אכלתי, נרגעתי, חזרתי
ככה: יש לי משהו כללי לדיון וספציפי לפורפורית בשאלת החברה. היתה לי חברה המון שנים, (30 כמעט!) החיים שלה - טלנובלה! טרגדיה רודפת טרגדיה רודפת טרגדיה רודפ... ואני תמיד שם עוזרת, מייעצת, פותרת, מכוונת, מעודדת "חברה טובה" ואז נהיה לי סרטן (שלא נדע) אז
היאנהייתה מסכנה כי לחברה שלה יש סרטן...
, ואז הצרות שלה המשיכו ועדיין היא ציפתה שאני אהיה שם בשבילה וגם אני ציפיתי עד שנשבר לי ה... הבנתי שיש לנו דפוס מקולקל לחלוטין אני תמיד "סוחבת" את הצרות שלה על הגב שלי. ואחרי הרבה התלבטויות הבנתי שאני מוכנה לוותר על הקשר הזה, הבנתי שאני אפילו לא מוכנה לנסות לשנות את הדפוס של הקשר ופשוט ניתקתי ממנה מגע! היא עשתה את זה קל כי לא באה למסיבת סיום לסרטן שעשיתי - אבל זה היה התירוץ לא הסיבה. את אומרת שיש לך חברה רגישה (פגיעה) ובמצב חברתי רעוע - מה גרם למצב החב´ הזה? היא!!!! הכל בחירה, אפילו כשמעליבים אותנו - אנחנו בוחרים אם להעלב ומזה אני יוצאת לדיון הכללי באחריות עלינו ועל אחרים. אני כבר 3 שנים לומדת כל פעם קצת לתת לעצמי יותר משקל בחיים שלי! להציב את הרצון שלי מעל הרצון של אמאבא, אחים, דודים, חברים, הזקנה במסדרון... ולא קל כי אני ממש אכפת לי
מאוד מה כל העולם ואשתו חושבים. אבל, כן צריך להעמיד את עצמנו במרכז, לא במקום של אגואיזם וחוסר התחשבות בסביבה. אבל - לא בא לך ללכת לים? למה זה פחות חשוב מזה שלX בא שתבואי איתו לים? שימי לב שבבחירה ללכת (בניגוד לרצונך) את מעמידה את הרצון של מישהו אחר מעל זה שלך... ואין לזה כל הצדקה (אלא אם X הוא הילד/ה שלך ועוד תלוי בך באופן מוחלט (נניח עד גיל 2, אח"כ הרי כבר אפשר לדבר עם האנשים הנמוכים, ולהגיד אמא עייפה / עצבנית/ YZ אשמח לבוא אתך ביום אחר) זכרי שכאשר את אומרת את זה את גם מלמדת את ילדייך להציב את עצמם במקום ראשון ולא לעשות דברים שלא מתאימים להם... את מלמדת אותם שזה לגיטימי, להיות אסרטיבי. (ואני לא אומרת שתמיד תגידי שאת לא באה לים... בכל מקרה, לשאלה איך אתה מגיב כשאחרים לא עושים מה שאני רוצה? לפעמים אני מתאכזבת ואפילו נעלבת אבל עדיין אני מכבדת את האוטונומיה שלהם לא לרצות. ואת יודעת מה ככל שאני מכבדת יותר את האוטו´ שלי! אחרים מכבדים אותה יותר זה מדהים לראות. יש לי קרוב "סחטן רגשי" (בדומה לחברתך?) הוא מתפעל את כל העולם דרך זה שהוא תמיד אבל תמיד נעלב ממשהו. הסרטן? שיחרר אותי ממנו! היה איזה קטע, התפרצתי עליו, ואחרי איזה 30 שנים של נסיון להשביע רצונו ולעשות מה שהוא רוצה כדי שלא יעלב פשוט הפסקתי, במשך שנה הוא לא דיבר איתי, והוא (כמו שאר המשפחה) ציפה שאני אבוא ואתנצל (הוא היה לא בסדר, אבל ההתפרצות שלי לא היתה במקום) אני החלטתי: לא עוד! ופשוט לא התנצלתי, באירועים שנפגנו תחילה הייתי במתח ואח"כ פחות, ואז התחלתי להתנהג אליו בשוויון נפש אמיתי וראו זה פלא הוא חזר לדבר איתי ולא מתחשבן איתי - הסחטנים יודעים כזה מפסיק לעבוד עליך!!! הם מפסיקים לנסות (לא מייד אבל זה קורא!) נגעתם בדיון הזה בדיון ער שלי עם עצמי אגב, שימו לב להבדל בין תשובתו של שרון לתשובתי שלי לדברי מיה על אלו שאומרים לה שהי נראת רע. וספרים בעניין? "אתה המושך בחוטים" היו לי כמה הסתייגויות אבל גם כמה דברים שלקחתי ממנו ויש גם ספר שנקרא אסרטיביות - טרם קראתי אך הוא על המדף.. יצא מאוד ארוך, לא דומה למייל הראשון שכתבתי ויש לי עוד המון להגיד... בפעם הבאה.
