../images/Emo202.gif פינת הקולנוע ../images/Emo83.gif
כבר הרבה זמן אני מתכננת את הפינה הזאת. חשבתי לעשות על מולן רוז' (אבל זה יחכה לפעם הבאה), חשבתי על החומה של פינק פלויד, ועל עוד המון סרטים, אבל היום תפס אותי סרט והרגשתי שאני חייבת לכתוב עליו. הסרט "התרסקות" מדבר על הרבה דברים, אבל בעיקר על החברה האמריקאית, בחיפושה אחר זהות האמריקאי המושלם, אם תרצו. וזה מה שמחבר בין ארה"ב לישראל- גם אצלנו וגם אצלהם, קשה לומר מהי הדמות, מיהו האדם. קשה להגדיר זהות ישראלית וקשה להגדיר זהות אמריקאית. הסרט ממחיש מעבר לכל ספק עד כמה הגזענות טבועה בכולנו, והיא הרבה יותר עמוקה ממה שנגלה לעין.הסרט מספר את סיפורם של כמה וכמה דמויות בלוס אנג'לס. שחורים, לבנים, מקסיקנים, פרסיים, סינים וכו'. כל האירועים מתחברים ביניהם עד לנקודת המפתח בסרט- תאונת דרכים מינורית ושולית, שבעצם מבטאת את כל הרעיון של הסרט, כפי שנאמר בשורת הפתיחה- "זה תחושת המגע. בכל עיר רגילה אתה עובר ברחוב ליד אנשים, נוגע בהם, נתקל בהם, מתרסק אליהם, נוגעים בך. באל איי- אף אחד לא נוגע בך. אנחנו כל הזמן מאחורי מתכת וזכוכית. אנחנו מתגעגעים למגע הזה". וב"התרסקות" המגע הזה מתרחש, הרסני מתמיד, שורף את החברה מבפנים.בסרט יש כמה וכמה סצנות עשויות באופן מצמרר ונוגע. נראה שהתקציב הפעוט של הסרט (6 מיליון דולר) לא עצר את ההפקה, אלא רק תרם לה. הסרט, כידוע, זכה בלא פחות משלושה אוסקרים (מתוך שש מועמדיות) שכמובן החשוב שביניהם- פרס הסרט הטוב ביותר. בסרט ישנם גם כמה שחקנים כמו מאט דילון ("משתגעים על מרי"), ברנדון פרייז'ר ("ג'ורג' מהג'ונגל" ושאר סרטים טיפשיים שהוציאו אותו אידיוט גמור, פרט לשניים או שלושה) וסנדרה בולוק ("איזו מין שוטרת") שקיבלו את שמם דווקא בסרטי קומדיה, לרוב מגוחכים להפליא. ובכל זאת, כל השחקנים בסרט נותנים הופעה משכנעת וחזקה, במיוחד דילון, בתור שוטר שנוי במחלוקות, דילון מצליח להעביר את כל האספקטים הקשים והמיוחדים של הדמות שלו, וזה נהדר לראות. ללא ספק אחד הסרטים המפתיעים של השנה (במיוחד כשכולם חשבו ש"הר ברוקבק" יקח את האוסקר לסרט הטוב ביותר), מציג לפנינו תמונה חזקה, של מי שאנחנו עצמינו, של שורשי השנאה והדעה הקדומה. סרט קשה לצפייה, אבל חשוב. ליהי
כבר הרבה זמן אני מתכננת את הפינה הזאת. חשבתי לעשות על מולן רוז' (אבל זה יחכה לפעם הבאה), חשבתי על החומה של פינק פלויד, ועל עוד המון סרטים, אבל היום תפס אותי סרט והרגשתי שאני חייבת לכתוב עליו. הסרט "התרסקות" מדבר על הרבה דברים, אבל בעיקר על החברה האמריקאית, בחיפושה אחר זהות האמריקאי המושלם, אם תרצו. וזה מה שמחבר בין ארה"ב לישראל- גם אצלנו וגם אצלהם, קשה לומר מהי הדמות, מיהו האדם. קשה להגדיר זהות ישראלית וקשה להגדיר זהות אמריקאית. הסרט ממחיש מעבר לכל ספק עד כמה הגזענות טבועה בכולנו, והיא הרבה יותר עמוקה ממה שנגלה לעין.הסרט מספר את סיפורם של כמה וכמה דמויות בלוס אנג'לס. שחורים, לבנים, מקסיקנים, פרסיים, סינים וכו'. כל האירועים מתחברים ביניהם עד לנקודת המפתח בסרט- תאונת דרכים מינורית ושולית, שבעצם מבטאת את כל הרעיון של הסרט, כפי שנאמר בשורת הפתיחה- "זה תחושת המגע. בכל עיר רגילה אתה עובר ברחוב ליד אנשים, נוגע בהם, נתקל בהם, מתרסק אליהם, נוגעים בך. באל איי- אף אחד לא נוגע בך. אנחנו כל הזמן מאחורי מתכת וזכוכית. אנחנו מתגעגעים למגע הזה". וב"התרסקות" המגע הזה מתרחש, הרסני מתמיד, שורף את החברה מבפנים.בסרט יש כמה וכמה סצנות עשויות באופן מצמרר ונוגע. נראה שהתקציב הפעוט של הסרט (6 מיליון דולר) לא עצר את ההפקה, אלא רק תרם לה. הסרט, כידוע, זכה בלא פחות משלושה אוסקרים (מתוך שש מועמדיות) שכמובן החשוב שביניהם- פרס הסרט הטוב ביותר. בסרט ישנם גם כמה שחקנים כמו מאט דילון ("משתגעים על מרי"), ברנדון פרייז'ר ("ג'ורג' מהג'ונגל" ושאר סרטים טיפשיים שהוציאו אותו אידיוט גמור, פרט לשניים או שלושה) וסנדרה בולוק ("איזו מין שוטרת") שקיבלו את שמם דווקא בסרטי קומדיה, לרוב מגוחכים להפליא. ובכל זאת, כל השחקנים בסרט נותנים הופעה משכנעת וחזקה, במיוחד דילון, בתור שוטר שנוי במחלוקות, דילון מצליח להעביר את כל האספקטים הקשים והמיוחדים של הדמות שלו, וזה נהדר לראות. ללא ספק אחד הסרטים המפתיעים של השנה (במיוחד כשכולם חשבו ש"הר ברוקבק" יקח את האוסקר לסרט הטוב ביותר), מציג לפנינו תמונה חזקה, של מי שאנחנו עצמינו, של שורשי השנאה והדעה הקדומה. סרט קשה לצפייה, אבל חשוב. ליהי