../images/Emo20.gif מסגרות – ניצה אייל ../images/Emo20.gif חלק א
הסתכלות על אירועים ומצבים שעברנו מזווית ראייה אחרת, מאפשרת התייחסות חדשה ואופטימית. אחת לתקופה אני מורידה תמונה מהקיר בבית והולכת לבקר אצל דודיק, עשה המסגרות. בחנות שלו יש ריח מיוחד – של דבק? – שאני אוהבת. אנו מבלים ביחד מספר שעות. הוא משיל את המסגרת הישנה, מניח את התמונה חשופה על הכן ומתחיל לנוע סביבה. מה דעתך על המסגרת המוזהבת עם העיטורים בפינות? ואולי ננסה הפעם פס דק של מתכת כסופה? וייתכן שבדיוק בכיוון ההפוך – דווקא מסגרת כבדה ומוצקה של עץ בגוון עתיק? אני יושבת מרותקת, עוקבת אחרי ידיו המחליפות מסגרות, ומופתעת בכל פעם מחדש איך יחד עם המסגרת התמונה מחליפה את פניה. תמונות תלויות לא רק על קירות הבית, אלא גם על הקירות הפנימיים בראש. תמונות אלה הן הזיכרונות של התנסויות ואירועים שונים שעברנו במהלך החיים. אך בשונה מהתמונות התלויות על קירות הבית – בהן קפא הגל המקציף, נשמר צבע הפרחים, והאנשים ניצבים באותה תנוחה – את התמונות הפנימיות אפשר לצייר מחדש. המכחול הפנימי יכול לשנות צבעים, לרומם פסגות ולשטח עמקים, לצייר חיוך בפנים עצובות. ואפשר גם, כמו דודיק, להחליף להן את המסגרת. תהליך כזה נקרה בפסיכולוגיה מסגור מחדש. הסתכלות על אירוע בחיים , לרוב אירוע כואב ומייסר, מזווית ראייה אחרת. במוזיאון אנו עומדים לפני תמונה, זזים מעט שמאלה ומעט ימינה. אחר כך נסוגים לאחור, פותחים מרחק, ולפעמים מתקרבים מאד – בוחנים את החתימה, כתם של צבע, משיחה של מכחול. אנחנו נעים – לא התמונה, אך בכל תנועה שלנו גם התמונה נעה, נראית שונה במקצת. כך בתהליך הפנימי של מסגור מחדש, אנחנו בונים תמונה בעלת משמעות אחרת. זזים הצידה, מסתכלים על האירוע בעיניים חדשות.
הסתכלות על אירועים ומצבים שעברנו מזווית ראייה אחרת, מאפשרת התייחסות חדשה ואופטימית. אחת לתקופה אני מורידה תמונה מהקיר בבית והולכת לבקר אצל דודיק, עשה המסגרות. בחנות שלו יש ריח מיוחד – של דבק? – שאני אוהבת. אנו מבלים ביחד מספר שעות. הוא משיל את המסגרת הישנה, מניח את התמונה חשופה על הכן ומתחיל לנוע סביבה. מה דעתך על המסגרת המוזהבת עם העיטורים בפינות? ואולי ננסה הפעם פס דק של מתכת כסופה? וייתכן שבדיוק בכיוון ההפוך – דווקא מסגרת כבדה ומוצקה של עץ בגוון עתיק? אני יושבת מרותקת, עוקבת אחרי ידיו המחליפות מסגרות, ומופתעת בכל פעם מחדש איך יחד עם המסגרת התמונה מחליפה את פניה. תמונות תלויות לא רק על קירות הבית, אלא גם על הקירות הפנימיים בראש. תמונות אלה הן הזיכרונות של התנסויות ואירועים שונים שעברנו במהלך החיים. אך בשונה מהתמונות התלויות על קירות הבית – בהן קפא הגל המקציף, נשמר צבע הפרחים, והאנשים ניצבים באותה תנוחה – את התמונות הפנימיות אפשר לצייר מחדש. המכחול הפנימי יכול לשנות צבעים, לרומם פסגות ולשטח עמקים, לצייר חיוך בפנים עצובות. ואפשר גם, כמו דודיק, להחליף להן את המסגרת. תהליך כזה נקרה בפסיכולוגיה מסגור מחדש. הסתכלות על אירוע בחיים , לרוב אירוע כואב ומייסר, מזווית ראייה אחרת. במוזיאון אנו עומדים לפני תמונה, זזים מעט שמאלה ומעט ימינה. אחר כך נסוגים לאחור, פותחים מרחק, ולפעמים מתקרבים מאד – בוחנים את החתימה, כתם של צבע, משיחה של מכחול. אנחנו נעים – לא התמונה, אך בכל תנועה שלנו גם התמונה נעה, נראית שונה במקצת. כך בתהליך הפנימי של מסגור מחדש, אנחנו בונים תמונה בעלת משמעות אחרת. זזים הצידה, מסתכלים על האירוע בעיניים חדשות.
