בכלל), נשמר שם לזכרון עולם. מדי פעם (כלומר, תמיד) נוצר אי סדר חמור, בגלל הנטייה החסכנית שלי לתת לקבצים שמות כמו "123" או "כסא" לא תמיד עם קשר
מובהק לתוכן הקובץ (תמיד יש קשר
כלשהו, אבל להבין את הרמזים האלו אחרי חודשיים ולחפש קובץ על פי הרמזים האלו - זה סיפור מהפטרת יום הכיפורים). בגלל זה מפעם לפעם אני עושה סדר בקבצים, מחלק אותם לתיקיות, נותן להם שמות ארוכים, כמו "מחקר בנושא סיווג צורות השבבים הניתזים כתוצאה מחריצת משטחים ופריצת כספות באמצעות דיסק אברזיבי" (קצת ארוך, אבל לפחות לא מותיר ספק בנוגע לתוכנו של הקובץ...), ולפעמים גם מוחק, אם מדובר בקובץ שטותי מדי. ****** הדבר הטוב של השבוע הוא שעשיתי קצת סדר ומצאתי את השיר "במקום שאין", מה שהיווה עבורי טריגר לפרסום השיר וכל השרשור הנלווה (בגלל השמיעה של בשורות וההזמנה שלה לפרוק) ולפריקת כל מה שישב לי על הלב במשך שנים.
בתוך הסדר מצאתי עוד שיר שכתבתי, לפני כחמש שנים (כשרציתי שתהיה לי מישהי לאהוב אותה ולהתגעגע אליה...): בקצה רחובי גר עצוב-אדם יוצא מביתו בכל בוקר מוקדם עמל ועובד ימים ולילות עם כספו הוא יכול לקנות גלילות אבל אין לו רגש - רק עובד ומתיגע לא אוהב אף אחד וגם לא מתגעגע הולך לעבודה וחוזר בחצות ואין לו זמן שום דבר לרצות הוא לא דכאוני אצלו זה אחרת הוא גדל בסביבה אטומה ונמהרת חברה שחינכה לעבוד עד זוב דם שכני הוא 'עצוב' לפני שהוא 'אדם' לא הקים משפחה ואין לו חברים ומזמן הוא עזב את בית ההורים בחורף, בסתיו ובכל יום אביבי עצוב-אדם גר בקצה רחובי {זהו ניסוי בהשתלבות רגילה בפורום}
