Festive Cheer

../images/Emo204.gif../images/Emo240.gifFestive Cheer

אני יודעת|סדגש שזה לא אמור לקרות, ושאני לא ממש אמורה לפרסם פיקים חדשים עכשיו והכל, אבל-- הייתי חייבת. כי הקליפ הזה כלכך דרש פאנפיק של עצמו, ודאגי נראה שם כלכך חמוד ומתוק, וכולם שם היו כלכך שמחים, וזה גרם לי להרגיש חמימות שמתפשטת לי בחזה--- אז הייתי חייבת. ואתן-- ובכן. מקבלות את התוצאה הבאה.
מקווה שתהנו. דברים שחייבים לדעת: חסר שיפ, PG, קצת אנגסט, קצת H/C (כאב/נחמה), קצת פלאף. 1,000~ מילים. ~ Festive Cheer אף אחד לא באמת תכנן שככה הערב הזה ייראה. דאגי הרי יודע שטום מת על כריסטמס, ולכן כשהוא הזמין אותו אליו הבייתה, הוא לא חשד בשום דבר. טום כבר היה שם, לבוש בסקיני ג'ינס שחור וחולצה שחורה וקצרה, כובע של סנטה קלאוס על ראשו. הוא חייך את החיוך הענק שלו, ההוא שחושף גומה אחת, ואמר לו להצטרף אליו ואל ג'ואנה. היא חייכה אליו גם כן, את החיוך הרך והאימהי הזה שלה, שהפך עצוב מעט יותר מאז שפרנקי נפרדה ממנו. היא לבשה מכנסי פיג'מה וורודות עם ציורים של פרות וסוודר בצבע ירוק שהתנגש נוראות עם המכנסיים, אבל הם היו בבית, אז זה היה בסדר, הוא מתאר לעצמו. טום וג'ואנה הוציאו מהקופסה את העץ, ולקח להם כמה דקות טובות כדי להבין שהם התחילו לחבר אותו מהחלק האמצעי. טום צילם את ג'ואנה הצוחקת, ואז הסתובב והבזיק את האייפון שלו לכיוון דאגי, שרק חייך בשעשוע כלפי החברים המופרעים שלו. וטום עוד הסריט את כל האירוע, האידיוט. לדאגי כבר נהיה עור ברווז מרוב קור, אז הוא הלך ללבוש סוודר ענק ואפור שהיה פעם של טום, עוד בתקופת וונדרלנד. דני הגיע גם כן, מחייך וצוחק ומפלרטט בלי בושה עם החברה שלו. דאגי הביט בשניהם בחיבה והסכים לצלם אותם כשהם ביקשו ממנו, בכובעי סנטה קלאוס מתנדנדים וחיוכים שכמעט פיצלו את הפנים שלהם לשניים. הבית היה קצת הפוך, אבל זו הייתה מהפכה טובה; מהפכה של כריסטמס וערב ובירה וצחוקים וחמימות. של בילוי עם חברים—הארי גם הופיע, והתיישב על הספה ליד דאגי, משליך זרוע אחת מסביב לכתף שלו ועוקץ אותו בממזריות. דאגי לא רצה הרבה לחג המולד הזה. לא היה לו אכפת ממתנות מתחת לעץ, או מגרביים מלאות בממתקים, או מנשיקות מתוקות מתחת לדבקונים. לא, כל מה שהוא רצה היה אותה, האחת והיחידה, אבל היא לא הייתה שם. והוא גם לא ידע מתי היא תגיע. טום וג'ואנה אירחו את כולם לערב קישוט העץ המסורתי שפלטצ'ר את פלקון בע"מ ערכו כל שנה. הם הצליחו בסוף להציב את החלק הנכון על הרצפה, ואחרי צחקוקים מרובים גם את החלק השני. טום הציב בניצחון את החלק האחרון למעלה וסידר את הענפים, והעץ התחיל לקבל צורה, ביחד עם שאר החדר שאיבד את קופסת הקרטון הענקית שהייתה בתוכו וגרמה לו להיראות קטן יותר עם כל האנשים שנכנסו פנימה. הוא צחק כשטום וג'ואנה הפכו את הכבל הארוך של הנורות המהבהבות לפלונטר אחד ענק, אבל ביחד ובמאמצים משותפים הם הצליחו להתיר אותו, מאיימים עליו שיקשרו אותו בעזרתו אם הוא לא יוציא תכף ומיד את כל הקישוטים של עץ מהארגזים ויתחיל למיין אותם לשווים תליה ולא שווים תליה. דאגי מיין אותם בצייתנות. הוא לא אובדני, ולהתווכח עם טום על דברים שקשורים לכריסטמס ממש לא נמצאים בראש רשימת הדברים שצריך לעשות כדי לפתוח את השנה החדשה. הארי ישב שם, עיניו מהורהרות ומשועשעות, והביט בכולם עסוקים. טום וג'ואנה סובבו את הכבל סביב העץ. ג'ואנה רכנה לרגע ליד המצלמה וחייכה אליה חיוך רחב ושמח, והלב של דאגי התכווץ והתרחב עם כמות האושר העצומה ששררה בחדר. הוא התחיל להבין את טום והאובססיה שלו לחג המולד. כשהתחיל להחשיך טום הניח מתנות על כרכוב האח, סוטר על ידו כשניסה להושיט יד ולקחת את המתנה שלו. הוא הורה לו ללכת למטבח ולעזור