../images/Emo203.gif זהו הסוף! תודה לאל... תגיבו לה לחמודה!
ג'יואנה העיפה בכולנו מבטים מבולבלים, עיניה תוהות. "אתה מוכן לספר לי מה קורה פה?" שאלה את טום בשקט. טום קירב את פיו לאוזנה והסביר לה את עיקרי הדברים. כשסיים, ג'יואנה ניגשה אליי וחיבקה אותי במהירות. "את תהיי בסדר," אמרה בחום. חייכתי, מקווה בעצמי שהכול יסתדר, או שלפחות אוכל לממש את התוכנית שלי ושל דאגי מבלי שהיא תשתבש. אביה, ענבר ואני החלפנו מבטים משועשעים ונכנסנו לחדר. כשהשמש החלה לשקוע, והדמדומים זרחו באדום וזהב; בזמן שאביה וענבר פטפטו ליד הטלוויזיה, החלטתי שהגיע הזמן שאחזור ואתאמן בגיטרה שלי. "מאי שאלה אותי לפני הנסיעה למה אני בכלל טורחת לקחת אותה," הסברתי בחיוך לענבר ואביה. "אז אמרתי לה שכשאני אחזור, אני אדע לנגן מצוין. ובינתיים," הוספתי, מסירה את הנרתיק ומניחה את הגיטרה בזהירות בחיקי. "לא ניגנתי כלום חוץ מ-Too Close For Comfort ביום של ההופעה הראשונה!" אביה וענבר הביטו בי, מחייכות. "אבל תנגני את זה כמו שצריך, במטותא ממך," ביקשה אביה בשעשוע. "בפעם הקודמת זה קצת.. איך לומר? קרטע.." "מה!" קראתי בתדהמה מעושה, ואז צחקתי. "אני יודעת... אם הייתה לי חשמלית.." נקטעתי על ידי דפיקה בדלת. "מי זה?" שאלתי. "דאג," ענה אחד הקולות האהובים עליי ביותר. "אני יכול להיכנס?" "בטח," אמרה אביה בגיחוך, קמה לפתוח את הדלת. "תשמע את טאלי מזייפת." "היי!" קראתי בעלבון מעושה כשדאגי נכנס לחדר. עיניו התרחבו כשראה את הגיטרה שעל ברכיי. "אההה.." אמר בידיעה. "את ניגנת אז! חכי רגע," הוא יצא מהחדר והותיר אותנו מחליפות מבטים משועשעים ומופתעים. עד מהרה הוא חזר, גורר איתו את דני המפהק, את טום הנבוך ואת הארי, שהעביר יד בשערותיו הסתורות. שלישיית גיטרות ותופים הציצה מאחוריהם. "אוקי," אמר לי, כשכולם התארגנו. "תתחילי." העפתי מבט מהיר לאביה וענבר שהנהנו בחיוך, והתחלתי. נבוכה מעט בהתחלה, ניגנתי שוב את Too Close For Comfort – שהיה השיר היחיד, בערך, שידעתי לנגן. דני, דאגי וטום הצטרפו אליי וניגנו איתי, מחפים על הטעויות והזיופים הקלים. התופים הוסיפו המון. דני לחש לי את האקורדים כשלא שר קול שני, ודאגי רק התרכז בנגינה. הבטתי, מוקסמת, באצבעותיו הארוכות שנעו בביטחון על המיתרים. כשסיימתי, ענבר חייכה. "זה היה מקסים, תלתל, למרות שלא ניגנת בחשמלית," הוסיפה כלאחר יד, וצחקה. השלכתי עליה כרית בזעם מעושה. "חשבתי," אמר לה דני לאחר מכן, "שתבואו לחדר שלנו היום. טום מביא את ג'יואנה," טום הסמיק קלות וחייך, "והארי מביא את איזי. יהיה נחמד אם תבואו." מחשבה פתאומית עלתה במוחי. חיכיתי שאביה תתחיל לדבר עם הבנים, ואז קראתי לענבר: "ענבר! פססט! בואי רגע!" היא סובבה את ראשה והביטה בי בשאלה וסקרנות. "מה?" לחשה בחזרה. "ולמה אנחנו לוחשות?" "בואי רגע," גררתי אותה הצידה. "מה התאריך היום?" "אממ.. לוידעת," היא אמרה, מבולבלת. "החמש-עשרה באוגוסט?" "נכון מאד," אמרתי לה. "ומה יש בתאריך הזה?" עיניה התבהרו והבזיקו בהכרה. "כמובן! יום הולדת לאביה!" "נכון מאד," הסכמתי. "ובגללי, בגלל הבריחה המטופשת שלי, שכחנו מזה לגמרי. מה דעתך שהמסיבה הלילה אצל הבנים תהיה גם מסיבת יום ההולדת שלה?" "רעיון ממש טוב," היא הסכימה מיד. "אני