מישורי הטראומה - לדיון

../images/Emo203.gif מישורי הטראומה - לדיון

הרבה מהבעיות, עכבות, כשלים פיזיים, התנהגותיים, מחשבתיים... נובעים אמלינו מטראומות שנצרבו בנו. חלקם מודע, חלקם לא מודע. מה בעיניכם היא טראומה? איך טראומה משפיעה על מהלך החיים. מאילו מישורים ו/או כיוונים יכולה לנבוע טראומה? אשמח לתובנות.
 
טרואמה..

שלום לכולם וחג שמח,ולשאלתך איתן ,אני חושבת שאנחנו בעצם חיים את חיינו עפ"י הטראומות שחווינו ונזהרים שלא לחוות אותם שוב(לא תמיד זה מצליח)מבחינתי טראומה זה כל ארוע שגרם לכאב שעד היום אנו זוכרים בין אם זה כאב פיזי או כאב נפשי כמו פגיעה, קללה או דחייה..לא חסרות דוגמאות.טרואמה זה משהו שהשאיר אותנו חסרי אונים כואבים ופגועים .
 

דגנית

New member
טראומה.. אני חושבת שטראומה היא כל מה

שיוצר דפוס חיים לקויי בעקבות אירוע מסוים שעצר אותנו לרגע מהזרימה הטבעית שלנו.
 
איזה יופי של הגדרה../images/Emo45.gif

לא חושבת שיכולתי להגדיר את זה טוב יותר. תודה דגנית
ויחד עם זה, שאלה לי: מה זה "זרימה טבעית"?
 

דגנית

New member
טבעי..

זה כאשר אנחנו צומחים קדימה, בהתאם לקצב המתאים לנו, בהתאם ליכולת שלנו בלי הפרעות ותסכולים גדולים מידי מהצד. במקום בו מופיעות הפרעות, כאלו שכואבות לנו מידי, מציקות לנו מידי, מפחידות אותנו, גורמות לנו לשנות משהו בהתנהגות שלנו ולשנות אותה.. במידה וההפרעה קשה לנו.. שם תיווצר טראומה רגעית, שיכולה להפוך לטראומה שתלווה אותנו לאורך החיים. ובעצם.. יכולה לצוץ בשלבים אחרים של החיים. טבעי.. כמו המים.. זורמים, מחליקים את כל אבני הנחל ברגע בו יש מחסום, המים כבר לא זורמים.. הם נתקעים.. אפילו לשבריר שניה ואז הם ימצאו מקום חליפי להמשיך את הזרימה שלהם. הם ימשיכו לזרום.. עד המכשול הבא. אנחנו זוכרים בגוף את הנקודות שם יש הפרעה.. לפעמים אנחנו ממשיכים הלאה בלי שום בעיה ולפעמים זכרון העבר חוזר אלינו בדרך של זכרונות וטראומות בגילאים בוגרים יותר.
 
טראומה היא...../images/Emo88.gif

משהו שהשאיר בי חותם, ולא לטובה... משהו שקשה להשתחרר ממנו... משהו שמקשה על זרימה נכונה בחיים... משהו שמעיב על החלטת החלטות באופן רציונלי...
 
אם בטראומה עסקינן

האם ברמת הריפוי מישהו חשב על טראומה שנגרמה מלידה ? או בתור עובר בבטנה של האם? לא גלגולים, ולא ארועים מילדות. גיליתי שלעיתים לא מצליחים לגלות מקור המחלה , או הדפוסים, כי לא חושבים על בין לבין... חומר למחשבה שבתשלום אהבה אריאלה
 