ללורה, העוזרת, לסיים להכין את עוגיות הזנגוויל. דאגי שלח בו מבט משועשע; טום ידע שדאגי מת על עוגיות זנגוויל, והסיכויים שיישאר הרבה מהבצק היו קלושים. "אני סומך על לורה," צחק טום ושילח אותו לדרכו. הנרות שהודלקו בחדר שיוו לו מראה רך וחמים יותר ממה שהוא היה. דאגי אהב את הסלון של טום וג'ואנה; הוא היה ביתי ונוח, ושידר תחושה שדאגי לא הצליח להרגיש בכל מקום אחר. הוא חזר מהמטבח מדי פעם, נוגס בעוגיה מוכנה ומסרב לחלוק עם דני (שתיקל אותו לקרקע ודגדג אותו עד שנכנע והביא לו את העוגיה שלו), ומחייך אל הארי שהמשיך לצלם את דני וג'ורג'יה לפי בקשתם. הוא חזר למטבח ויצא החוצה עם שישיית בירות, שאותה חילק בינו לבין דני והארי (טום אמר לא, וג'ואנה רק עיקמה את האף הקטן שלה בסלידה). ג'ורג'יה לקחה לגימה קטנה מהפחית של דני ואז דחתה את השאר בנימוס. הם פיטפטו מול המצלמה, מאחלים מרי כריסטמס למעריצים שלהם מכל העולם; מספרים להם על הטור הקרב; מכים אחד את השני וצוחקים, ודאגי באמת הרגיש בבית. ג'ואנה עדיין הסתבכה קצת עם הנורות הקטנות והמהבהבות שנתלות על העץ, וטום, כמו חבר נאמן ואמיתי (או כמו הארי פוטר, כמו שג'ורג'יה טרחה להזכיר) הלך לחלץ אותה מכפותיו העצומות של העץ. ג'ורג'יה שיחקה עם הנייד שלה, בטח מעדכנת את הטוויטר, ודאגי חבש לראשו כובע צמר אפור שבהחלט חימם אותו יותר מכובע הסנטה קלאוס שהיה עליו קודם לכן. אבל כשטום הניח עליו עוד כובע סנטה, דאגי לא התנגד. הוא ישב על הספה, ליד שני נומים בצורת סבא כריסטמס המוכר, וצייץ בטוויטר. הוא אהב את זה. לא לצייץ, לשבת על הספה, עם בירה ביד וכובע על הראש, ולדעת שהכל בסדר. ג'ואנה התיישבה על הרצפה וג'ורג'יה הלכה אליה, והשתיים התלחששו וצחקקו, ג'ואנה מרימה את הנורות בייאוש מעושה, בזמן שדאגי ודני דיברו ביניהם על החזרות ועל ההופעות ועל המעריצים והאלבום החדש והסופרסיטי שהפך להיות הצלחה מסחררת שאפילו הם לא שיערו את גודלה. הם צחקו על טום שעזר לג'ואנה, ואז דני צחק על דאגי כי הארי חבט בראשו מאחור ואמר לו ללכת לעזור. טום הראה למצלמה שני קישוטים – מהאלו שדאגי מיין – שהוא עמד לתלות על העץ, וחייך לג'ואנה ולשאר כשתלה אותם בחגיגיות וטקסיות על העץ. הוא וג'ואנה המשיכו לקשט את העץ ודאגי חייך לעצמו ואליהם כשהעץ החל להיהפך למראה קסום ומופלא; יציר כפיים ירוק מכוסה בכפור, שאורות קטנים מהבהבים בינות ענפיו כמו גחליליות קטנטנות וכולו מקושט בכדורים ובובות וקופסאות קטנות של ממתקים שדאגי פשוט השתוקק לקחת לעצמו ולאכול. טום כיבה את האור לאחר מכן והשאיר רק את האורות הקטנים של העץ דולקים, ודאגי הרגיש כאילו חג המולד באמת הגיע, וכאילו עוד רגע הם הולכים לאכול את ארוחת החג ואז לעלות למיטה ולישון, ובבוקר, כשהם יקומו, ערימת מתנות תחכה להם מתחת לעץ. הוא ישב בשקט, על הספה, ראשו שעון על ידו, וחשב עליו ועל פרנקי, ועל כל מה שלא הלך נכון ביניהם, ועל הוויכוחים אבל גם עם האהבה שהייתה ביניהם. וכאב לו קצת שהוא לא יכול להיות איתה בחג המולד, כי לבלות את חג המולד לבד זה לא כיף. ואז הארי טפח על כתפו, כאילו יודע על מה הוא חושב, ושלח אליו חיוך קטן ומעודד. "יהיה בסדר," הוא אמר בפשטות, ודאגי חייך אליו וחשב לעצמו שאולי, השנה, באמת. יהיה בסדר. ~ אבל כשהאור בסלון היה כבוי בסביבות תשע, והוא נכנס פנימה אחרי מקלחת מרעננת, פחית חדשה של סודה בידיו והעיניים שלו בקושי מסתגלות לחשיכה— כשהוא ראה שלושה נרות דלוקים על עוגת רולדה ואת הארי מחייך אליו בחיבה ואומר לו, "יומולדת שמח, ילד"; כשהוא שמע את כולם שרים לו "היום יום הולדת" ויכול היה להרגיש את החיוכים בקולם— אז הוא באמת התחיל לחשוב שאולי שנה הבאה יהיה בסדר. ~*~*~*~ חנוכה שמח, בנות. ^^
 
