[Digi Lista]

../images/Emo201.gif../images/Emo7.gif../images/Emo32.gif

קודם כול אני אקפיץ דיון של אורנית מלפני כמה ימים ועוד כמה דברים שהבטחתי... דבר שני-סבא שלי כבר כמה ימים מאושפז בטיפול נמרץ בבית חולים,כמה שהתעקשתי לבוא לראות אותו גם כשאמרו לי שהוא מדבר שטויות(שואל כמה ילדים יש לאחי ואחי המדובר בן 10),לא מזהה בני משפחה וכו' וגםכשמידיי פעם הוא בהכרה (כועס על בת דודה שלי שלא עושה צבא/ש"ל או שום דבר מלבד ללכת למועודנים)התעקשתי לבוא אבל אמא שלי הייתה רק בבקרים במסגרת המשמרות שנקבעו עם המשפחה,אתמול בלילה תכננו לחזור שוב לבית חולים ולהיות שם כול הלילה וזה לא יצא בסוף,היום זה כבר לא משנה מתי נבוא כי הוא הורדם וחובר למכשירי הנשמה ולעוד מכשירים,אמרו בבית חולים שאלה הימים האחרונים שלו כנראה וזה ממש ממש ממש קשה לי כי אפילו לא הספקתי לראות אותו ביום הולדת שלי שבוע שעבר(אז הוא עוד היה בבית) וזה הסבא היחיד שנשאר לי אחרי שהסבא מצד אבא נפטר כשהייתי בת בערך ארבע...אני אלך עם אמא עוד מעט לבית חולים,לצערי אני כבר לא אוכל לדבר איתו אפילו שטויות,עם כמה שאני רוצה להאמין בניסים אני יודעת שהסיכויים מאוד קלושים...אני בוכה כבר עכשיו כשאני כותבת את הדברים אז אני אצא כרגע ומקווה בהמשך שני אוכל להוציא את המחשבות שלי ולא אאגור ואכאב עם עצמי עד שהרגשות יפוצצו אותי.

 

[אורנית לנצח]

מאמי שלי!../images/Emo201.gif

אני מצטערת לשמוע.את יודעת שאת יכולה לחלוק איתנו הכל!אנחנו כאן בשבילך! וחוץ מזה,הסיכויים אמנם קלושים אבל הם קיימים.גם הרופאים הכי טובים לא יכולים לדעת באמת.אז אל תתייאשי כלכך מהר,תמיד חשוב שתהיה תקווה. תעדכני אותנו,טוב?

 

[Digi Lista]

../images/Emo201.gif

חזרתי לפני כמה דקות...האמת שהמצב לא נראה טוב בכלל,הוא מחובר לצינורות בערך מכול כיוון ורואים במין צג למעלה את הדופק ועוד משהו ויש את הצלילים הצורמים מהמכשיר(אלה שתמיד רואים בסרטים),אומנם מכשירי הנשמה אני רואה כול יום בביה"ס אבל לא בצורה כזאת ובטח לא כשמדובר בסבא שהיה ממש קרוב אליי(גם אחות של סבתא אמרה שהוא תמיד אמר שאני הנכדה שלו ושאותי הוא הכי אוהב),זה ממש טראגי לחשוב שבנאדם עלול לסיים ככה את החיים...סבתא שלי לא מפסיקה לבכות והיא בנאדם שבחיים לא ראיתי בוכה,מדברים על ניסים(אחות של סבתא...)אבל גם היא אמרה ככה בשקט שהיא אומנם אומרת שצריך להאמין שיקרו ניסים אבל הם נדירים ובמצבו זה כמעט בלתי אפשרי