טראומה

בעיני רבים מאיתנו הטראומה היא מושג שמלווה בדרמה. אירוע משמעותי שמדיר שינה מעינינו. לא רק. השפה הרפואית מכירה בטראומה גופנית: פציעה, שבר,מכה .. או טראומה נפשית שבאה בעקבות אירוע רגשי. טראומה היא בעצם "צלקת" גופנית/רגשית/אנרגטית שנצרבה בנו בגוף הפיזי או האנרגטי וגורמות להפרעה תפקודית בחיינו. למרבה הצער טראומות לא תמיד מעובדות כמקרה דרמטי, לעיתים מילה שנזרקת באויר או שפשוף קל בענף עץ.. דברים שאנחנו לא ניתן את הדעת עליהם יוצרת טראומה. מחקר שקראתי טוען שאישה מוטרדת מינית כ16 פעמים ביום בחברה מודרנית, אם לרגע נסתכל אולי נוכל למנות 1 או שניים ביום אבל בעצם מבט אקראי, שמיעת שיחה לא מכוונת, תמונה שרואים, וכן מראות או צלילים שאין בהם קשר טורדני ישיר אלא קשר של צלילים או מראות דומים מאירוע אחר. כל אלו מוסיפים עוד "צלקות" אל הווית הטראומה שלנו. מכאן עולה שאנחנו רוויים טראומות וטראומות אלו יוצרות אצלינו כשלים תפקודיים שבאים לידי ביטוי בעכבות, מעצורים, אי יכולת ביצועית, כשל בביטוי עצמי וכן מגבלות גופניות בהתאם לפגיעה. על פי הביורגונומי, מקורות הטראומה באות משלושה מישורים עיקריים. 1 הסטורית חיינו למין העוברות ועד היום. 2. הסטורית ה"צלקות" בדורות קודמים 3. הסטורית הטראומות מגלגולים קודמים. כל אלו נסחבים ונערמים לאורך ההסטוריה שלנו ובאים לידי ביטוי בזמן הווה. "ריפוי טראומות לפי הביורגונומי הוא מהלך של התחקות אל רגע הטראומה במהלך ההסטוריה ו"קטיעת" המשכיותו מרגע זה. אין הביורגונומי בעיקרה מתיחסת למהות האירוע או מהלכה אלא לנקודת זמן תחילת האירוע.
 

סוזי10

New member
ולי יש דוגמא מהחיים המענינים שלי

מגיל מאד צעיר רציתי לכתוב ספר, מאד אהבתי לקרוא ולכתוב, אז התחלתי כמובן עם יומן חיים, מה שקרה הוא שהאמא שלי היתה קוראת לי ביומן חיים, ובמה שקראה שם במקום להשתמש בידע הזה לעזור לי היא סיפרה לאבא שלי מלא דברים, ואבא שלי שהיה פרמטיבי מאד בדעותיו כיסח אותי במכות מגיל מאד צעיר, ואני היתי כזאת מטומטמת שלא הבנתי שהיא יודעת את כל הדברים האינטימים שלי מקריאה ביומן, אז המשכתי לכתוב והמשכתי לקבל עוד ועד כסחות, עד שהבנתי הטראמה כבר עשתה בי שמות. ועד היום יש לי את הרצון לכתוב יומן או ספר אבל יש לי עדיין טראומה מהילדות. ועכשו באמת יש את האינרנט אז מאז אני כותבת קצת אצלכם בפורומים , אבל עדיין לא נרפאתי מהטראומה של אז , ולפעמים נחה עלי רוח ואני נסחפת לכתיבה. ואחרי יום או יומיים פשוט מוחקת או זורקת את מה שכתבתי.
 
סוזי

הסיפור שלך הוא "צריבה" מודעת אך זו מגוללת בתוכה עוד צריבות רבות שאינן מודעות. התשוקה שלך לכתו היום איננה בגדר הסוד הכמוס שלך אלא צורך או רצון לחלק עם אחרים-אז למה את מחכה?
 

סוזי10

New member
גדול אתה גדול, ועכשו

לא הבנתי את המשפט הראשון : צריבה" מודעת אך זו מגוללת בתוכה עוד צריבות רבות שאינן מודעות למה אני מחכה, לא יודעת מותק לא יודעת מאיפה כבר להתחיל , עבר הווה עתיד . יש הצעות איך מתחילים,
 