../images/Emo204.gifנהדר, נהרסה ההדגשה. XD (לקרוא כאן)

אני יודעת שזה לא אמור לקרות, ושאני לא ממש אמורה לפרסם פיקים חדשים עכשיו והכל, אבל-- הייתי חייבת. כי הקליפ הזה כלכך דרש פאנפיק של עצמו, ודאגי נראה שם כלכך חמוד ומתוק, וכולם שם היו כלכך שמחים, וזה גרם לי להרגיש חמימות שמתפשטת לי בחזה--- אז הייתי חייבת. ואתן-- ובכן. מקבלות את התוצאה הבאה.
מקווה שתהנו. דברים שחייבים לדעת: חסר שיפ, PG, קצת אנגסט, קצת H/C (כאב/נחמה), קצת פלאף. 1,000~ מילים. ~ Festive Cheer אף אחד לא באמת תכנן שככה הערב הזה ייראה. דאגי הרי יודע שטום מת על כריסטמס, ולכן כשהוא הזמין אותו אליו הבייתה, הוא לא חשד בשום דבר. טום כבר היה שם, לבוש בסקיני ג'ינס שחור וחולצה שחורה וקצרה, כובע של סנטה קלאוס על ראשו. הוא חייך את החיוך הענק שלו, ההוא שחושף גומה אחת, ואמר לו להצטרף אליו ואל ג'ואנה. היא חייכה אליו גם כן, את החיוך הרך והאימהי הזה שלה, שהפך עצוב מעט יותר מאז שפרנקי נפרדה ממנו. היא לבשה מכנסי פיג'מה וורודות עם ציורים של פרות וסוודר בצבע ירוק שהתנגש נוראות עם המכנסיים, אבל הם היו בבית, אז זה היה בסדר, הוא מתאר לעצמו. טום וג'ואנה הוציאו מהקופסה את העץ, ולקח להם כמה דקות טובות כדי להבין שהם התחילו לחבר אותו מהחלק האמצעי. טום צילם את ג'ואנה הצוחקת, ואז הסתובב והבזיק את האייפון שלו לכיוון דאגי, שרק חייך בשעשוע כלפי החברים המופרעים שלו. וטום עוד הסריט את כל האירוע, האידיוט. לדאגי כבר נהיה עור ברווז מרוב קור, אז הוא הלך ללבוש סוודר ענק ואפור שהיה פעם של טום, עוד בתקופת וונדרלנד. דני הגיע גם כן, מחייך וצוחק ומפלרטט בלי בושה עם החברה שלו. דאגי הביט בשניהם בחיבה והסכים לצלם אותם כשהם ביקשו ממנו, בכובעי סנטה קלאוס מתנדנדים וחיוכים שכמעט פיצלו את הפנים שלהם לשניים. הבית היה קצת הפוך, אבל זו הייתה מהפכה טובה; מהפכה של כריסטמס וערב ובירה וצחוקים וחמימות. של בילוי עם חברים—הארי גם הופיע, והתיישב על הספה ליד דאגי, משליך זרוע אחת מסביב לכתף שלו ועוקץ אותו בממזריות. דאגי לא רצה הרבה לחג המולד הזה. לא היה לו אכפת ממתנות מתחת לעץ, או מגרביים מלאות בממתקים, או מנשיקות מתוקות מתחת לדבקונים. לא, כל מה שהוא רצה היה אותה, האחת והיחידה, אבל היא לא הייתה שם. והוא גם לא ידע מתי היא תגיע. טום וג'ואנה אירחו את כולם לערב קישוט העץ המסורתי שפלטצ'ר את פלקון בע"מ ערכו כל שנה. הם הצליחו בסוף להציב את החלק הנכון על הרצפה, ואחרי צחקוקים מרובים גם את החלק השני. טום הציב בניצחון את החלק האחרון למעלה וסידר את הענפים, והעץ התחיל לקבל צורה, ביחד עם שאר החדר שאיבד את קופסת הקרטון הענקית שהייתה בתוכו וגרמה לו להיראות קטן יותר עם כל האנשים שנכנסו פנימה. הוא צחק כשטום וג'ואנה הפכו את הכבל הארוך של הנורות המהבהבות לפלונטר אחד ענק, אבל ביחד ובמאמצים משותפים הם הצליחו להתיר אותו, מאיימים עליו שיקשרו אותו בעזרתו אם הוא לא יוציא תכף ומיד את כל הקישוטים של עץ מהארגזים ויתחיל למיין אותם לשווים תליה ולא שווים תליה. דאגי מיין אותם בצייתנות. הוא לא אובדני, ולהתווכח עם טום על דברים שקשורים לכריסטמס ממש לא נמצאים בראש רשימת הדברים שצריך לעשות כדי לפתוח את השנה החדשה. הארי ישב שם, עיניו מהורהרות ומשועשעות, והביט בכולם עסוקים. טום וג'ואנה סובבו את הכבל סביב העץ. ג'ואנה רכנה לרגע ליד המצלמה וחייכה אליה חיוך רחב ושמח, והלב של דאגי התכווץ והתרחב עם כמות האושר העצומה ששררה בחדר. הוא התחיל להבין את טום והאובססיה שלו לחג המולד. כשהתחיל להחשיך טום הניח מתנות על כרכוב האח, סוטר על ידו כשניסה להושיט יד ולקחת את המתנה שלו. הוא הורה לו ללכת למטבח ולעזור