כמה מאמרים די פלצניים על ים-המלח:

[אביתר777777777777777]

../images/Emo202.gif../images/Emo41.gifכמה מאמרים די פלצניים על ים-המלח:

ראשון משנת 1999: מאז ועד לרגע זה,לא התחדש דבר. ראו איזה טמטום. בתור אחד שמגיע לשם כל שבוע, אני מעיד שהמצב עגום. כך זה התחיל בסדום מפעלי ים המלח, בשיתוף המועצה לשימור אתרים, משקמים את מחנה העובדים בסדום, שהקימו בשנות ה-20 את המפעל והמחנה דוד הכהן 27/12/1999 ביומו האחרון בתפקידו כמנכ"ל מפעלי ים המלח, חתם אורי בן-נון על ההסכם עם המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות, לפיו הקבוצה תקצה סכום של 600 אלף דולר לפרוייקט שיקום מחנה העובדים בסדום. הפרוייקט יצא לדרך, ובשבועות הקרובים ייחנך המבנה הראשון ששוקם - בית הגנרטור הבנוי בטון. הפרוייקט עצמו עוד יארך זמן רב והעלות מוערכת עכשיו בכ-7 מיליון שקל. מחנה העובדים בסדום קשור במעשה חלוצי של "משוגעים לדבר", בראשם מהנדס המכרות משה נובומייסקי. עם עלייתו לארץ ב-1920, החל פועל להשגת זיכיון מממשלת המנדט להפקת מינרלים בים-המלח. זיכיון זה הושג רק אחרי 10 שנים, על שטח של כ-5,000 דונם בצפון ים-המלח, והחלה הפקת ברום ואשלג. * * * בינתיים הוקם קיבוץ בית הערבה בשטח הזיכיון, בניגוד לתנאי הזיכיון אשר אסרו כל צורה של העברת חזקה בשטח לזרים. בד בבד פעל נובומייסקי להקמת מפעל נוסף בדרום, בסדום. המפעל הוקם בשנת 1936 ובצמוד לו נבנה מחנה העובדים. במחנה חיו במשך כ-12 שנים כ-200 עובדים, ברובם חברי קיבוצים שהתנדבו לשנת שירות. המחנה פעל עד הפינוי שהחל במאי 48'. תוך כדי כך הפגיז הליגיון הירדני את האיזור וחייליו צרו על המקום. במשך 5 חודשים פינה חיל האוויר את הנצורים טיפין טיפין, ביניהם נשים וילדים. המצור הוסר במהלך "מבצע לוט" בנובמבר 48'. רק 6 עובדים, ביניהם דמות מיוחדת במינה, מוסיה לנגוצקי, נשארו לאחר מלחמת השחרור לתחזק את המחנה והמפעל. לנגוצקי אף מת במקום. "חברת האשלג" של נובומייסקי לא חזרה לפעול בסדום. השטח הופקע, ואת המפעל שיקמה, בנתה מחדש והרחיבה קבוצת מפעלי ים המלח. כיום היא בבעלות כי"ל מקבוצת האחים עופר. מנכ"לה הנוכחי הוא שאול בן-זאב. לפני כשנתיים (1997) התגבשה במועצה לשימור אתרים התוכנית לשקם את מחנה העובדים בסדום. בין מובילי הרעיון היה מנכ"ל המועצה לשימור אתרים, יוסי פלדמן. לדבריו, כמי שהקים את בית ספר שדה עין גדי, הוא רוחש הערכה רבה לאותם