בהודעות II
"מה יש לך הפעם? בגרות? מתכונת?" שאלתי את מאיה, אחותי הקטנה ממני בשנתיים. "לא זה ולא זה," היא השיבה בריכוז, כשהיא מקלידה באיטיות ועוצרת מדי פעם כדי לבדוק שאין לה שגיאות. "פרויקט במחשבים." "אה." שתקתי לרגע. "אז את לא פנויה עכשיו?" "לא, לא ממש." היא הפסיקה להקליד והרימה מבטה, מסוקרנת. "למה?" "רציתי להשמיע לך משהו," מלמלתי. "חכי שאני אסיים," היא אמרה, וחזרה להקליד. "שיהיה." חמש דקות מאוחר יותר ניגשתי אליה שוב. "אני צריכה את האינטרנט. אפשר?" "לא." היא המשיכה להקליד בריכוז. "בעצם, אם תקלידי לי מאה שמות – פרטיים, משפחה וגם כתובות, בערים ירושלים, באר-שבע ותל-אביב, אני אתן לך את המחשב." "אוקי," הסכמתי מיד. היא התרוממה מכיסאה, מחלצת איברים. "אני אחזור עוד רבע שעה כדי לראות איפה את אוחזת," הזהירה. "נשארו לך עוד שבעים שמות בערך. ובגלל שאת מקלידה מהר ייקח לך הרבה פחות זמן ממני. הינה," היא הנחיתה על השולחן ספר טלפונים כבד. "חפשי פה." והיא יצאה. נכנסתי במהירות לאינטרנט והקלדתי מקפליי. חמשת התוצאות הראשונות הניבו ביקורות ותצפיות על הסרט הפופולרי. מהתוצאה השישית והלאה דובר על הלהקה. חיברתי את הנגן למחשב והפעלתי את השירים בווליום נמוך, שאוכל לשמוע, והקלדתי את שבעים השמות הדרושים. כשהיא נכנסה כעבור עשרים דקות היא מצאה אותי בשם השמונים וארבעה. היא חייכה באישור ויצאה, וחמש דקות מאוחר יותר סיימתי את כל רשימת השמות והתפניתי לערוך מחקר קצר על הלהקה עם השירים שהתחלתי להתמכר אליהם. לאחר מספר דקות הרמתי טלפון לענבר. "תראי," אמרתי בהרהור, כאילו דיברנו כבר קרוב לשעה, "הם.. בסדר. אהבתי את הלוגו. אולי כשאני אצבע את הקיר שלי אני אצייר אותו שם." "אה." ענבר נשמעה מבולבלת. "אוקי..." "בכל מקרה," המשכתי, "שלחתי לך למייל תמונות. תגידי לי מה דעתך מחר." "אוקי," היא אמרה שוב. "נדבר," הוספתי. "ביי," היא נשמעה אפילו יותר מבולבלת. התרוממתי מהכיסא וקראתי בקול: "מאי!!" מאיה הופיעה כעבור רגע בפתח. "מה, טאלי?" "סיימתי," הודעתי לה. "הלכתי לעשות שיעורי בית. תודיעי לי עוד שעה, יש לי בייביסיטר." "אוקי. תודה!" הוסיפה כשהתרחקתי. הרמתי יד בביטול ונכנסתי לחדרינו המשותף, מתיישבת ליד המכתבה באנחה ומוציאה את שיעורי הבית בסטטיסטיקה. השבוע חלף לאיטו. ביום האחרון ללימודים, לפני תחילת תקופת המבחנים, כבר שמעתי את מקפליי נון-סטופ. ענבר, שעברה לידי במסדרון וקלטה אותי מהמהמת בעליזות את אחד השירים היותר קצביים שלהם אמרה לי, "טאלי! תירגעי עם ההתלהבות שלך." "אבל המנגינות שלהם..." אמרתי בהתלהבות. "והמילים.. הגיטרות! במיוחד הבאס!" "הבאס? מי, דוני?" "אין לי מושג על מי את מדברת. אני יודעת להבדיל בין שני הסולנים. דוני סולן?" שאלתי בסקרנות. "לא," אמרה ענבר. "אביה," היא פנתה לאחרונה שעברה לידינו באותו הרגע. "מה את חושבת על מקפליי?" "בסדר," היא אמרה, וגיחכה כשראתה שהנחתי יד על ליבי בתדהמה מזויפת. "טאלי.. לא עוזבת אותם לרגע," אמרה ענבר באנחה מעושה. "היא תהיה חייבת – המבחנים כבר כאן. מחר מתחילה החופשה," אמרה אביה. "אני חייבת לזוז, המרצה שלי למבנה המחשב – וגם שלך, טאלי," תפסה בידי, "הגיע, והוא לא מסמפט מאחרות." "ביי, ענבר!" קראתי כשנגררתי אחרי אביה. "אני אדבר איתך!" "היום?" היא שאלה. הרמתי את הנייד שלי וסימנתי על שליחת הודעה. היא צחקה והנהנה בראשה, מנופפת בידה, ונכנסה לכיתתה. <היום,> כתבתי לענבר כשאביה התיישבה לידי, <ואני גם צובעת את החדר שלי היום.