ללורה, העוזרת, לסיים להכין את עוגיות הזנגוויל. דאגי שלח בו מבט משועשע; טום ידע שדאגי מת על עוגיות זנגוויל, והסיכויים שיישאר הרבה מהבצק היו קלושים. "אני סומך על לורה," צחק טום ושילח אותו לדרכו. הנרות שהודלקו בחדר שיוו לו מראה רך וחמים יותר ממה שהוא היה. דאגי אהב את הסלון של טום וג'ואנה; הוא היה ביתי ונוח, ושידר תחושה שדאגי לא הצליח להרגיש בכל מקום אחר. הוא חזר מהמטבח מדי פעם, נוגס בעוגיה מוכנה ומסרב לחלוק עם דני (שתיקל אותו לקרקע ודגדג אותו עד שנכנע והביא לו את העוגיה שלו), ומחייך אל הארי שהמשיך לצלם את דני וג'ורג'יה לפי בקשתם. הוא חזר למטבח ויצא החוצה עם שישיית בירות, שאותה חילק בינו לבין דני והארי (טום אמר לא, וג'ואנה רק עיקמה את האף הקטן שלה בסלידה). ג'ורג'יה לקחה לגימה קטנה מהפחית של דני ואז דחתה את השאר בנימוס. הם פיטפטו מול המצלמה, מאחלים מרי כריסטמס למעריצים שלהם מכל העולם; מספרים להם על הטור הקרב; מכים אחד את השני וצוחקים, ודאגי באמת הרגיש בבית. ג'ואנה עדיין הסתבכה קצת עם הנורות הקטנות והמהבהבות שנתלות על העץ, וטום, כמו חבר נאמן ואמיתי (או כמו הארי פוטר, כמו שג'ורג'יה טרחה להזכיר) הלך לחלץ אותה מכפותיו העצומות של העץ. ג'ורג'יה שיחקה עם הנייד שלה, בטח מעדכנת את הטוויטר, ודאגי חבש לראשו כובע צמר אפור שבהחלט חימם אותו יותר מכובע הסנטה קלאוס שהיה עליו קודם לכן. אבל כשטום הניח עליו עוד כובע סנטה, דאגי לא התנגד. הוא ישב על הספה, ליד שני נומים בצורת סבא כריסטמס המוכר, וצייץ בטוויטר. הוא אהב את זה. לא לצייץ, לשבת על הספה, עם בירה ביד וכובע על הראש, ולדעת שהכל בסדר. ג'ואנה התיישבה על הרצפה וג'ורג'יה הלכה אליה, והשתיים התלחששו וצחקקו, ג'ואנה מרימה את הנורות בייאוש מעושה, בזמן שדאגי ודני דיברו ביניהם על החזרות ועל ההופעות ועל המעריצים והאלבום החדש והסופרסיטי שהפך להיות הצלחה מסחררת שאפילו הם לא שיערו את גודלה. הם צחקו על טום שעזר לג'ואנה, ואז דני צחק על דאגי כי הארי חבט בראשו מאחור ואמר לו ללכת לעזור. טום הראה למצלמה שני קישוטים – מהאלו שדאגי מיין – שהוא עמד לתלות על העץ, וחייך לג'ואנה ולשאר כשתלה אותם בחגיגיות וטקסיות על העץ. הוא וג'ואנה המשיכו לקשט את העץ ודאגי חייך לעצמו ואליהם כשהעץ החל להיהפך למראה קסום ומופלא; יציר כפיים ירוק מכוסה בכפור, שאורות קטנים מהבהבים בינות ענפיו כמו גחליליות קטנטנות וכולו מקושט בכדורים ובובות וקופסאות קטנות של ממתקים שדאגי פשוט השתוקק לקחת לעצמו ולאכול. טום כיבה את האור לאחר מכן והשאיר רק את האורות הקטנים של העץ דולקים, ודאגי הרגיש כאילו חג המולד באמת הגיע, וכאילו עוד רגע הם הולכים לאכול את ארוחת החג ואז לעלות למיטה ולישון, ובבוקר, כשהם יקומו, ערימת מתנות תחכה להם מתחת לעץ. הוא ישב בשקט, על הספה, ראשו שעון על ידו, וחשב עליו ועל פרנקי, ועל כל מה שלא הלך נכון ביניהם, ועל הוויכוחים אבל גם עם האהבה שהייתה ביניהם. וכאב לו קצת שהוא לא יכול להיות איתה בחג המולד, כי לבלות את חג המולד לבד זה לא כיף. ואז הארי טפח על כתפו, כאילו יודע על מה הוא חושב, ושלח אליו חיוך קטן ומעודד. "יהיה בסדר," הוא אמר בפשטות, ודאגי חייך אליו וחשב לעצמו שאולי, השנה, באמת. יהיה בסדר. ~ אבל כשהאור בסלון היה כבוי בסביבות תשע, והוא נכנס פנימה אחרי מקלחת מרעננת, פחית חדשה של סודה בידיו והעיניים שלו בקושי מסתגלות לחשיכה— כשהוא ראה שלושה נרות דלוקים על עוגת רולדה ואת הארי מחייך אליו בחיבה ואומר לו, "יומולדת שמח, ילד"; כשהוא שמע את כולם שרים לו "היום יום הולדת" ויכול היה להרגיש את החיוכים בקולם— אז הוא באמת התחיל לחשוב שאולי שנה הבאה יהיה בסדר. ~*~*~*~ חנוכה שמח, בנות. ^^
 