הצעתי לסבתא להישאר עד הערב או אפילו לקחת יום חופש(זאת אומנם בעיה של פרוצדורה למצוא מחליף אבל זה מצב חירום)ולהיות איתה כול היום אבל היא לא רוצה,אני חושבת שבסוף אני אקח בכול זאת יום חופש ואהיה איתה כי כמו שאני מכירה אותה זה בטח נובע מתחושה של "יש לה את החיים שלה,אני לא אטריד אותה,מספיק אני כואבת" ובמילא אחרי שראיתי אותו ככה נהיה לי קשה לתפקד וחטפתי סחרחורת רצינית וגם כאבי גרון אז אני חושבת שאין טעם להמשיך לבוא ולתפקד כרגיל כי זה לא הולך,בעיקר כשאני רואה את הילדים שחלקם גם במצב רע כול כך ואני צריכה לנסות לשדר שמחה כמה שאפשר בשבילם,לא לקחתי חופש כשאני הייתי עם חום וגרון שורף(לא יכולתי לדבר בכלל) במשך מעל שנה(מאז שאני בשירות לאומי),נראה לי שעכשיו זה מצב חירום שמצריך המצאות עם סבתא...אני אנסה לדבר בערב עם האחראית מההסעה שתארגן מלווה במקומי,לביה"ס אני אודיע מחר בבוקר כנראה(בביה"ס יסתדרו בלעדיי,הבעיה בהסעה ששם לארגן מישהו בשעות המסוימות ועם האחריות וההוראות לכול ילד זה יותר מסובך),חשבתי אולי לעשות את הקו בבוקר(6:45-8:30) ואז לסוע לבית חולים(זה יקח שלושה אוטובוסים-מעפולה עלית לעפולה,מהתחנה המרכזית בעפולה לחיפה ומחיפה פנימי לאיזור הבית של סבתא/הבית חולים)אבל זה לא כול כך אפשרי להגיע חזרה לקו של הצהריים שמתחיל ב15:15(זאת השעה שנגמר הביה"ס אבל גם לעלות את הילדים עם הכסאות גלגלים ועד שמורידים אותם זה סיפור) אז כול עוד לא הודעתי מראש שימצאו מחליף עלולה להיות בעיה רצינית... אני אעדכן בהמשך,

על התמיכה אורנית

 

[אורנית לנצח]

../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif

אני מקווה שתצליחי לקחת חופש.אני גם חושבת שזה עדיף. ואין בעד מה,בשביל זה אני כאן.

 

[Digi Lista]

../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif

יש לך אימייל?אני אשלח לך משהו שכתבתי כרגע-מין מכתב לסבא...הייתי חייבת לכתוב כדי להשתחרר טיפה... באמת

על הכול,תמיד.

 

[אורנית לנצח]

../images/Emo92.gifאני אשלח לך אותו במסר.

 

[chi12]

אני שולחת לו רפואה שלמה

מה השם שלו ושל אמא שלו? אם אני אזכור אני אתפלל עליו.

 

[star_female]

../images/Emo201.gif תהיי חזקה...

חוץ מסבא שלי שנפטר כשהייתי בת 6 כל שאר הסבים והסבתות חיים, אז לא היה לי מצב כזה... אבל תחזיקי מעמד.

וכל הכבוד שאת רוצה לעזור לסבתא שלך עכשיו, כשגם לך מאוד קשה בעצמך...

 

[רייסטלין מאגר]

אני מצטער על זה שאני לא יכול להבין

אותך. אצלי כל הסבים והסבתות מתו לפני שנולדתי, חוץ מסבתא אחת שהיא מאוד צעירה, אז אני לא יודע כל-כך מה להגיד.

אני לא יודע מה מצבו של סבא שלך ובמה הוא חולה, אז אני לא יכול להגיד לך להאמין, כי כגודל הציפיות כן גודל האכזבות. ואת יודעת שאני גם ככה לא עושה כלום כל היום חוץ מלשבת בבית, אז את יכולה להתקשר מתי שאת רוצה.

תהיי חזקה, ותרגישי טוב.