עובדים, שבתנאים קשים כל כך הצליחו להקים ולתפעל את מפעלי האשלג, ולכן הוא סבור שיש ערך רב לשימור האתר. שטחו של המחנה הוא כ-150 דונם. במקום נותרו שרידים של המבנים וסוכות מגורים. על פי תמ"א 21 לאתרי מלחמת העצמאות, מוגדר המחנה כאתר לשימור. לתוכנית השיקום 3 שלבים. בשלב הראשון, שנמצא עתה בעיצומו, ישוקמו 4-3 מבנים וסוכות, הגדר העשויה עץ ותיל וייעשו עבודות תשתית שיאפשרו ביקור באתר. העבודות יימשכו כשנה. עלות שלב זה נאמדת בכ-3.5 מיליון שקל, מתוך זה תרמו כאמור מפעלי ים המלח 600 אלף דולר. יואל גולדווסר, מנהל חטיבת שירותי תפעול ואיכות הסביבה במפעלי ים המלח, אומר, כי התגייסות המפעל לשימור המחנה היה מותנה בכך, שהגוף שישחזר את האתר גם יתפעל אותו. בשלב השני מתוכנן שיקום של מבנים נוספים ובניית תצוגה של כלי עבודה, ביניהם סירה שנמצאה באתר וזקוקה לשיקום. בסירות היו מעבירים את האשלג מדרום ים המלח לצפונו. בשלב השלישי יושלם השיקום ותיבנה מסילת רכבת קרוניות לשינוע המבקרים ברחבי המחנה. לגבי המימון, אומר פלדמן, כי הוא יתחלק בין שלושה מקורות: שליש ממפעלי ים המלח, שליש מהממשלה במסגרת החלטתה "50 אתרים ב-50 שנה לישראל", ואת השליש הנותר תצטרך המועצה לשימור לגייס. * * * פלדמן מציין, כי בדומה ל"משוגעים לדבר" שבאו להתיישב במקום לפני כ-60 שנה, כך יש כיום "משוגעים לדבר" בקרב אנשי האיזור, שאוהדים מאד את רעיון השיקום. מלבד מפעלי ים המלח, מציין פלדמן את המועצה האיזורית תמר בראשות יואב גבעתי ואת החברה הכלכלית שלה בראשות יצחק בורבא. החברה הכלכלית גם תפעיל את האתר. בורבא מסר ל"גלובס", כי השיחזור אמור להיות כמה שיותר קרוב למקור וכי לא ייעשה שום נסיון "ליפות את המבנים". לדבריו, מטרת התצוגה שתוקם באתר היא להפוך אותו למקום חי, עם תצוגות מולטימדיות והפעלות, בעיקר לילדים. בפרוייקט מעורבים גם אנשי אקדמיה שערכו לפני כמה שנים מחקר היסטורי על האתר. ביניהם הילה טל מאוניברסיטת בן-גוריון ויאיר גלעדי מהאוניברסיטה העברית. מתכנן השטח, הוא האדריכל אילן בן-יוסף. את הבתים מתכננים 3 אדריכלים של המועצה לשימור, עולים חדשים שהתמחו ברוסיה בשימור - לב מנדלבלט, אנטולי ברגמן וסרגיי קצרוב. הפרוייקט מנוהל על ידי זאביק תמיר מקיבוץ עין גדי.« דוד הכהן « כך זה התחיל בסדום « מפעלי ים המלח, בשיתוף המועצה לשימור אתרים, משקמים את מחנה העובדים בסדום, שהקימו בשנות ה-20 את המפעל והמחנה