Noa L black

New member
אההה. ../images/Emo23.gif ../images/Emo9.gif

זה כזה פיק של...אהההה. *נאנח בשלווה* 3: כבר אמרתי לך שאת כותבת מוכשרת? ^^
דאגי מיין אותם בצייתנות. הוא לא אובדני, ולהתווכח עם טום על דברים שקשורים לכריסטמס ממש לא נמצאים בראש רשימת הדברים שצריך לעשות כדי לפתוח את השנה החדשה. - איזה משפט מעולה *~* זה כזה מכניס הומור לתוך הH\C וזה יפה 3>
ג'ואנה רכנה לרגע ליד המצלמה וחייכה אליה חיוך רחב ושמח, והלב של דאגי התכווץ והתרחב עם כמות האושר העצומה ששררה בחדר. - התיאורים *~* אני אוהבת שתיארת..סיטואציה, ופחות סיפור עם עלילה. זה ממש כיף לקרוא כאלו מפעם לפעם ושוב, את כותבת מדהים 3:
 
../images/Emo204.gifאוווו, תודה רבה! ../images/Emo24.gif

לא התאים לי לתאר עלילה, כי כל הקליפ הזה בעצם משדר את הנינוחות של חג מולד, וזה מה שרציתי להעביר. לכן תיאור סיטואציה התאים יותר. חוצמזה שאני אוהבת לכתוב פרגמטים.
ושוב, תודה רבה!
 
../images/Emo204.gif../images/Emo228.gifWhen I Fall In Love With You

כי יש לי כבר הודעה אחת פתוחה עם פאנפיק, אז אמרתי למה להוסיף עוד וסתם להוריד הודעות.
פרק שבע-עשרה! ביום רביעי נגמר הפיק ואיתו מסתיימת תקופה. *מוחה דמעה דמיונית* פרטים: אורך: 23,183 מילים, 43 עמודים. שיפ: קצת רייני. וג'יו / טום. וטל / הארי. ממ. ודאגי / מנדי כשיפ ראשי! אני פשוט אוהבת אותם יחד. D: [אפשר לקרוא לדאגי ומנדי דאנדי, או שזה יותר מדי 'קרוקודיל דנדי' כזה? Oם] ז'אנר: קצת מכל דבר: אנגסט, רומאנס, פלאף, RPF... דירוג: G. להלהלה. ^^'' הצהרה: הבנים לא שלי, לצערי הרב מאד. אחרת הייתי יותר משמחה לנחם את דאגי ברגעי משבר. *אנחה* גם רייצ'ל לא שלי, וכל הקונספט שלה שייך לסיון. שכחתי משהו?
 