כוונתי

שב"צריבה" הזו יש חלק מודע, זה שאת מספרת יליו אך יש בכל הסיפור הזה המון צרבות לא מודעות. איך מתחילים?? האמת, כתיבה זה קטע של להחליט לשבת על התחת, כשמקבלים החלטה ויושבים הדברים כבר מתחילים לזרום. וטיפ קטן, גם אם בוררים מילים , לעולם לא לחשוב איך זה יראה או ישמע בעיני אחרים אלא לכתוב את המילים שעולות- אחרי יום-יומיים להתבונן שוב ולערוך תיקונים, כך גם יומיים אחרי. בהצלחה רגע, עוד טיפ, אם תצהירי כאן בפני כולם על תאריך גמר כתיבה או לפחות על תאריך גמר רעיון/פרק.. משהו... זה עובד
 

סוזי10

New member
../images/Emo24.gifעל העידוד לגבי תאריך

מהרגע שהפשושים שאיתי יעברו לאמם וזה יקרה בקרוב .אתפנה לתת תאריך . כי רק אז וכל לשבת על התחת כמו שאתה אומר. כרגע עם 2 פזאטוטים קטנים קשה מאד. שוב תודה לך. אז גם אתפנה לעשות את אותם קורסים מדהימים שלך.
 
טראומה

היא סבל. סבל חוזר ונשנה שצומח וגדל ומהדהד שוב ושוב בכל מציאות בה אנו מתמודדים. היא מהדהדת וחוזרת. מעכבת ויחד עם זה מלמדת. מטראומה שהיא סוג של ניעור- ניתן לצמוח, בהמשך
 
סליחה שרק עכשיו אני מגיבה../images/Emo13.gifברוך הנמצא

ובאשר לשאלתך-עקבות נשארים בחול עד שהרוח באה ומבלבלת אותם בשנית נכון? לפעמים העקבות נשארים בחול כי הוא רטוב, בוצי ולפעמים העקבות הם מאובנים של מיליוני שנים. כך גם הטראומה- מודחקת אך עולה וקיימת והיא מלווה כאיתות, כשיעור. ואז יש ללכוד את הרגע ולפלח אותו מתוך הקיים-כדי להבין מדוע היא שוב צצה ועולה בכל פעם מחדש. היא לא מודחקת באמת- היא צפה ועולה בכל פעם מחדש בכל שיעור,בכל התנהלות, בכל התמודדות. אנחנו מכנים אותה טראומה,כשלמעשה זה זיכרון נשמתי.
 

orli997

New member
באמת שאלה מעניינת

ובאמת לא סגורה על התשובה כי... אני עובדת בזיהוי קשיים וטריגרים דרך תורת האותיות והמספרים, עכשיו נניח לאדם מסויים יופיע במספרים פחד מזוגיות, הדבר מתבטא במהלך החיים שלו ומפתח טראומות ומחסומים בתחום הזוגיות והאינטימיות, אז מה קודם למה? האנרגיה שאנו באים איתה או החויות שאנו חוים? מי משפיע על מי? הרי את המספרים והאותיות אנו מקבלים לפני שמתחילים לחוות חויות מעצבות,
 
מממ..

רצת קשה יהיה לענות על זה כי אנני בקי בתורת המספרים והאותיות. כרגע אין לי ספק שאנחנו באים עם אנרגיות ובמשך חיינו צפיפות השדות מתגברת או מתחסרת בהתאם לנסיבות הווה או עבר. כדי לנסות לחבר את הדברים לעיסוקך, יתכן ובחירת השם כבר מובנאת באנרגיה של נותני השם .
 

orli997

New member
כן יש בזה משהו

הצפיפות מתגברת או מתחסרת על בסיס של המצע שהתחלנו ממנו בעצם, מורכבות של עבר והווה ונותני השם, בעצם ניתן לראות הבדל בן ילד המקבל שם נניח מחליטים על השם מראש על פי רצון ההורים או מתחברים לשם שמגיע בעצם מהילד במהלך ההריון, אבל במספרים אין כלכך מעורבות הסביבה זה יותר מיקרי כזה אז נניח מנוטב מלמעלה או מהנולד בעצם, וואלה נושא מעורר מחשבה בהחלט מצתערת שאני לוקחת את הנושא לכיוון אחר, נטיה להתפזר זו אני חחחחח
 
למעלה