../images/Emo20.gifילד אהבה-שכוח../images/Emo63.gif../images/Emo20.gif
ברדת הלילה ירח האיר על כוכבים. איך הוא בא ביעף לקשט ולעטר את חייה. שבוייה בקסמיו כמעוטרת בזר. דחוקה. לחוצה בזרועותיו. בשמך הרוח הוא מחייה את נפשה. מחויכת נוטפת דמעתה על לחיה. הם אהבו זו את זה, אך הפגיעות נשקפה מעיניהם הפעורות. ההתייפחות מעולם לא נפסקה. עיניים חומות הסתכלו בעיניים עם הנימים האדומים. הוא עישן סיגריה אחר סיגריה, והניח לשתיקה שנפלה לגבות את מחירה. הוא מביט בה בחמלה מעוררת, מתחיל לרעוד ולהתייפח בקול שבור: לעולם לא אוותר. לעולם לא אפסיק לחפש אותך בני בכורי, ילד אהבה שכוח. היא הסתירה בתנועה אוטומטית את הדפים שהצהיבו. דפי האימוץ, שחתמה עליהם לפני שנים, כשויתרה על התינוק שנולד מחוץ לנשואים. המבט שלו היה מצמרר. הוא נעמד עם העיניים שהיו פעם עיניי קסם ענקיות, שקולטות הכל ולא מרפות. מבטו רפוי. העצב עמוק חרוט בפניו. הפנים של הגבר הכי שרמנטי בעיר. הלילה הראשון שלו עם נועה היה, כשנפגשו פגישה מקרית בשביל המוליך אל המתנ"ס השכונתי. נועה עמדה ליד דלת הכניסה והסתכלה בו בעיניים תמימות מתגרות. ארז היה החתיך של השכונה. מבטו עבר דרך כולה, כבודק מי זו עושה לו עיניים? היא עברה לצידו במהירות. אתה לא מכיר אותי אני נועה. השם לא אמר לו כלום. הם נכנסו למתנ"ס. זו היתה מסיבת ריקודים רועשת, אפופת עשן סיגריות ובירות. מסיבת גיוס של חברים. נועה הופיעה מול ארז רוקדת סביבו בתנועות קטנות קצביות. ארז משך אותה אליו הצידה. הם רקדו יחד כל הערב. אחרי שעות בילוי הם הלכו יחד במורד הרחוב. באויר ריח ים לח וצפוף התחלף בריח הסיגריות. הם התחילו ללכת ללא מטרה אל תוך הכחול המאפיר של הלילה. הם נעצרו. כרכו זה סביב זו את זרועותיהם. נשיקה ראשונה, אהבה ראשונה, אהבת בוסר. הוא הוביל אותם בשתיקה אל הדירה של הוריו. שני נערים ארז ונועה שכבו על מזרן במרפסת הגג, ורוח הים ליטפה אותם בתחושה, שזה הדבר והזמן הכי אמיתי. הוא תלש מעליה את שמלתה והשליכה. הפשיל את תחתוניה הקטנים, וכך במערומיה הוא מפזר את גופה, באיטיות, באורך רוח, מנשק ובועל אותה מתומתה. הוא מנגב את דם בתוליה. נועה צופה במעשיו ושותקת. הוא נעשה שוב נחשק. בשקט כזה, בהחלטיות, הוא מנשק את גופה ושוב מתנה איתה אהבים. המולת הרחוב כה סמוכה, ששומעים את התחככותה עד גג הבית. הוא מלטף את גופה ברעש ההמולה, כמו הים. האין סופיות המתקבצת ומתרחקת, בשקיקה גלים של תשוקה. שם, על הגג, היא מצאה לימים לבשר לארז על הריונה, בכאב וייאוש של חרפה. הוא רואה אותה נושאת ברחמה בשר מבשרו, וקורן בתמימות ופריחה. שני נערים קצת לפני גיל שמונה עשרה. ארז מרפרף בלשונו על פניה הממורקות בדמעות. נושק, מביט בה בערגה ומציע לנועה נישואים. הם ידעו לנצל את ההתרגשות וסיפרו להוריו של ארז על ההריון והחתונה. למרות גילם המגוחך הוריו של ארז החלו בהכנות לחתונה. נועה חששה מהוריה, והחליטה לדחות מהמשפחה שלה את המידע לרגע האחרון. דמדומי ערב ירדו באותה שעה. קצרים, חטופים, עונת הגשמים. במשך שבועות לא נראו שמים. הם היו כבדים, לפותים בערפל. גם אורו של הירח, והצללים היו אפרוריים. ארז מתקשה כשנזכר איך הכל היה מוכן לחתונה. הזמנות חולקו לאורחים מצד ארז. נועה הלכה להוריה עם הזמנות החתונה והבשורה, ומאז נעלמה ולא נראתה עוד. הוריה של נועה התנגדו לנישואים והסתירו אותה בבית אחותה בישוב מרוחק, כדי להסתיר את הבטן שתפחה עד תום חודשי ההריון. נועה ילדה בן זכר וחתמה על טופס ויתור. התינוק