כל פרח מתחיל כזרע בבטן האדמה, והיא מאכילה ומטפחת אותו כאם אוהבת, עד שהוא נובט, צומח ונעשה לפרח יפהפה, כלנית או ורד. ולעיתים גם לעץ, מכה שורשים, והוא מצמיח ענפים ועלים, נותן פירות, רגליו באדמה וראשו בשמיים. וככל עץ גם הוא - מזדקן לבסוף. אולם גם הארזים הכי גדולים, בסופו של דבר, נופלים. ובנופלם הם משאירים זרעים-ילדים, שיצמחו אחר-כך לפרחים.

 

[Hotaru]

סטטה....

מסכנה שלי.....

...כשסבא שלי נפטר הייתי מאוד קטנה..אז אני לא זוכרת הרבה..... מקווה שתרגישי טוב יותר..... 3>

 

[strawberrys]

|../images/Emo201.gif

אני יודעת שאירועים מהסוג הזה הם בדרך כלל משבר לכל המשפחה.. סבתא רבה שלי, סתם דוגמא, נפטרה לפני שנה בערך, אפשר להבין שהיא מתה בגיל ממש לא צעיר והיו לה הרבה ילדים, נכדים ונינים, ובכל זאת כשהיא נפטרה זה היה משבר רציני בשביל כל הדודים של אמא שלי וגם הבני דודים, ועד עכשיו הם בקושי מסוגלים לראות תמונה שלה. אבל אני חושבת שזה הסדר של העולם, וכל עוד הדברים פועלים לפי הסדר זה אפילו די משמח. אני מתכוונת, שאדם רואה את סבו או אביו נקברים, ולא הפוך. תמיד פה בשביל להקשיב לך לכל מה שתרצי לספר

 

[Digi Lista]

...

ענקית על התמיכה חבר'ה ואני מצטערת שלא הגבתי קודם,יש לי עודף בעיות במחשב וכמובן גם הרבה לחצים בגלל המצב של סבא(מדרדר ואחר כך יש טיפונת התאוששות ותקווה ושוב הדרדרות רצינית,אמא שלי הלילה נסעה לישון בבית חולים כי המצב על הפנים),מדהים איך תמיד כשאני צריכה אתכם אתם נמצאים פה בשבילי,שתדעו שאני לא שוכחת אף פעם מי אתם וכמה אתם מיוחדים וחשובים עבורי

אני אומנם דיי מסכימה איתך מיתר שהסדר הטבעי של הדברים הוא שהנכדים קוברים את הסבים(ואת הוריהם) ולא להיפך(כמו שלצערנו בארץ הזאת עם התאונות דרכים,הפיגועים ושאר החלטורות ההרסניות)אבל זה לא הופך את הדברים לקלים יותר,לחלוטין לא. בינתיים לא לקחתי יום חופש(אבל יש לי נקע ברגל לעומת זאת והוא קרה ביום שישי בערב בסלון בצורה דיי הזויה) ולמעשה יצא שבנובמבר עבדתי 241 שעות(שזה 81 שעות עודף,שזה למעשה שבועיים עבודה),הייתי בבית חולים ואפילו ברגעים בהם סבא שלי היה פתאום בהכרה מלאה(שאל אם באו חברות ליום הולדת ואיך ההרגשה בגיל 20) והאמת שנורא נורא קשה לי עם כול ביקור,אני חוזרת מהבית חולים ובקושי מצליחה לתפקד והחלטתי שכדי לא לשקוע בינתיים לגמרי בכאב אני אעבוד כרגיל יחסית וקצת אשכח לכמה שעות מהמצב שלו,זאת הדחקה מודעת,למרות ששמעתי המלצות מאנשי מקצוע שבהחלט עדיף באירועים כאלה לתפקד ולחזור לשגרה כמה שיותר מהר,זמנית זה מצליח לי. שוב

אדירה על התמיכה,מדהים לראות איך אנשים שלא התגלו כאן מזמן מופיעים בדיוק ברגעים האלה-מחזקים ונותנים כוחות,אין לי בכלל מילים להגיד כמה אני מתרגשת מכם

,מקווה שאני מצליחה להחזיר לכם באותה הצורה כשאתם זקוקים לי(אם לא פשוט תעירו לי,לא תמיד אני מספיקה להגיע לכולם למרות שאני ממש רוצה)

 

[star_female]

בלי קשר...