ודאגי נלך לקנות לה עוגת יום הולדת בגולדרס-גרין," הוספתי, לוקחת פיקוד. "את תספרי לדני, הארי וטום על כל העסק. אם אביה תשאל איפה אני – עליתי לגג עם דאגי," צחקתי. ענבר גיחכה אף היא. "אוקי, אני אדבר איתם." היא הבזיקה לעברי חיוך מהיר וצופן סוד, ושתינו חזרנו אל הבנים, נותנות לעסק להתחיל להתגלגל. נעמדתי ליד דאגי. הוא הביט בי בחיבה, ועיניו הבהירות התעגלו בשאלה כשראה את המבט הערמומי שעל פניי. "מה?" הוא שאל. "בוא, צריכים לזוז," תפסתי בידו, מחויכת. הוא נגרר אחריי לגולדרס-גרין, שם נאלץ לחוות דעות לגבי עוגות שונות ומשונות, בלונים וקישוטי יום הולדת שונים ומוזרים. בסוף התפשרנו על בלונים צבעוניים ומעט קונפטי, ובזמן שהוא התקשר לחגי להודיע לו שיש מסיבה לאביה, אני נכנסתי למאפיה קרובה וקניתי עוגת קרם קצפתית. "יש לי את ה-רעיון מה לכתוב עליה..." כשהלכנו לחדר של הבנים, אביה הופתעה ושמחה לראות שם את חגי. איזי וג'יואנה קיבלו אותנו בזרועות פתוחות, וטום שאל, כשזיק שובבי בעיניו, אם נישאר לישון. כשאביה ראתה שענבר ואני הסכמנו מיד, היא הביטה בנו בשאלה, אך הסכימה אף היא. ישבתי בפיז'מה שלי, בחיקו של דאגי, ופשוט הקשבתי לליבו פועם בעצמה משרת שלווה. ענבר ישבה ליד דני, ראשה שעון על כתפו והוא מנשק לשיערה מפעם לפעם. ג'יואנה שכבה על ברכיו של טום וניהלה איתנו שיחה קלילה ונעימה על כל נושא שבעולם. והארי ישב, שעון על הקיר, והביט בנו, מחייך. איזי ישבה למרגלותיו, מפטפטת איתו ועם חגי. אביה חייכה בשקט ונשענה על חגי שהקשיב לכולנו, ומדי פעם החליף משפטים מהירים עם הארי ואיזי. בפעם הבאה שהעפתי מבט בשעון, ראיתי שהשעה מתקרבת לחצות. נחלצתי מחיבוקו של דאגי וקרצתי לענבר. היא חייכה והתרוממה, מרפרפת נשיקה קלושה על לחיו של דני, והלכה בעקבותיי. נכנסנו לחדר האמבטיה, המקום היחיד בו יכולנו להחביא את הבלונים המנופחים והקונפטי, וכשיצאנו משם, עיניה של אביה היו מכוסות; חגי הסתיר את עיניה בכפות ידיו, והיא נאבקה להשתחרר, אבל לא יותר מדי. פיזרנו את הבלונים סביב במהירות, השלכנו קצת קונפטי, ואני ניגשתי למקרר, מוציאה את העוגה המפוארת. דהדלקתי זיקוק ונר, ותחבתי אותם בעוגה, ואז כיבינו את האור. באותו הרגע חגי שחרר את אביה. "היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת לא-בי-יה!" שרנו. השאר הצטרפו אלינו בחיוך רחב, צוחקים למראה פניה המופתע של אביה המאושרת. היא הצמידה ידיה לפיה באי-אמון. "פאקינג!" היא קראה, מרוגשת. "אני לא מאמינה!" "יומולדת שמח, אביה," חיבקתי אותה אחרי שהנחתי את העוגה לידה. "סליחה על כל הצרות.." היא חבטה בכתפי בשעשוע ועיניה הבריקו בצורה חשודה. ענבר ניגשה אליה וחיבקה אותה אף היא. "עכשיו תביעי משאלה," ציוותה ענבר על אביה. אביה עצמה עיניה, התרכזה, וכשפקחה אותן בשנית נשפה על הנר. הוא כבה באחת, וכולנו מחאנו כפיים. אביה פרצה בצחוק כשראתה את הכיתוב הצבעוני. "של מי היה הרעיון לכתוב 'יומולדת שמח, פסיכית'?" היא שאלה, צוחקת. הרמתי יד. "מודה באשמה." היא צחקה שוב. "זה טוב. זה ממש טוב! אהבתי." "אני שמחה," חייכתי. "יומולדת שמח, ילדה." הירח האיר על כולנו באור בהיר, מחייך חיוך צ'שייר ערמומי.
] מפרסמת את הפרקים במקומי וענבר היא הבטא שלי ורק שלי!!