 

[אביתר777777777777777]

נו? אז משהו השתנה מאז???

מחנה העובדים הר סדום: מלח הארץ במקום הכי מבודד בפלשתינה, הוקם ב-1934 ע"י חב' האשלג הארץ ישראלית מחנה העובדים בדרום ים המלח, שכלל מבנה ביטחון, מבני מגורים וחדר אוכל; יותר מ-200 עובדים יצרו במקום הוואי מיוחד * פעילות השימור שהחלה נעצרה יוסי לנגוצקי | "גלובס", אתר האינטרנט, 26.01.2004 המבנים הנטושים בהר סדום נראים היטב מכביש הערבה (מס' 90), בדרכך דרומה מים המלח. מבודדים ומסקרנים, רוצים לספר את סיפורם. חברת האשלג הארץ ישראלית החלה את פעילותה בשנת 1925 בצפון ים המלח. חלקה בייצוא התעשייתי מארץ ישראל עלה במהירות, והגיע לכשליש (!) מכלל הייצוא התעשייתי מארץ ישראל ערב מלחמת העולם השנייה. הצורך בהרחבת בריכות האידוי הביא לפתיחת "סניף" דרומי בסדום, איזור בו אותרו שטחים נרחבים המתאימים לבריכות אידוי. ביום 1.5.1934 הגיעו בסירות, מצפון ים המלח, ראשוני העובדים בסדום, שהקימו, בין השאר, את מחנה העובדים. במרכז המחנה הוקם "מבנה ביטחון" תלת-קומתי מבטון, בו שוכנו המרפאה, מחסן הנשק, משרדי ההנהלה וחדרו של מפקד ה"הגנה", לוי שפיגלמן, שנהרג במלחמת השחרור. סדום היתה אחת מנקודות הישוב המבודדות ביותר בארץ ישראל, שנים לפני סלילת כביש ערד-סדום. במחנה שלמרגלות הר סדום התגוררו באותן שנים למעלה ממאתיים עובדים, כיישוב לכל דבר. במקום התפתח הווי חיים מיוחד, כשבשנים 1947-1943 התגוררו במחנה גם מספר משפחות. המגורים היו בעיקר בצריפי עץ, כשחלק מהעובדים התגוררו באוהלים, שרצפותיהם מצויות בשטח עד היום. בחודשים אפריל-נובמבר 1948 היתה סדום במצור שלווה בהפגזות, מארבים וקרבות, שבמהלכם נפלו 9 ממגיני המקום. ב-20.5.48 התפנו מאות העובדים והלוחמים בשייט מצפון ים המלח לסדום. המצור הסתיים ב-25.11.48, בעקבות "מבצע לוט", וכך התאפשר פינויים של מרבית הנצורים. גרעין של שישה עובדים בלבד, בראשותו של מוסיה לנגוצקי, נשאר לאחר המלחמה לשמור ולתחזק את המחנה והמפעל, עד להקמת חב' מפעלי ים המלח ב-1952, ופתיחת כביש ערד-סדום, מועד בו חודשו המגורים למאות עובדים במחנה. המחנה נסגר ב-1957, לאור ההחלטה כי מעתה ואילך יתגוררו עובדי החברה ובני משפחותיהם בנגב. המועצה לשימור אתרים יזמה את שיקומו של מחנה העובדים בסדום, בשיתוף עם מפעלי ים המלח ועם המועצה האזורית תמר. נערך יום עיון להצגת הפרויקט, בו לקחו חלק עובדים ובני משפחותיהם. המטרה היא להקים במקום מוזיאון פתוח, אשר ימחיש למבקרים את חיי הפועלים בים המלח ואת העבודה במפעל, בעזרת מיצגים אותנטיים ומשוחזרים מסוף שנות ה-30, דרך תיאור המאבק על הקמת המדינה ועד לפעילותו המשגשגת של המפעל היום. תוכנת מחשב תכלול את הרקע ההיסטורי עם העדויות של העובדים, ותהווה ציון חשוב להנצחת שמם וסיפורם של העובדים שמימשו את החזון הגדול. למרבה הצער, עקב שינויים במערך של מפעלי ים המלח, נעצרה הפעילות. יש לקדם את פרויקט השימור, בטרם יהרס המקום בשל תנאי הסביבה הקשים. הכותב הוא בנו של מוסיה לנגוצקי, ממקימי המפעל בסדום.

 

[אביתר777777777777777]

ועוד:

