../images/Emo20.gifרק הצל שלי ואני...../images/Emo63.gif../images/Emo20.gif
רציתי לשכוח את דלתות הבילבול ,את הילדה הנבוכה שהציצה דרך חור המנעול, לחצות מעט את הגבול, לחופש שלי הכבול,נזכרתי בדברים שהיו שם בחוץ, היתי משוחררת מהפחד, היתי ביחד רק הצל שלי ואני. עפנו רחוק, בלי כנפיים עפנו החיבור היה דמיוני, הכל היה אפשרי קפצנו בהמראה ועפנו, קשר הגוף והצל שלי ברחנו, תמיד רצינו לשכוח, פתאום פחדתי יותר מתמיד, שאלתי את הצל שלי לאן אתה אותי לוקח? למה לי לברוח?, הצל שלי אמר לי שתמיד הוא יקח אותי לקירות מוגנים, כי שם הצל יודע לתת לי אור פנים. בחוץ גשום השמים מעוננים, התחיל טפטוף של מים, הרוח נשבה לי על הפנים, ואני התכנסתי בתוך הצל של עצמי, התכווצתי ,צלי ישמור אותי תמיד ,הבטיח לשמור אותי, באשר אני. הרוח טלטלה בי וגשם חלחל לתוך עצמותיי, אבל הצל עטף אותי וליווה את צעדיי, הלכתי לדרכי ואתה צלי פעם לפני פעם מאחורי ולפעמים מצדדיי, אבל תמיד מהלך איתי אתה הצל שלי. אל תשחיר צל שלי כמו תמונה בתוך מצלמה ,הפוך את לילותי רכים, את האפלה הפוך מוארת עם מלא כוכבים, ובקולך,, כמו שדמינתי לי תופף על גבי ושיר לי, נגן לי צלילים מוכרים. והאוויר של העיר הקטנה ישא את זיכרונות ילדותי, את אהבתי, ואת ארגז חוויותי, קח אותי איתך צל שלי, תמיד צל שלי.. אתה בדרך המובילה אל המקום ההוא, תמיד תמיד הית כמו כישוף, היתה מילה, ושפתיי אינן זוכרות את התפילה ההיא. לחשת לי שאש לא שורפת, כי אתה צל רק עובר בין להבות לילי ולא ניזוק, אתה הולך בין חוחים ולא ניזוק, וחלומי אילם אני רק רוצה לצעוק לצעוק, קר לי אני עייפה וקרועה, חבק אותי אליך צל שלי, אני עומדת ואתה לצדי אתה יודע רק שנינו מהלכים במדבר החיים, רק כוכב אחד לך ולי, הרוח שותקת, והחול שומר על צעדי. אמרת לי שקול הבכי שלי אינך שומע, חלומי אילם,כשאני חולמת אתה ער לצדי צל יקר שלי. אתה זוכר כשהאירה השמש, זוכר שהית לילה, הית לי שחר, תוהה כתום כזה, מסתבר שכך יהיו חיינו ,בין אם חלום ומציאות שלא נדע לשנות לא נדע לימנוע, נפשנו קשורה כחוט של אור סגור בעששית אתה מצל עלי כל דבר ,אבל לא נוגע , צל שלי ואני נשא יחדיו את סוד הנצח כחלום בלי יקיצה, כך יהיו חיינו עד אחרית ,תלווה את צעדיי כי רק אתה הצל שלי. לפעמים אתה מרעיד את גופי ,לפעמים מחלחל לתוכי הפחד, למה אתה כזה דמיוני? אתה כל כך איתי אתה תמיד מלווה אותי, אנחנו כל כך מותאמים יחד, למה צל למה אתה לא אמיתי? אתה הרי שלי ואני שלך, אנחנו זוג אתה ואני. כשהצל שלי ואני יוצאים לטייל, פעם אני מובילה ופעם הצל שלי בשבילי הדרך, והשמש כזו צהובה בערך, משליחה קרני אור, היא לפעמים מסנוורת ומחביאה לי את הצל שלי, וכשהצל שלי חבוי אני שוב ילדה מפוחדת, רק מציצה דרך חור המנעול לחפש את החופש הכבול, להיזכר במנגינות איך רקדנו רק הצל שלי ואני, בחוץ הרגשתי משוחררת הוא תמיד עטף ואהב כמו שרק הצל שלי ידע לתת לי מכסה ואהבה, אני יודעת אנחנו מחוברים לנצח רק הצל שלי ואני...