> <מגניב,> היא החזירה לי. "טאלי!" מרפקה אותי אביה. "תקשיבי! ותסכמי, אני סומכת עלייך!" "כן, כן, בסדר," נאנחתי. הרמתי את העט, נעצתי מבטי במרצה המבוגר שנשמע כמו עודד מנשה, והתחלתי לסכם. "את מתכננת לסיים מתישהו?" צעקה מאיה מהסלון. "אני רוצה לקחת את נעלי הבלט שלי! יש לי חוג בערב!" "תכף מסיימת!" קראתי בחזרה. "והינה הנעליים שלך!" הנחתי אותן בתוך שקית נייר מחוץ לדלת החדר וחזרתי אל הקיר, מביטה בו בביקורתיות. "הממ..." נגעתי בו באצבע מהורהרת, והנפתי את המברשת בכוונה להצליל עוד כמה נקודות אור. משחתי בעדינות פסים שחורים ודקים על הלבן המואר, והתרחקתי שנית. הפעם הייתי מרוצה. זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה צבעתי את הקירות בחדר שלי; להפך. מדי פעם, כשנחה עליי המוזה, וכשלאימא היה מצב-רוח טוב, הייתי ניגשת לחנות חומרי הבניין הסמוכה וקונה צבעים לצבוע בהם את הקירות. הגוון האחרון שבו היה צבוע החדר שלי היה כחלחל-ירקרק, ומאי צחקה שהוא נראה כמו אוקיאנוס, במיוחד כשציירתי עליו בועות ודגים. 'הפעם,' החלטתי, 'אני אעשה משהו מיוחד. ' "מאי!" קראתי בקול, מתרוממת על רגליי ומנגבת את ידיי במטלית מנוקדת כתמי צבע. "סיימתי!" ראשה הכהה של אחותי הגיח מפתח הדלת. "הסכנה חלפה?" ווידאה. "סיימת ללכלך?" "צבעתי, מאיה," תיקנתי אותה. "וכן, סיימתי, סוף סוף..!" מאי נכנסה ובחנה בשתיקה את הקיר. עננה כיסתה את פניה. "אבל למה מקפליי?" אמרה בטרוניה. "כי עכשיו זו הלהקה האהובה עליי עכשיו. מה, לא רואים?" צחקתי, מניפה זרועותיי באוויר ומחווה על הקיר שמעל המיטה שלי. על המדף הייתה מונחת מערכת הסטריאו שלי, שהשמיעה 24/7 את הדיסק שצרבתי לעצמי עם השירים האהובים עליי, ששלושה רבעים ממנו היו מקפליי וכל השאר מוסיקת רוק. הקיר מתחתיו היה מצופה פוסטרים של להקות, שאספתי מכל מיני חברות וחברים במהלך השנים ולא תליתי עד אז. במרכז הקיר חייכו אליי דאגי, טום, הארי ודני. אני מודה שלא ידעתי להבדיל ביניהם באותו הזמן. הם נראו לי אותו הדבר – חבורת בנים שהקימה להקה. זה לא היה נדיר שלא זיהיתי חברי להקה – עד ללפני שבועיים לא ידעתי איך קראו לחברי ה'בקסטריט בויז'. לפחות לא עד שענבר, ההמומה מהבורות שלי, סיפרה לי. הפרחתי לעברם נשיקה משועשעת ומאי צחקה. היא הייתה רגילה לשיגעונות שלי. מאיה, שחלקה איתי את החדר, לא ידעה מה אני מתכננת לצבוע הפעם, ועיניה נפערו לרווחה כשראתה את סמל הלהקה על הקיר. שאר הקירות נצבעו לבן, ועליהם נבזקו כתמי צבע בגון השקיעה. "חביב," הסכימה לומר בסוף. "תודה לך, הוד מעלתך," קדתי בליצנות. "ועכשיו, אם תסלחי לי, יש לי שני דברים לעשות: להתפעל ממעשה ידיי וללכת להתקלח. אני מלאת צבע.." היא משכה בכתפיה ויצאה מהחדר, ואני הלכתי לבצע את מה שרציתי לעשות.
] שזו תהיה הגרסה השלישית והמלאה. אז תתכוננו, אנשים. הולך להיות א-ר-ו-ך. רק אל תרצחו אותי באמצע. וכמובן, הערות, הארות וגיטרות חשמליות מיותרות יתקבלו ביותר בברכה. [הערות בונות בעיקר. אבל אני גם אסתפק ב"אהבתי!!!"... XD] ועכשיו, לפרטים [מה לעשות, פורום פאנפיקים עושה לכם את זה... LOL]: שם: Crazy Little Thing Called Love, או "דבר קטן ומשוגע שקוראים לו אהבה". שיפ: אנוכי, שפחתכם הנאמנה/דאגי, ענבר/דני. [שיפ=מערכת יחסים. מי ומי הדמויות שביניהם יצרתי קשר.] דירוג: לצערי זה לא עולה על PG-13. אהמאהמ. סוג: כמו כל הפיקים פה, זה RPF, ז"א, פיק על אנשים אמיתיים. הצהרה: כל הזכויות שמורות לי. וגם אין לי שום בעלות על אף אחד מהבחורים - לצערי - אחרת כבר מזמן הייתי עם דאג, יקירי, וענבר הייתה מתחתנת עם דני.
הערה: טוב. כמו שאתן מכירות אותי - או שלא - קוראים לי נוגה. ז"א, ככה האנשים בפורום מכירים אותי. כן, אני משתמשת בשם שני שלי. כל האנשים האחרים - חברות, משפחה - קוראים לי בשם הראשון והיותר.. פופולרי. 'טאלי'. זהו. מכאן והלאה, בתאבון! ^^