נשלח לאימוץ. היא חזרה לבית הוריה ופגשה שוב את ארז לספר לו, שאחותה אילצה אותה לחתום בכפייה על טופס אימוץ. ארז ונועה החליטו להחזיר אליהם את בנם בכורם וקבעו להינשא. הם התחתנו מול שני עדים ומספר דל של חברים לסוד. ארז ונועה בג´ינס וחולצת טישרט. נעמדו מתחת לחופה,החתן מדקלם באוזניה של כלתו "הרי את מקודשת לי". ארז אוחז בידיו כתובה "כדת משה וישראל", ויוצא למסע חיפושים לקבל בחזרה את תינוקם. החוק מתעתע בזוג. התינוק נמסר למשפחה מאמצת. לא ניתנה להם האפשרות לקבל בחזרה את פרי אהבתם. כל השנים ארז לא חדל לחפש אחר בנו האבוד. נולדו לזוג ארבעה ילדים נוספים, והחיפושים לא פסקו. חלפו עשרים שנה. הבן האבוד לא פתח את תיק האימוץ, לא חיפש את הוריו הביולוגים. נועה וארז חשו איכשהו, שהם חיים בצללים שבין שני עולמות, מעבר להישג ידם. היא שמרה על שתיקה רוטטת. בלב בוכה גם האלוהים לא שומע. חיה בידיעה שהיא לא היתה תמימת דעים כשחתמה על טופס ויתור בתיק האימוץ, כמו שלא מרדה וברחה מבית המסתור. ארז עם פנים עדינים מפוסלים, אף קטן ישר ועור בגוון אגוז, חולם לעוף כמו שחף על גגות העולם ולחפש. הרוח הפראית מנערת. הוא נשבר לרסיסים ונופל לעולם אפל, לשכוח את הכאב בחשכה של מאורת סמים. ים הדממה פולט את כאב המקרים, והעולם כולו שותק. מאחורי ריחיים שאון הזמן לא פוסק. בלילות חלומם כובש, כמו מרכיב צל על צל ודממה מחשיכה את הים איך כוכב אחר כוכב נופל. >>ילד-שכוח<< [-הסיפור אמיתי-] - - - - - - - - - - - - - - - - ילד אסור ילד מותר אל תשכח ילד שבור ילד מוזר ילד מלאך ילד יקר לך ישר ילד אסור ילד מותר בן חורג לאלוהים פרח בר של החיים לא נראה ואין רואים מתקפל בתוך בועה ונרדם לפי שעה כאן בעיר הכי רעה ילד אסור ילד מותר.... (חלק מהשיר-ריקי גל)
ברדת הלילה ירח האיר על כוכבים. איך הוא בא ביעף לקשט ולעטר את חייה. שבוייה בקסמיו כמעוטרת בזר. דחוקה. לחוצה בזרועותיו. בשמך הרוח הוא מחייה את נפשה. מחויכת נוטפת דמעתה על לחיה. הם אהבו זו את זה, אך הפגיעות נשקפה מעיניהם הפעורות. ההתייפחות מעולם לא נפסקה. עיניים חומות הסתכלו בעיניים עם הנימים האדומים. הוא עישן סיגריה אחר סיגריה, והניח לשתיקה שנפלה לגבות את מחירה. הוא מביט בה בחמלה מעוררת, מתחיל לרעוד ולהתייפח בקול שבור: לעולם לא אוותר. לעולם לא אפסיק לחפש אותך בני בכורי, ילד אהבה שכוח. היא הסתירה בתנועה אוטומטית את הדפים שהצהיבו. דפי האימוץ, שחתמה עליהם לפני שנים, כשויתרה על התינוק שנולד מחוץ לנשואים. המבט שלו היה מצמרר. הוא נעמד עם העיניים שהיו פעם עיניי קסם ענקיות, שקולטות הכל ולא מרפות. מבטו רפוי. העצב עמוק חרוט בפניו. הפנים של הגבר הכי שרמנטי בעיר. הלילה הראשון שלו עם נועה היה, כשנפגשו פגישה מקרית בשביל המוליך אל המתנ"ס השכונתי. נועה עמדה ליד דלת הכניסה והסתכלה בו בעיניים תמימות מתגרות. ארז היה החתיך של השכונה. מבטו עבר דרך כולה, כבודק מי זו עושה לו עיניים? היא עברה לצידו במהירות. אתה לא מכיר אותי אני נועה. השם לא אמר לו כלום. הם נכנסו למתנ"ס. זו היתה מסיבת ריקודים רועשת, אפופת עשן סיגריות ובירות. מסיבת גיוס של חברים. נועה הופיעה מול ארז רוקדת סביבו בתנועות קטנות קצביות. ארז משך אותה אליו הצידה. הם רקדו יחד כל הערב. אחרי שעות בילוי הם הלכו יחד במורד הרחוב. באויר ריח ים לח וצפוף התחלף בריח הסיגריות. הם התחילו ללכת ללא מטרה אל תוך הכחול המאפיר של הלילה. הם נעצרו. כרכו זה סביב זו את זרועותיהם. נשיקה ראשונה, אהבה