../images/Emo228.gifחלק I

כשעלינו לבמה, לרגע כמעט התעוורתי מהאורות והתחרשתי מהצרחות של הקהל. מצמצתי בעיניי, הגיטרה כמו מגוננת עליי, והבטתי מסביב כדי להתמצא קצת. אני עליתי אחרון - טום החליט שהפעם סדר העלייה יהיה לפי הגודל, אז הוא עלה הראשון, אחריו הארי, ואז דני ואז אני, כמובן, כי אני הקטן בחבורה – ונעמדתי במקום הקבוע שלי בהופעות; בצד ימין של הבמה, אם אתם מביטים מכיוון הקהל, או שמאל של הבמה, כמו שאני רואה את זה. דני עמד באמצע, וטום לידו. הארי היה מאחור, עם התופים, על גבי קתדרה גדולה שהוצמדה במיוחד לתופים שלו. נופפנו לקהל לשלום, סוחטים עוד קצת קריאות התרגשות והתפעלות, והרבה קריאות עידוד של השמות שלנו (לדני, כמובן, יש הכי הרבה מעריצות. פעם הוא אמר את זה לטום, אז הארי הרביץ לו עם הגיליון של ה-Sun ושנינו חיבקנו את טום. זה היה מצחיק). הפעם ראיתי גם מעריצות שלבשו חולצות של `בחזרה לעתיד` ושל `מלחמת הכוכבים`, כנראה כדי להרשים את טום. גיחכתי לעצמי בשקט. לפנינו הייתה הופעת חימום של הסאטורדייז (היה קצת מביך להיתקל בפרנקי; השיער השחור שלה התארך והעיניים שלה נראו מעט עצובות, אבל היא לחצה את זרועי בעידוד וחייכה אליי בחום, ואני הבנתי שמה שהיה באותו הלילה באמת היה חד פעמי. חייכתי אליה חזרה, כמובן. אני רק מקווה שהפפראצי לא יעשו מזה משהו), ואנחנו עלינו אחריהן. כשהבטתי לאחור, חיפשתי את ג`ני, טל, רייצ`ל וג`יואנה. מצאתי את רייצ` – שקרצה אלי, את ג`יו – שנופפה לעברי לשלום, ואת טל – שצחקה, והצחוק שלה חשף את הגומה העמוקה שלה. ג`ני לא עמדה שם. משכתי בכתפיי בבלבול והגיתי לכיוון טל, `איפה ג`ני?`. אבל היא רק צחקה ולא אמרה כלום. הסטתי ממנה את מבטי בבלבול. טום הביט בי, הסתכל על דני, העיף מבט אל הארי, ואז ידו הונפה והורדה כמו מגל, והפריטה הדהדה ברחבי הארנה. "אתם מוכנים?!" הוא צעק למיקרופון, והקהל צרח באקסטזה. עד מהרה שכחתי מג`ני (עד כמה שיכולתי; היא ריחפה בתת-ההכרה שלי וקצת דאגתי לה), והתמקדתי בנגינה. אני לא יודע כמה זמן עבר, אבל אז טום הפסיק לנגן, מיוזע ומחויך, והניף את היד שלו באוויר, משקיט את הקהל. הוא אמר להם שעכשיו ננגן את אחד השירים היפים ביותר שלנו. כשברקע התחילו לנגן הכינורות, נשמע מעין "אווו" חרישי מאחוריי, ואני הסתובבתי כדי לראות את ג`ני מחייכת את החיוך הרחב והמידבק שלה. חייכתי אליה חזרה, שמח לראות אותה שם. "איפה היית?" הגיתי בשפתיי. לא העזתי להוציא קול, כי היה מיקרופון קטן שהיה מחובר אליי, ובעזרתו שמעתי את הטון והאוקטאבה שהבנים שרו בה, וככה יכולתי להצטרף. לא רציתי להחריש אותם או להסב את תשומת ליבם אל השיחה הקטנה שלי עם ג`ני. היא משכה בכתפיה וחייכה חיוך מסתורי למדי. הבטתי בה בהפתעה, והיא רק צחקה וסימנה לי להסתובב, כי טום העיף לעברי מבט קשוח. נענעתי בראשי בבקשת סליחה חרישית, וטוב שכך, כי בדיוק אז הייתי צריך להיכנס ולהתחיל לפרוט על דרו. (את אנבל-לי השארתי בבית.) "But if you turn your back on me now, when I need you most but you chose to let me down, down, down," התקרבתי למיקרופון ושרתי את השורות שלי, מכניס לתוכן את כל הרגש שיכולתי. ידעתי שזה השיר האהוב על ג`ני, אז השקעתי. כשסיימתי, העפתי לעברה מבט, מרים גבה בשאלה משועשעת, והיא הרימה את האגודלים שלה למעלה לחיוב, עיניה זורחות. כשהשיר הסתיים, אנשים שרקו וצעקו את הערכתם בקהל. חייכתי לעצמי. האהבה שלהם וההערצה שלהם היו הדלק שלנו לימים קשים. לימים בהם הליריקה לא נכתבה, לימים בהם לא יכולנו לכתוב לחנים יפים מספיק, לימים בהם הרגשנו שלהקה זה דבר תובעני ומייגע. אז היה מגיע איזה מכתב ממעריצה שרופה או כתבה מעודדת ברדיו, והיינו מחייכים זה לזה בגאווה, ומתעודדים. שמעתי מאחוריי קול דשדוש והתלחשות חפוזה וחרישית, אבל התעלמתי. התכופפתי אל בקבוק המים שהיה מונח ליד המיקרופון שלי, פתחתי אותו ולגמתי ממושכות. מחיתי את פי ומצחי בגב ידי והנחתי את הבקבוק חזרה על הבמה, נוטל מפרט אחר שהיה מחובר לעמוד המיקרופון ומשחק בו בין אצבעותיי; מודד את המשקל והגמישות שלו אל מול המיתרים. ואז שמעתי את דני מצחקק.
 