כבר 15 שנים מצילים את ים המלח יש להבטיח למלונות ים המלח כוח משיכה שיכולה לספק לגונה צלולה "גלובס", אתר האינטרנט, 21.03.2004 יצחק טישלר | 21.3.2004 פני ימים מספר קראתי בעיתון על תוכנית חדשה למניעת ההצפה של מלונות ים המלח. לפי הידיעה, שר התיירות בני אלון יציג בקרוב לקבינט הכלכלי הצעת החלטה להצלת המלונות, וזאת בבניית סוללה מחמי זוהר בדרום עד עין בוקק בצפון, במרחק 300 מטרים מהחוף. הסוללה תיצור לגונה מול המלונות והיא תפתור את בעיית ההצפה, המסכנת את מלונות עין בוקק וחמי זוהר הבנויים לאורך חלקו הדרומי של ים המלח לשעבר, שמפעלי ים המלח הפכו אותו לבריכת האידוי מס' 5. המלחים ששוקעים בבריכה מעלים בהתמדה את מפלס הקרקעית ומסכנים את המלונות. משום מה, התוכנית החדשה הזו נראתה לי מוכרת מאיזה מקום. פשפשתי ופשפשתי בזיכרוני ובמדפי התיקים שלי, ומצאתי מסמך בשם "הכלכליות של פיתוח דרום ים המלח", שהוגש לפני 15 שנה בדיוק לאדריכל למנהלת פיתוח התיירות בנגב, וחתומים עליו זאב ברקאי ו...יצחק טישלר. כידוע לכל מי שעבר שם, חלקו הדרומי של ים המלח נעלם מזמן והפך לבריכה, שממנה מתאדים המים, נשאבים המינרלים שכדאי לעבד ולשווק, ושוקעים יתר המלחים, בקצב שמכריח את מפעלי ים המלח להגביה מפעם לפעם את הסוללה המנתקת את הים שהפך לבריכה מהים שנותר עדיין מצפון לה - עד שגם הוא ייעלם עקב חיסול נהר הירדן. העובדה שעין בוקק וחמי זוהר יוצפו במרוצת הזמן עקב עליית מפלס הקרקעית ועמו מפלס המים בבריכה מס' 5, הוזכרה לראשונה בפומבי בתוכנית פיתוח חבל ים המלח, שהוזמנה בשנת 1979 בידי המועצה האזורית תמר, הוכנה בידי האדריכלים טומי לייטרסדורף וספי גולדנברג והושלמה בידי החברה לתכנון מ.ד.י. במדינה שאין חושבים בה על המחר, טבעי שלא חשבו מיד על העתיד לקרות כעבור חצי יובל שנים. ועם זאת, עשר שנים אחרי שהוכנה התוכנית הנ"ל, נתגלו בשטח סימנים המעידים על ההצפה הצפויה. ואכן, בראשית 1989 נזעקה החברה לפיתוח חוף ים המלח, ולא רק נזעקה אלא שקיימה ב-19.3.89 ישיבה לשם עיון בתוכנית הלגונות שהגישו לה, לפי הזמנתה, זאב ברקאי ויצחק טישלר. טומי לייטרסדורף, שהיה אז יו"ר המנהלה לפיתוח התיירות בנגב, סיכם את הישיבה במתן אור ירוק להפיכת התוכנית לפרויקט אופרטיבי. ואמנם, לא עברו עוד 15 שנה והגלגל שוב הומצא. חשוב לציין, שעורכי התוכנית ניחשו כבר ב-1989 שלמדינה לא יהיה כסף בשנת 2004, ולכן הם הציעו את הקמת הסוללות בדרך שתבטיח לא רק הוצאות אלא גם הכנסות. בהקשר זה צריך להסביר למה מדובר על "סוללות" בלשון רבים. הסיבה לכך פשוטה: בין עין בוקק לחמי זוהר המרחק הוא 4-3 קילומטרים, והוא תלוי במדויק בנקודות המסומנות כקצות האיזור. לכן, אפשר לדבר על לגונה אחת ואפשר לדבר על שתי לגונות - האחת להצלת מלונות עין בוקק, והשנייה להצלת מלונות חמי זוהר. יש לציין עוד, שהצפת המלונות צפויה לא רק מלמעלה, מעליית מפלס המים עקב עליית מפלס הקרקעית, אלא גם מלמטה. הוברר כבר, ששקיעת המלחים קרוב לחוף מביאה לחלחול כלפי מעלה של מי התהום ביבשה, כלומר מתחת לבתי המלון. חישוביהם הכספיים של עורכי התוכנית התיישנו כמובן בחמש עשרה השנים שחלפו מאז שעלה רעיון הלגונה. אבל העקרונות המצדיקים את יצירת הלגונה או הלגונות לא התיישנו. להיפך, ככל שהמבט מן המלונות מזרחה, אל הבריכה מס' 5, משובב את העין פחות ופחות בגלל גושי המלח הלבנים, יש להבטיח למוסדות אלה כוח משיכה שיכולה לספק לגונה צלולה. ואין זה הכל. המתכננים הציעו לנצל את הסוללה ליצירת אטרקציות שיגבירו את כוח המשיכה של האזור ויהוו משאבה לכספי הנופשים, שייהנו ממוקדי בילוי מגוונים הודות לפעולת האיגום - בין אם תהיה זו לגונה אחת לאורך כל אזור המלונות ובין אם תהיינה לגונות נפרדות לחמי זוהר ולעין בוקק. האטרקציה הראשונה תהיה הנוף. היום רואים מן המלונות את המראה הלא-משובב הנשקף ממזרח. אבל מי שיטייל על הסוללה יוכל להתבונן מערבה ולראות את הנוף ההררי והמצוקי היורד אל ים המלח. בכמה נקודות לאורך הסוללה אפשר יהיה להרחיב אותה וליצור בה "חצאי איים" שעליהם אפשר יהיה להקים בתי קפה, מסעדות ואפילו רצפת דיסקו, שעליה אפשר יהיה לקפץ ולנגן בלי להפריע את מנוחת השכנים הלנים ממול, בבתי המלון. לא תהיה בעיה לסדר שם משטחי החלקה על גלגליות ומשטחי שיזוף ואפילו שיזוף מבודד על "חצאי איים" שיפנו מזרחה ולא מערבה. ברור שאפשר יהיה לנצל גם הלגונה עצמה לשחייה ולשיט בסירות קטנות. בקצרה, יתכן מאוד שהאטרקציות הישירות וההגברה העקיפה של כוח המשיכה האיזורי יכסו את עלויות ההקמה של הלגונה, אחזקת הסוללה והסילוק השיטתי של המלח המצטבר על הקרקעית.

