אני
לאיזה משפט התחברתם הכי הרבה מהשיר? למה? "אל תבכי, זה רק כאב". אין לי מילים/כוח/ לא יודעתמה להסביר איזה משפט הכי מייצג אתכם ולמה? אותו משפט איך עבר עליכם השבוע שהיה? הממ בסדר.. עמוס אבל רגיל איך תרצו שיעבור עליכם השבוע שקרב ממשמש ונכנס כבר? תוכניות מיוחדות? היום הייתי בברית, והתוכניות היחידות הן לסופשבוע. הופעות ואני רוצה שהוא יעבור מהר עם כמה שיותר שעות שיבטלו בביצפר וכמה שפחות נכשלים במבחנים ושיעורי בית וכו'
הו, יש לי עוד הרבה בקשות. בחיי. טוב, צ'מעו סיפור אני במגמת מוסיקה כזאת ממש מגניבה, ויש להקה של כמה שביעיסטים ושמיניסטים שהם בטוחים שהם מעולים והם פשוט חרא של להקה!! יותר גרועים משייגעצ. קוראים להם "המחסנאים".. הם מופיעים בבארבי ת"א ביומשישי, אבל תלכו!! בקיצור, הם חילקו לנו היום הזמנות כאלה עם הפרטים על ההופעה ומישו מהם הביא לי אז החזרתי לו אז השני בא אלי "למה החזרת לו?!" "הממ.. כי אני לא ילך לזה" "למה בדיוק?!?!" והוא נשמע כזה כאילו הוא הולך להרביץ לי.. כאילו, תירגע. הייתי מעיפה לו כאפה! חוצפה! "אמממ. הייתי כבר בהופעה של המחסנאים" אז הוא התחיל להתפקע מצחוק וקרא לחבר שלו (אהמ, הזהרה; אין פה שום פואנטה בסיפור הזה. פשוט, לא יודעת, ככה אני לפעמים. אז רק שתדעו.. :I) "חחחחח שמעת?! היא לא באה כי היא הייתה כבר בהופעה שלנו!!" החבר: "וואלה, איפה היית?" "לא יודעת זה היה מזמן, באיזה מסיבה" "חחחחח וואלה. ממש." (השני): "ואת ממש לא משקרת!!.." "אני לא משקרת! הייתי בהופעה נו, מזמן! באיזה מסיבה ליד קרניצי" "אממ.. נראה לי שהיא באמת לא משקרת. בכפר אזר?" "יש מצב" "טוב, בכל מקרה את באה שוב ביום שישי" "חחח אני לא באה" "למה??" "מתי זה?" "יום שישי" "אני הולכת להופעה אחרת ביום שישי" "של מי בדיוק??" (הכל נאמר בטון זילזולי. תזדיינו.) "רונה קינן" "אבל היא לסבית!!!!!!" (נאמר שניה אחת אחרי שאמרתי רונה קינן! שזה ממש הפליא אותי. בחור פלא.) "אבל היא חמודה." זה מה שיצא לי באותו הרגע
איתכם הסליחה
"אויש נו!" הולכים, ותוך כדי מסננים.. "יש לנו פה מפקירת מגמה.."... בכל אופן, אפילו המורה שלי במגמה לא ילך אליהם ויבוא לרונה
זה בטוח יהיה משעשע לראות אותו שם. הוא הכי חמוד בעולם. הוא צעיר ומגניב ומצחיק. בחיים לא היה לכם כזה מורה! נגיד היום בשיעור, אמרתי לו שאני צריכה לצאת ב2 לברית מילה, והוא אמר "סבבה", אז אמרתי לו "יש לי אישור." "לא, את לא צריכה להראות לי" "אבל יש לי!!" "אבל אישור ממש לא מעניין אותי!" "אבל יש לי, רעאבק! טרחתי!" אני מוציאה לו אישור של המחנכת מהתיק. אני שמה לו את האישור מול העיניים. הוא מסרב. אנחנו רבים. אני מקריאה לו. הוא צוחק, ואומר: (את כל זה השיחה הזאת כל הכיתה שומעת.. ואנחנו שוכבים על הריצפה בשיעורים חחחח) "את יודעת מה? אני אוציא אותך רק בתנאי