../images/Emo228.gifחלק II

הזדקפתי והעפתי לעברו מבט מופתע. דני לא צחקק. לפחות, לא בפומבי; לא ממש ידעתי איך הוא התנהג כשהוא היה עם רייצ`ל, חשבתי בשעשוע. טוב, אולי זה לא היה צחקוק, זה היה יותר כמו גחגוך שכזה, מין קול גרוני ומשועשע שאיכשהו ידעתי שבא על חשבוני. תמיד ידעתי מתי דני צוחק עליי ומתי הוא צוחק על הארי או טום. היה לו צחוק מיוחד בשבילי. נעצתי בו עיניים והרמתי גבות בשאלה. הוא רק משך בכתפיו (כולם עשו לי את זה היום! למה?!) והתעלם. העברתי את מבטי אל טום, גבותיי עדיין מורמות בתהייה. הוא רק נענע בראשו בחיבה ולא הגיב, מפנה את הבמה להארי, שיתחיל עם מופע התיפוף שלו. נסוגותי לאחור, שוכח לגמרי שהבנות מאחוריי, כשפתאום נתקלתי במישהי שהשמיעה קול קטן של כאב כשצוואר הגיטרה פגעה במותנה. "אאוצ`," היא מלמלה, ואני זיהיתי את הקול הזה; שמעתי אותו בחלומות שלי, הכרתי אותו יותר טוב מהקול שלי עצמי— "מנדי!?" למזלי הטוב המיקרופון שלי היה מנוטרל, והקהל לא שמע את הקריאה ההמומה שלי. אני לא יכול לומר את זה על הארי, טום ודני; הארי התכווץ קצת כשתופף את הסדרה שלו, וטום ודני נעצו בי מבטים מזרי אימה ושפשפו את אוזניהם בהבעות כאב. אבל אני התעלמתי מהם. "מה- מה את עושה כאן!?" מנדי רק חייכה ומשכה בכתפיה (עוד אחת שעושה את זה), כאילו אומרת, "הגיע הזמן, לא?" העפתי מבט אל ג`ני שהתרחקה מהמקום, חיוך ממזרי מרחף על שפתיה, ומיהרתי אליה. "ג`ן, את—את ארגנת את הכול, נכון?" שאלתי אותה ברצינות תהומית. "ארגנתי את מה?" היא שאלה בתמימות. ואז היא צחקה והדפה אותי בחזרה אל מנדי, בזמן שברקע הרעימו התופים של הארי. "לך אליה, דאגי," היא אמרה, והעיניים שלה זהרו בחיבה, "לך אליה ופשוט תגיד לה מה שאתה רוצה. ומה שאתה מרגיש. אבל תשתדל לא להיות אידיוט, טוב?" והיא נשקה לי על לחיי בחיבה וירדה מהבמה אל זרועותיו הפשוטות של קווין (הבטתי בו בהפתעה; ככל הנראה הוא לא היה חולה במיוחד) שקרץ אליי בחיוך משועשע. בלעתי את רוקי וחזרתי אל מנדי. טל, רייצ`ל וג`יואנה התרחקו מהמקום, מחייכות, מותירות אותי לדבר עם הנערה המנומשת ושחורת השיער, שהמתינה לי ועיניה האפורות נעוצות בי. "היי," אמרתי בחולשה. הסרתי את המיקרופון מאוזני והנחתי אותו בכיס מכנסי הג`ינס שלבשתי. "היי." הקול שלה רעד קצת, והיא שלחה אליי חיוך קלוש. "אז—" השפלתי את עיניי, "איך את קשורה לג`ני?" "אני מתנדבת בבית-החולים שהיא הייתה בו," היא הסבירה, והכול התחבר לי בקול נקישה רועם (או אולי זה היה רק התיפוף של הארי, אני לא יודע): מנדי. דִי. אמנדה. כמובן! לא הבנתי איך לא קישרתי מקודם. "וגם עובדת בבית-הקפה ההוא." היא חייכה אליי. "אה." תחבתי את ידיי לכיס מכנסי הג`ינס והשפלתי את מבטי. "אז—" מנדי התנודדה על קצות אצבעותיה, ועדיין הגיעה רק לצוואר שלי. "אמרו לי ש, אה, רצית לומר לי משהו?" היא הרימה אליי גבה והחיוך שלה נמס על שפתיה. "הו." המוח שלי השתתק, ורק בהיתי בה לרגע, עדיין המום לראות אותה מולי, בלי שום בחור שעומד באמצע- מה שהזכיר לי: "אז מי זה קווין?" היא נאנחה וגלגלה את עיניה. "אחי הקטן והאידיוט. גם הוא לא קישר עד שלא סיפרתי לו על וונדי וג`ני שבאו לבקר אותי בקפה-בייקרי, ורק אז הוא קלט." היא צחקה. "האמת, גם אני הייתי צריכה להבין כל פעם שג`ני התחילה לדבר בהתלהבות עד כמה יתאים לי לצאת עם הבחור הזה, דאגי (היא סירבה לומר שם משפחה), ואני לא קישרתי אותה אליך." חייכתי אליה בחיבה. "כן, וונדי וג`ני די סידרו עניינים, את לא חושבת?" הייתי קרוב אליה; קרוב כל-כך שיכולתי לחוש את הנשימה הקלה שלה על לחיי, כשהיא נשאה אליי את העיניים האפורות שלה, ויכולתי לראות חיבה מתערבלת שם, וגם, גם- - "דאגי פוינטר!!" טום הדף אותי, קורע אותי ממחשבותיי. "מספיק עם הפוציניו-מוציניו. בוא כבר, הארי עוד שנייה מסיים את ה-session שלו ואז תורנו!" "אני בא," מלמלתי, ובדחף של רגע רכנתי קדימה והצמדתי את שפתיי לשפתיה של מנדי, מנשק אותה בעדינות. כשהיא נישקה אותי חזרה, הלב שלי פספס פעימה ואז חזר לפעום במהירות שיא, כמעט פורץ מחזי החוצה. כשניתקתי ממנה היא עדיין תפסה בחולצה שלי והביטה בי, מתנשמת מעט, והחיוך שלה היה הדבר היפה ביותר שראיתי. *~*~*~* ועוד פרק אחד וסיימנו. ^^
 

