../images/Emo20.gif"ניחוח וטעם של פעם"../images/Emo63.gif../images/Emo20.gif../images/Emo48.gif
בקיץ פולטים הבתים ילדים רבים, ילדים מילאו את הרחוב, האמהות טרודות הרות תינוקות חדשים . נשות הרחוב תמיד הרות או מניקות איזה פרצוף קטן, ירוק וצווחני, יופי של תינוקות כמו שאין בכל העיר. הרחוב אינו רחוב כלל, שבילי כורכר מכוניות לא חלפו אולי מכונית אחת ביום, לרוב עגלות רתומות לסוס. שירים מנוטוניים ברדיו, בקול הרם ביותר, חלונות הבתים צרים וגבוהים מסוגרים ברזל שהעלה חלודה, ברדת החשכה דלק אור אשאשית שהאירה את החדר,האפלולית שלהם סמיכה, בכל הבתים החדרים הללו דומים אלה לאלה. שולחן גדול באמצע החדר, ומיטות מרובות שרגליהן נוקשות אלה לאלה, כל בני המשפחה אוכלים וישנים באותו חדר. שיחי טפסנים סביב גדרות ,עציצי פרחים בפחים צבועים ,קרעי שמיים כחולים בשיפולי הגגות האדומים, רחובות ארוכים וירוקים ,החלונות פתוחים לרווחה, כנפיים ירוקים של תריסי עץ . האנשים שחיו פה יש להם חלומות משלהם, הם מטופלים בילדים. הם לוחשים תפילות, והתפילות עטופות באבק הרוחות החמות, באבק התמימות. מפתני הבתים יוצאים ישר לרחוב, ללא מדרכה, אל העפר המעורב באבנים, בתי אבן מיושבים במרחק מה זה מזה, האנשים והחלונות מציצים זה לזה, שעת- רצון רחומה באה להם רק בשעת אסון שמחה או בחג. היא ממלמלת משהו אל תוך השמיכה הצמרית, נהנת מזיכרונות ילדות, מלטפת את גזעי עצי הפרי בסיד לבן, בבית הספר ציירה עיטורי ענפי זית לציורי שבתות וחגים, היא אהבה להסתכל באור הנע עם הרוח עצים ירוקים-אפורים ופריחתם נעה כמו צעיף אור דק, אהבה לשמוע את קול רשרוש העלים ברוח, באור הערב, כמו משק של צמיחה ירוקה עם פירות צבעוניים בכל עונה. מלטפת בידיים פירות קטנים שמנונים. נפלא מכל הריחות שבעולם, היא נזכרת ומחייכת לעצמה. חולמת על חוויות הילדות, היא העבירה את ידה על עיניה והתמונות עלו לנגדה כאילו זה היה אתמול, נזכרה איך ירד פעם גשם זרזפי המים היו ניתכים על פניה בתוך סערה באלכסון, דוקרים כמו מחטים, איך עמדו צפופים זה אל זה כל הילדים החזיקו בכובע המעיל שהיה כמו גג לראשיהם, הברק הבהיק והרעם הדהד בקולות קצובים, עמומים. היא נזכרת רגע חשכה דחוסה, תוהה על הבהוב האדמומי שלהבת כחולה עם ניצוצות האש נח סיר גדול על פתיליה עגולה מנחושת, ניחוח תבשיל אותנטי התפזר בכל הבית כמו צלילים מלח שום פלפל ושאר תיבולים. זהו שוכחים לא שוכחים הילדות מתובלת בטעמים ריחות וזיכרונות המומים יש קיץ יש חורף, היא מוסיפה למלמל לעצמה משהו, נזכרת במוכר הסוכריות, תפוח עטוף בשנף מסוכר בצבע אדום אדום. נזכרת בצליל הפעמון וצעקה שחתכה את קולות הילדים ברחוב "קרח" "קרח", ונשים שיצאו מבתיהם עם חתכי שק אפרורי לאחוז בקרח הקר, וכשהפעמון צלצל לצליליו של מוכר הנפט השיכור, איך מילא נפט בכלי קיבול ,ולגם מהטיפה המרה ארק שתמיד היה באמתחתו. היתה לו עגלה רתומה לפרד שהשתולל. החיים הממשיים סביב הבית, החצר וברחוב התעלו אל גבהי שמים וכוכבים נוהג מיוחד היה בבית מוכר בסביבה הקרובה- "תרנגול כפרות" הסתובב על ראשי הילדים שעמדו בתור למשחטה הרב סובב על הראש את תרנגול הכפרות סובב ומלמל ברכה. הרי אמונה אנשים בני עדות אחרות עטופים בטלית בדרך לבית הכנסת אוירה יחודית, ילדים בבגדי חג לבנים אוחזים ביד חבוש שננעצו בו מקלוני ציפורן ריחני.|יין