ראשונה, אהבת בוסר. הוא הוביל אותם בשתיקה אל הדירה של הוריו. שני נערים ארז ונועה שכבו על מזרן במרפסת הגג, ורוח הים ליטפה אותם בתחושה, שזה הדבר והזמן הכי אמיתי. הוא תלש מעליה את שמלתה והשליכה. הפשיל את תחתוניה הקטנים, וכך במערומיה הוא מפזר את גופה, באיטיות, באורך רוח, מנשק ובועל אותה מתומתה. הוא מנגב את דם בתוליה. נועה צופה במעשיו ושותקת. הוא נעשה שוב נחשק. בשקט כזה, בהחלטיות, הוא מנשק את גופה ושוב מתנה איתה אהבים. המולת הרחוב כה סמוכה, ששומעים את התחככותה עד גג הבית. הוא מלטף את גופה ברעש ההמולה, כמו הים. האין סופיות המתקבצת ומתרחקת, בשקיקה גלים של תשוקה. שם, על הגג, היא מצאה לימים לבשר לארז על הריונה, בכאב וייאוש של חרפה. הוא רואה אותה נושאת ברחמה בשר מבשרו, וקורן בתמימות ופריחה. שני נערים קצת לפני גיל שמונה עשרה. ארז מרפרף בלשונו על פניה הממורקות בדמעות. נושק, מביט בה בערגה ומציע לנועה נישואים. הם ידעו לנצל את ההתרגשות וסיפרו להוריו של ארז על ההריון והחתונה. למרות גילם המגוחך הוריו של ארז החלו בהכנות לחתונה. נועה חששה מהוריה, והחליטה לדחות מהמשפחה שלה את המידע לרגע האחרון. דמדומי ערב ירדו באותה שעה. קצרים, חטופים, עונת הגשמים. במשך שבועות לא נראו שמים. הם היו כבדים, לפותים בערפל. גם אורו של הירח, והצללים היו אפרוריים. ארז מתקשה כשנזכר איך הכל היה מוכן לחתונה. הזמנות חולקו לאורחים מצד ארז. נועה הלכה להוריה עם הזמנות החתונה והבשורה, ומאז נעלמה ולא נראתה עוד. הוריה של נועה התנגדו לנישואים והסתירו אותה בבית אחותה בישוב מרוחק, כדי להסתיר את הבטן שתפחה עד תום חודשי ההריון. נועה ילדה בן זכר וחתמה על טופס ויתור. התינוק נשלח לאימוץ. היא חזרה לבית הוריה ופגשה שוב את ארז לספר לו, שאחותה אילצה אותה לחתום בכפייה על טופס אימוץ. ארז ונועה החליטו להחזיר אליהם את בנם בכורם וקבעו להינשא. הם התחתנו מול שני עדים ומספר דל של חברים לסוד. ארז ונועה בג´ינס וחולצת טישרט. נעמדו מתחת לחופה,החתן מדקלם באוזניה של כלתו "הרי את מקודשת לי". ארז אוחז בידיו כתובה "כדת משה וישראל", ויוצא למסע חיפושים לקבל בחזרה את תינוקם. החוק מתעתע בזוג. התינוק נמסר למשפחה מאמצת. לא ניתנה להם האפשרות לקבל בחזרה את פרי אהבתם. כל השנים ארז לא חדל לחפש אחר בנו האבוד. נולדו לזוג ארבעה ילדים נוספים, והחיפושים לא פסקו. חלפו עשרים שנה. הבן האבוד לא פתח את תיק האימוץ, לא חיפש את הוריו הביולוגים. נועה וארז חשו איכשהו, שהם חיים בצללים שבין שני עולמות, מעבר להישג ידם. היא שמרה על שתיקה רוטטת. בלב בוכה גם האלוהים לא שומע. חיה בידיעה שהיא לא היתה תמימת דעים כשחתמה על טופס ויתור בתיק האימוץ, כמו שלא מרדה וברחה מבית המסתור. ארז עם פנים עדינים מפוסלים, אף קטן ישר ועור בגוון אגוז, חולם לעוף כמו שחף על גגות העולם ולחפש. הרוח הפראית מנערת. הוא נשבר לרסיסים ונופל לעולם אפל, לשכוח את הכאב בחשכה של מאורת סמים. ים הדממה פולט את כאב המקרים, והעולם כולו שותק. מאחורי ריחיים שאון הזמן לא פוסק. בלילות חלומם כובש, כמו מרכיב צל על צל ודממה מחשיכה את הים איך כוכב אחר כוכב נופל. >>ילד-שכוח<< [-הסיפור אמיתי-] - - - - - - - - - - - - - - - - ילד אסור ילד מותר אל תשכח ילד שבור ילד מוזר ילד מלאך ילד יקר לך ישר ילד אסור ילד מותר בן חורג לאלוהים פרח בר של החיים לא נראה ואין רואים מתקפל בתוך בועה ונרדם לפי שעה כאן בעיר הכי רעה ילד אסור ילד מותר.... (חלק מהשיר-ריקי גל)