RockinKeren

New member
../images/Emo226.gif../images/Emo256.gifאומייגאד! ../images/Emo23.gif סוףסוף! ../images/Emo9.gif../images/Emo99.gif

אהבתי.
מאוד אהבתי. וישלי עכשיו חיוך טיפשי על הפנים מה2 שורות האחרונות.
*מנסה להוריד את החיוך ללא הצלחה...* טוב אז שתדעי לך שעכשיו אני אמורה לקחת שנ"צ לקראת הפעולה עקב לילה חסר שינה ועבודה על הבוקר. ><" אבל כשראיתי את ההודעה בפייסבוק הייתה לי תחושה שאני חייבת לקרוא!
ו-אווווווו$#!@@!#
הגיע הזמן שהם יהיו ביחד!!
אין על הג'ני הזאת
הכל קרה רק בגללה. D: ממש לייק גדול על הפרק!
אני חייבת להודות שפרק הראשון ממש גרמת לי לרצות לראות הופעה של מקפליי עוד יותר ממה שאני רוצה (ותאמיני לי שאני רוצה.XDD) כי זה היה כזה, דאגי, והוא כזה, וכאילו, ו
~עזבי. זה חוסר שעות שינה~ דאגי האידיוט הזה, D: לפחות הפעם הוא לא היה אידיוט והוא סוףסוף נישק אותה
וממש הצחיק אותי שטום אמר "ה "מספיק עם הפוציניו-מוציניו" זה דיי משעשע.XDDDD לאלאלא, לא באלי פרק אחד וזהו!>: ד"א את מעלה אותו מחר? :( כי אני לא אהיה מחר \: ואני ממש ממש ממש רוצה לקרוא. *~*
 

Adimenzer

New member
../images/Emo119.gifהם.... הם... הם...

הם ביחד! הם סוף סוך ביחד! יש! אני אוהבת אותך!! אני סוגדת לך!!!!! אהבתי מאוד מאוד מאוד!! מדהים!!! אני לא מאמינה שפרק הבא הוא האחרון (אבל לפחות יהיה את הפיק העצוב שהבטחת לי...)
 
../images/Emo248.gifאגב../images/Emo27.gif

מתי תעלי את הפנאפיק עם דני? שאמרת שהוא ממשממשמש עצוב?
 
למעלה