==============
לחץ כאן
=======
בקיץ פולטים הבתים ילדים רבים, ילדים מילאו את הרחוב, האמהות טרודות הרות תינוקות חדשים . נשות הרחוב תמיד הרות או מניקות איזה פרצוף קטן, ירוק וצווחני, יופי של תינוקות כמו שאין בכל העיר. הרחוב אינו רחוב כלל, שבילי כורכר מכוניות לא חלפו אולי מכונית אחת ביום, לרוב עגלות רתומות לסוס. שירים מנוטוניים ברדיו, בקול הרם ביותר, חלונות הבתים צרים וגבוהים מסוגרים ברזל שהעלה חלודה, ברדת החשכה דלק אור אשאשית שהאירה את החדר,האפלולית שלהם סמיכה, בכל הבתים החדרים הללו דומים אלה לאלה. שולחן גדול באמצע החדר, ומיטות מרובות שרגליהן נוקשות אלה לאלה, כל בני המשפחה אוכלים וישנים באותו חדר. שיחי טפסנים סביב גדרות ,עציצי פרחים בפחים צבועים ,קרעי שמיים כחולים בשיפולי הגגות האדומים, רחובות ארוכים וירוקים ,החלונות פתוחים לרווחה, כנפיים ירוקים של תריסי עץ . האנשים שחיו פה יש להם חלומות משלהם, הם מטופלים בילדים. הם לוחשים תפילות, והתפילות עטופות באבק הרוחות החמות, באבק התמימות. מפתני הבתים יוצאים ישר לרחוב, ללא מדרכה, אל העפר המעורב באבנים, בתי אבן מיושבים במרחק מה זה מזה, האנשים והחלונות מציצים זה לזה, שעת- רצון רחומה באה להם רק בשעת אסון שמחה או בחג. היא ממלמלת משהו אל תוך השמיכה הצמרית, נהנת מזיכרונות ילדות, מלטפת את גזעי עצי הפרי בסיד לבן, בבית הספר ציירה עיטורי ענפי זית לציורי שבתות וחגים, היא אהבה להסתכל באור הנע עם הרוח עצים ירוקים-אפורים ופריחתם נעה כמו צעיף אור דק, אהבה לשמוע את קול רשרוש העלים ברוח, באור הערב, כמו משק של צמיחה ירוקה עם פירות צבעוניים בכל עונה. מלטפת בידיים פירות קטנים שמנונים. נפלא מכל הריחות שבעולם, היא נזכרת ומחייכת לעצמה. חולמת על חוויות הילדות, היא העבירה את ידה על עיניה והתמונות עלו לנגדה כאילו זה היה אתמול, נזכרה איך ירד פעם גשם זרזפי המים היו ניתכים על פניה בתוך סערה באלכסון, דוקרים כמו מחטים, איך עמדו צפופים זה אל זה כל הילדים החזיקו בכובע המעיל שהיה כמו גג לראשיהם, הברק הבהיק והרעם הדהד בקולות קצובים, עמומים. היא נזכרת רגע חשכה דחוסה, תוהה על הבהוב האדמומי שלהבת כחולה עם ניצוצות האש נח סיר גדול על פתיליה עגולה מנחושת, ניחוח תבשיל אותנטי התפזר בכל הבית כמו צלילים מלח שום פלפל ושאר תיבולים. זהו שוכחים לא שוכחים הילדות מתובלת בטעמים ריחות וזיכרונות המומים יש קיץ יש חורף, היא מוסיפה למלמל לעצמה משהו, נזכרת במוכר הסוכריות, תפוח עטוף בשנף מסוכר בצבע אדום אדום. נזכרת בצליל הפעמון וצעקה שחתכה את קולות הילדים ברחוב "קרח" "קרח", ונשים שיצאו מבתיהם עם חתכי שק אפרורי לאחוז בקרח הקר, וכשהפעמון צלצל לצליליו של מוכר הנפט השיכור, איך מילא נפט בכלי קיבול ,ולגם מהטיפה המרה ארק שתמיד היה באמתחתו. היתה לו עגלה רתומה לפרד שהשתולל. החיים הממשיים סביב הבית, החצר וברחוב התעלו אל גבהי שמים וכוכבים נוהג מיוחד היה בבית מוכר בסביבה הקרובה- "תרנגול כפרות" הסתובב על ראשי הילדים שעמדו בתור למשחטה הרב סובב על הראש את תרנגול הכפרות סובב ומלמל ברכה. הרי אמונה אנשים בני עדות אחרות עטופים בטלית בדרך לבית הכנסת אוירה יחודית, ילדים בבגדי חג לבנים אוחזים ביד חבוש שננעצו בו מקלוני ציפורן ריחני.|יין