שאת מלחינה את האישור הזה." "סבבה!" "אבל עכשיו! על הפסנתר!" "סבבה. הממ, אבל אני לא יודעת לנגן בפסנתר... אבל לא נורא!" אני מתיישבת על הפסנתר. אני וחבריי מצחקקים, הם מעודדים אותי ואני מתחילה ב "סלחו לי, אבל חשוב לי להגיד לפני זה שאני ממש לא יודעת לנגן על פסנתר!" הטיעון מתקבל. אני מתיישבת. זעקות דיסאוננטיות מחרידות, אקורדים מומצאים, אצבעות לוחצות על אלפי קלידים ביחד, בלי שום קשר בין הצלילים. והקול שלי צורח "אאאאאאאניייייייייייייי מבקשתתתתת.. לשחררררררר!!!! את..... זזזזוהההררר בננננאייי.. בשעהההההההה.. 2!!!!!" אלפי צחוקים. אני מרימה את המבט וקולטת שכמה ילדים אפילו קמו מהסקס היבש שלהם על רצפת המגמה, נשענים על הפסנתר וצופים בי בכליון עיניים. אנחנו מתפרצים בצחוק תוך כדי. אני מסיימת. הם מוחאים כפיים. אני מתיישבת. המורה מתחיל לדבר כל מיני שטויות. באמצע הוא שואל אותי, "מה זה הרמוניה?" "אני יכולה לצאת...?" כולם צוחקים. הוא צוחק. אומר "כן." אני יוצאת לשירותים. פוגשת את אחותי. חיבוקים, נשיקות, אני מספרת לה מה היה בשיעור. אנחנו מתפקעות מצחוק. מתחבקות שוב. הפסקה. השניצל החם שלי מחכה לי בקפיטריה. נכנסת לשיעור, המורה החתיך הזה שוב מתיישב לידי. ממש קרוב. "זוהר, מה זה הרמוניה?" אני מסתכלת על חברים שלי, כמה מזדיינים, וכמה מחייכים. גילי שולחת נשיקה. אני צוחקת, מסתכלת על המורה והוא לוחש לי "מנגינה....." "נדמה לי שזה מנגינה!" "הו, איך גילית את זה?!" דן קורא בהתלהבות ושוב אנחנו צוחקים. "ומה זה מלודיה?" המורה יונתן שואל אותי. "מלודיה זה....... הממממ...." הוא לוחש: "ליווי." "המממהממהמהמממ.. זה......" "ליווי!" אני לוחשת לו: "אני לא שומעת אותך!" וקצת יותר בקול, כאילו שהכיתה לא שומעת את ההתלחשויות "אממממ.. נו מלודיה זה..." "ליווי!!!" "ליווי!!! מלודיה זה ליווי!" שוב צוחקים. אני כותבת לו על טישו עם הטוש של הלוח "ליונתן, מלודיה= ליווי. הרמוניה= מנגינה." מוסיפה גם כמה ציטוטים שהוא אמר בשיעור. אני מביאה לו את המפית. הוא צוחק. ממשיך להסביר, אני כותבת על מפיות "לגילי, i love you. תרגישי טוב!". קמה להביא לה. חוזרת למקומי. מסתכלת בשעון. 14:00. "יונתן, אני צריכה ללכת." אני מפסיקה אותו בדיבוריו. "אוקיי. אז ביי". כולם אומרים לי ביי, אני יוצאת, פוגשת את אחותי מחוץ לבי"ס ומחכה לאמא ואבא וסבתא במכונית שיבואו לקחת אותנו לברית. - סוף - הערה: כל מה שנכתב בסיפור נכון. אבל לא כל השיעורים שלנו כאלה. הם דומים
אם תראו בתמונע מישהו חתיך, עם שיער חום ועיניים ירוקות, ושפתיים קצת עבות, והוא עונה לשם יונתן, אז תדעו שזה המורה שלי
אשוב מתישהו עם עוד סיפור.
לילה טוב פה פה לה לה פה פה פה לה לה פה... תה לה לה פה, פה לה לה פה פה פה לה לה פההה...
לאיזה משפט התחברתם הכי הרבה מהשיר? למה?