 

[אביתר777777777777777]

ואחרון לערב זה (יש בסטוק עוד 100 לפחות)

אני אוסף באובססיביות כל דבר שהכתב על ים-המלח. העסק שם נראה רע ! ממשיכים לקשקש ולמלא דפי נט יקרים בטחינת המים הזו ואין שום התקדמות מעשית בשטח - בושה וחרפה שאין כדוגמתה ! הנה עוד אחד: תעלת הימים או מוביל השלום מתוך: עולם הפנטזיות של מתכנני התשתיות מאת שרון קדמי , הארץ, אתר האינטרנט, 24.06.2005. לצד תוכניות להנחת מסילות רכבת או סלילת כבישים בין עירוניים, מקדמים משרדי הממשלה פרויקטים ייחודיים, כמו הקמת איים מלאכותיים וכריית תעלת הימים.חלקם יישא פרויקט נוסף שחזר אלינו כמו עוף החול הוא פרויקט תעלת הימים או בשמו המחודש "מוביל השלום". הרעיון שהעלה לא אחר מאשר חוזה המדינה, להשתמש בהפרשי הגובה בין הים התיכון לים המלח ליצירת אנרגיה, חזר בגדול - אך במתכונת שונה במקצת. תעלת הימים המקורית נועדה לחבר בין הים התיכון לים המלח. הקמתה אושרה ב-81', אבל הפרויקט בוטל ב-85'. פרויקט "מוביל השלום" הוצג לאחרונה בפני עבדאללה מלך ירדן על ידי שר התשתיות בנימין בן אליעזר. הצגת התוכנית באה אחרי חתימה על הסכם משולש עם נציגי ירדן והרשות הפלשתינית, לביצוע סקר היתכנות לביצוע הפרויקט. "מוביל השלום" מיועד להזרים מאות מיליוני מ"ק מים בשנה מים סוף לים המלח, להתפיל מים בעבור ירדן והרשות הפלשתינית ולייצר חשמל בעבור ישראל, ירדן והפלשתינאים. עלות סקר ההיתכנות מוערכת ב-20 מיליון דולר. ההשקעה בהקמת הפרויקט נאמדת ב-3 מיליארד דולר. אורך התעלה, שתיכרה בצד הירדני, אמור להיות כ-180 קילומטר. בנקודת היציאה, באזור הדרומי של ים המלח, מתוכנן מתקן התפלה שיפיק כ-800 מיליון מ"ק בשנה - מתקן ההתפלה הגדול בעולם. עודפי המים יועברו לים המלח כדי לנסות ולפתור את בעיית ירידת המפלס שלו בשנים האחרונות. בנוסף, בתוואי התעלה תוקם תחנת כוח הידרואלקטרית שתנצל את הבדל הגובה בין ים סוף לים המלח (400 מטר) לייצור 800 מגה-ואט חשמל בשנה (בישראל מיוצרים כיום כ-10,000 מגה-ואט בשנה). לוח הזמנים עוד לא נקבע, אך סביר להניח שלא נראה את הטרקטורים עולים על הקרקע לפחות עד סוף העשור.

 

[אביתר777777777777777]

וגם הערב, רק דיברנו והנה מאמר מהיום

ושוב לועס ולועס וממחזר את מה שכתבו קודמיו ומבזבז עוד מקום יקר באתר של ידיעות. זו דעתי: כולם חכמים שם. ואין שום שינוי בשטח. כנראה שלא באמת רוצים לפתור את הבעיה. לא יהיה מנוס מסגירה סופית של מפעלי ים המלח - הן הירדני והן הישראלי וכמובן מסגירה מוחלטת של מפעל המים המינרלים של קיבוץ עין-גדי השודד מים השייכים לכלל האזרחים. פשוט מדובר במפעל הגונב כסף מכלל אזרחי מדינת ישראל. המים לא שייכים לקיבוץ ומדובר בגניבה. אח"כ יש להמתין מס' שנים ולהקים את תעלת הימים תוך זיקוק המים מחוף אשקלון לים המלח ולא לסמוך על מה שיכולים לעשות הירדנים למען הים. החישובים מראים שהשיפוע המירבי הוא מחוף הים התיכון ולא מחוף ים סוף אך הרעיון של ים-סוף הועלה אך ורק בגלל טעמים כספיים וניסיון למצוץ כסף מהבנק העולמי. כל השאר חארטה. לא ניתן לערבב את מי הים התיכון עם מי ים המלח ללא זיקוק וזאת כדי למנוע יצירת משטח גיר לבן על פני המים שילכו ויאדימו וייגרם נזק נורא לסביבה. הנה המאמר:

 

[אבא של נועה]

ומה הקשר של כבודו למפעלי ים המלח ?