התחלתי לשים לב לזה ממש רק לאחרונה (אצל אנשים אחרים) אבל את עובדת המון... זה לא בריא, בטח לא בתקופות לחוצות. לדעתי אולי כדאי שתפחיתי קצת בכמות של העבודה ולמשל תנוחי יותר... רק עצה. :X

 

[Digi Lista]

כן,זה דיי נכון...

אני כבר מעל שנה בלי חופשים(גם במלחמה התעקשתי לעבוד...),אני אומנם נהנית ומלאת אנרגיות אבל בסוף זה שוחק ויתנקם בי...הבעיה שכרגע אני לא הכי יכולה לקחת חופשה,דבר שהוביל לכך שאם חברה טובה מרחוק קיבלה חופשה מהצבא אז אחרי שנתיים של הבטחות הודיעה בהפתעה שהיא תגיע אליי ותישן אצלי נאלצתי להביא אותה לביה"ס(קודם כול היא הודיעה לי בהתרעה של כמה שעות ולא מצאתי מחליף,דבר שני מה אני אגיד "אני לא באה כי באה אליי חברה"?...)ולתפקד כרגיל במידת האפשר,מבחינתה זה לא היה הבילוי האידאלי והיא קיללה אותי על זה שאפילו כשהיא בחופש מהצבא אני מאלצת אותה לקום בשש(הצעתי לה להישאר לישון אצלי כול היום עד שאני אחזור בסביבות חמש,היא לא רצתה באופן הגיוני...)אבל בינתיים זה המצב ואני מנסה לשמור על עצמי כמה שאפשר ולקחת את ההפסקות לדברים ולאנשים שאני אוהבת כדי לא להזניח אותם ואת החיים מעבר לשירות,על חופשה אני בעיקר חולמת שתגיע לקראת אוגוסט...

על הדאגה והעצה,אני מעריכה את זה שאמרת את הדברים,אפילו שאני לא הכי אדישה אליהם...

 

[אורנית לנצח]

../images/Emo92.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

גם את כאן תמיד בשבילנו,ליסטה.אני חושבת שכל חברי הפורום מרגשים שהם תמיד יכולים לפנות אלייך,בכל מצב.ואני מסכימה עם טלי,את באמת עובדת יותר מידי.את תתפקדי יותר טוב לדעתי אם תקחי קצת חופש.

 

[אורנית לנצח]

מרגישים*

 

[רייסטלין מאגר]

הקשיבי, לכי למיטה, שכבי ועצמי עינים

זהו, אל תעשי יותר שום דבר עד סוף החיים שלך. כמה מזל רע לבן-אדם אחד?

והחלמה מהירה מהנקע שלך...

 

[strawberrys]

הקשיב, לך למיטה,שכב ותסגור את הפה

זהו, אל תוציא שום מילה עד סוף החיים שלך. כמה חוסר טאקט בבן-אדם אחד?

ואני מקווה שתהיה קצת יותר נחמד... אני יודעת שזו הייתה בדיחה, אבל לא נראה לי שהכי נחמד לקרוא דבר כזה. חוץ מזה שאני לעולם לא אוכל להבין איך חושבים על מישהו שיכול לראות, לשמוע, לדבר וללכת, שיש לו משפחה והואבריא פחות-או-יותר, שיש לו מזל רע. שבוע טוב, אוהבת אותכם

 

[אורנית לנצח]

גם אנחנו אוהבים אותך!../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif

 

[רייסטלין מאגר]

הקשב*, סגור*, אתכם*