../images/Emo20.gifהצצתי במהלך החג
בנעשה בפורום, והחלטתי להגיד את אשר על ליבי... לפני כ- 4 שנים התוודתי בפעם הראשונה לפורומים ברשת, אז הייתי בתהליך עזיבתי את הבית. עברתי המון עליות ומורדות והפורום היה מקלט, ואולי יותר נכון מקום לברוח אליו, שיתפתי, הקשבתי, הפנמתי וחלק מהדברים פשוט עברו מעל ראשי [גם נפגעתי לא פעם]. עברתי מספר פורומים ובכל פעם שניתקלתי במחרחרי מלחמה, פשוט הרמתי עוגן והלכתי. אז לא היה בי הכח להתמודד עם מזיקים וירטואלים, המאבקים הפנימיים שלי הספיקו. היום ממקום הרבה יותר טוב בחיי, אומר שהפורום אותו את מנהלת - רולן, הוא פורום מעניין ומיוחד, אמיתי וארצי ובלי הרבה בולשיט, ואני חייבת לציין שאת מנצחת על המקהלה החביבה הזאת בהמון חן והמון אמפטיה...אוהבת את הדרך בה את רואה את הדברים ויותר מכל את חכמת החיים החבויה בך...אומר זאת ממרום גילי. יגידו מי שיגידו שאני משוחדת, אך אני לא, אני צופה מהצד וחשה זאת בנימיי החשופים לקליטה. ולכל אלה שאינם מכירים את טושה, אספר שהמקום שהגעתי אליו אינו משביל המיסטקנים אך בהחלט משביל המודעות הגבוהה. מצרפת לכם משהו שכתבתי בתחילת התהליך- פוחדת לנוע, ישבה דוממת. לא יכולה עוד להתבונן, עצמה את עיניה. היא ניסתה להרגיע את עצמה באמצעות נשימות עמוקות. היא סירבה לחשוב על המחר, שעכשיו הוא מאיים. היא רצתה להשקיט את רוחה. ישבה דוממת למרות האימה, נשמה נשימה שהיא עמוקה, ישבה בשקט למרות הזעקה על סף השפתיים ,למרות הלב הפועם בעוז. היא הגיעה אל הדרך משביל שונה לחלוטין מזה של הקדושים והמיסטיקנים, אך היא הצטרפה אליהם כי הייתה צריכה לה, לישיבה, לנשימה. היא חשבה, שהיא תוביל אותה לטירוף. כך, יושבת, עיניה עצומות, מתחת לשמש חלושה, נטרדה רוחה ,עוד ועוד. אלא שבו בזמן נעשתה בטוחה עוד ועוד. זה היה עירוב מוזר של ספק ואמונה כרוכים זה בזה, ושניהם בלתי אפשריים. מדוע תשב כך כשרצונה האמיתי הוא לברוח? מדוע תברח אם תוכל לשבת עוד זמן מה? אם כך לא פוחדת ולא רוצה לברוח אבל בהחלט הייתי רוצה להתנהל כאן בפורום ממקום של אמפטיה, תמיכה וחיבוק ענק. הייתה צריכה לה, לישיבה, לנשימה בואו ניקח נשימה ארוכה, ונקשיב!!! Tusha|@
בנעשה בפורום, והחלטתי להגיד את אשר על ליבי... לפני כ- 4 שנים התוודתי בפעם הראשונה לפורומים ברשת, אז הייתי בתהליך עזיבתי את הבית. עברתי המון עליות ומורדות והפורום היה מקלט, ואולי יותר נכון מקום לברוח אליו, שיתפתי, הקשבתי, הפנמתי וחלק מהדברים פשוט עברו מעל ראשי [גם נפגעתי לא פעם]. עברתי מספר פורומים ובכל פעם שניתקלתי במחרחרי מלחמה, פשוט הרמתי עוגן והלכתי. אז לא היה בי הכח להתמודד עם מזיקים וירטואלים, המאבקים הפנימיים שלי הספיקו. היום ממקום הרבה יותר טוב בחיי, אומר שהפורום אותו את מנהלת - רולן, הוא פורום מעניין ומיוחד, אמיתי וארצי ובלי הרבה בולשיט, ואני חייבת לציין שאת מנצחת על המקהלה החביבה הזאת בהמון חן והמון אמפטיה...אוהבת את הדרך בה את רואה את הדברים ויותר מכל את חכמת החיים החבויה בך...אומר זאת ממרום גילי. יגידו מי שיגידו שאני משוחדת, אך אני לא, אני צופה מהצד וחשה זאת בנימיי החשופים לקליטה. ולכל אלה שאינם מכירים את טושה, אספר שהמקום שהגעתי אליו אינו משביל המיסטקנים אך בהחלט משביל המודעות הגבוהה. מצרפת לכם משהו שכתבתי בתחילת התהליך- פוחדת לנוע, ישבה דוממת. לא יכולה עוד להתבונן, עצמה את עיניה. היא ניסתה להרגיע את עצמה באמצעות נשימות עמוקות. היא סירבה לחשוב על המחר, שעכשיו הוא מאיים. היא רצתה להשקיט את רוחה. ישבה דוממת למרות האימה, נשמה נשימה שהיא עמוקה, ישבה בשקט למרות הזעקה על סף השפתיים ,למרות הלב הפועם בעוז. היא הגיעה אל הדרך משביל שונה לחלוטין מזה של הקדושים והמיסטיקנים, אך היא הצטרפה אליהם כי הייתה צריכה לה, לישיבה, לנשימה. היא חשבה, שהיא תוביל אותה לטירוף. כך, יושבת, עיניה עצומות, מתחת לשמש חלושה, נטרדה רוחה ,עוד ועוד. אלא שבו בזמן נעשתה בטוחה עוד ועוד. זה היה עירוב מוזר של ספק ואמונה כרוכים זה בזה, ושניהם בלתי אפשריים. מדוע תשב כך כשרצונה האמיתי הוא לברוח? מדוע תברח אם תוכל לשבת עוד זמן מה? אם כך לא פוחדת ולא רוצה לברוח אבל בהחלט הייתי רוצה להתנהל כאן בפורום ממקום של אמפטיה, תמיכה וחיבוק ענק. הייתה צריכה לה, לישיבה, לנשימה בואו ניקח נשימה ארוכה, ונקשיב!!! Tusha|@