[אשראה משיר-פוליקר]
רציתי לשכוח את דלתות הבילבול ,את הילדה הנבוכה שהציצה דרך חור המנעול, לחצות מעט את הגבול, לחופש שלי הכבול,נזכרתי בדברים שהיו שם בחוץ, היתי משוחררת מהפחד, היתי ביחד רק הצל שלי ואני. עפנו רחוק, בלי כנפיים עפנו החיבור היה דמיוני, הכל היה אפשרי קפצנו בהמראה ועפנו, קשר הגוף והצל שלי ברחנו, תמיד רצינו לשכוח, פתאום פחדתי יותר מתמיד, שאלתי את הצל שלי לאן אתה אותי לוקח? למה לי לברוח?, הצל שלי אמר לי שתמיד הוא יקח אותי לקירות מוגנים, כי שם הצל יודע לתת לי אור פנים. בחוץ גשום השמים מעוננים, התחיל טפטוף של מים, הרוח נשבה לי על הפנים, ואני התכנסתי בתוך הצל של עצמי, התכווצתי ,צלי ישמור אותי תמיד ,הבטיח לשמור אותי, באשר אני. הרוח טלטלה בי וגשם חלחל לתוך עצמותיי, אבל הצל עטף אותי וליווה את צעדיי, הלכתי לדרכי ואתה צלי פעם לפני פעם מאחורי ולפעמים מצדדיי, אבל תמיד מהלך איתי אתה הצל שלי. אל תשחיר צל שלי כמו תמונה בתוך מצלמה ,הפוך את לילותי רכים, את האפלה הפוך מוארת עם מלא כוכבים, ובקולך,, כמו שדמינתי לי תופף על גבי ושיר לי, נגן לי צלילים מוכרים. והאוויר של העיר הקטנה ישא את זיכרונות ילדותי, את אהבתי, ואת ארגז חוויותי, קח אותי איתך צל שלי, תמיד צל שלי.. אתה בדרך המובילה אל המקום ההוא, תמיד תמיד הית כמו כישוף, היתה מילה, ושפתיי אינן זוכרות את התפילה ההיא. לחשת לי שאש לא שורפת, כי אתה צל רק עובר בין להבות לילי ולא ניזוק, אתה הולך בין חוחים ולא ניזוק, וחלומי אילם אני רק רוצה לצעוק לצעוק, קר לי אני עייפה וקרועה, חבק אותי אליך צל שלי, אני עומדת ואתה לצדי אתה יודע רק שנינו מהלכים במדבר החיים, רק כוכב אחד לך ולי, הרוח שותקת, והחול שומר על צעדי. אמרת לי שקול הבכי שלי אינך שומע, חלומי אילם,כשאני חולמת אתה ער לצדי צל יקר שלי. אתה זוכר כשהאירה השמש, זוכר שהית לילה, הית לי שחר, תוהה כתום כזה, מסתבר שכך יהיו חיינו ,בין אם חלום ומציאות שלא נדע לשנות לא נדע לימנוע, נפשנו קשורה כחוט של אור סגור בעששית אתה מצל עלי כל דבר ,אבל לא נוגע , צל שלי ואני נשא יחדיו את סוד הנצח כחלום בלי יקיצה, כך יהיו חיינו עד אחרית ,תלווה את צעדיי כי רק אתה הצל שלי. לפעמים אתה מרעיד את גופי ,לפעמים מחלחל לתוכי הפחד, למה אתה כזה דמיוני? אתה כל כך איתי אתה תמיד מלווה אותי, אנחנו כל כך מותאמים יחד, למה צל למה אתה לא אמיתי? אתה הרי שלי ואני שלך, אנחנו זוג אתה ואני. כשהצל שלי ואני יוצאים לטייל, פעם אני מובילה ופעם הצל שלי בשבילי הדרך, והשמש כזו צהובה בערך, משליחה קרני אור, היא לפעמים מסנוורת ומחביאה לי את הצל שלי, וכשהצל שלי חבוי אני שוב ילדה מפוחדת, רק מציצה דרך חור המנעול לחפש את החופש הכבול, להיזכר במנגינות איך רקדנו רק הצל שלי ואני, בחוץ הרגשתי משוחררת הוא תמיד עטף ואהב כמו שרק הצל שלי ידע לתת לי מכסה ואהבה, אני יודעת אנחנו מחוברים לנצח רק הצל שלי ואני...
