אממממ.... ובכן אילן ביקשת קיבלת!
באמת הבטחתי שאתייחס לנושאים שעלו והרגשתי שהזמן המצומצם שעומד לרשותינו לא יאפשר לפתוח דיון. אני אפתח דוקא בזה שבתור בוגרת המדרשה לאמנות למדתי בעבר לבלוע את הלשון בפני דברי "אלוהים חיים" כמו רפי לביא ועוד אמנים בעלי שם בארץ. היום גדלתי ובגרתי ואני מרגישה שגם אילן שהוא סוג של אלוהים בארץ הבובות יכול כמובן להשמיע את דעתו, אבל אני לא חייבת להסכים... אני אתחיל עם הנושא שהכי הפריע לי שאותו גם עומרי העלה בעניין עיצוב הבובות. אם אתייחס, אילן לבובות ה"תולעים" שהבאת אני הרבה יותר אהבתי את השלב האבולוציוני הלא גמור מבחינתך, של בובת הגרב עם עיני גולות ומשקפי אבוארבע. היא השאירה הרבה יותר מקום לדמיון דווקא בגלל שהיא לא עשויה עד הסוף והחיבור לחומרים המוכרים בעיניי יש בו הרבה קסם שמדבר גם לילדים (מניסיון) הבנתי את מה שהסברת על אפשרויות ההפעלה המצומצמות ובכל זאת מקצוען כמוך בטוח היה מוצא איך לתת לבובה את ההפעלה שמתאימה לה! אני עם שקית ניילון שחורה מציגה כריש בטיפול די מינימליסטי שכשהוא פותח את הפה הילדים נדבקים אל גב הכיסא בבהלה. אני חושבת שבעידן הלעוס והמוצף גירויים שלנו היום, הפשטות נותנת יד לדמיון והרבה יותר חופש למפעיל שיכול לקחת את הבובה לכל מיני כיוונים. אין לי עיקרון אחד מנחה בבחירת בובות אני גם עובדת עם בובות יותר מתוחכמות ואקספרסיביות, אבל הכי חזק אני חווה את הילדים שיכולים לחבק בהמון אהבה חתיכת סמרטוט אחרי שחוו הצגה שבה הזדהו רגשית עם אותו סמרטוט. נושא נוסף שהיה לי קשה ואילן לא היה היחידי שתקף ומחץ את הנישה של החוגים בגני הילדים. אני לא יודעת מה האחרים עושים רק קצת מהתיאורים שלכם בפורום שאני יודעת לפחות שחלק מהאנשים משקיעים מחשבה רצינית ותכנון במפגשים האלו. מהנסיון שלי אני יודעת(ואני לא רגילה להגיד דברים טובים על עצמי אך הנושא באמת חשוב לי) שאני דמות מאוד משמעותית בשביל הילדים שאיתם אני עובדת. אני מאפשרת להם לדמיין ולהזדהות, לאהוב ולכעוס, לפחד ולהתמודד.... להעיז להתנהג קצת אחרת. אז אמנם אני נחשבת "חלטורה" לא מתוחכמת ועדיין אני חושבת שבמקום בו אני נמצאת יש הרבה חשיבה, כישרון וכבוד לילדים. וזה שזה קטן ושבועי לא הופך את הפעילות שלי לפחות "שווה". אילן אני אשמח לשמוע את תגובתך חזרה! וכמובן שהדיון פתוח לכולם אתם מוזמנים להשמיע את דעתכם. שבוע טוב! גלית
באמת הבטחתי שאתייחס לנושאים שעלו והרגשתי שהזמן המצומצם שעומד לרשותינו לא יאפשר לפתוח דיון. אני אפתח דוקא בזה שבתור בוגרת המדרשה לאמנות למדתי בעבר לבלוע את הלשון בפני דברי "אלוהים חיים" כמו רפי לביא ועוד אמנים בעלי שם בארץ. היום גדלתי ובגרתי ואני מרגישה שגם אילן שהוא סוג של אלוהים בארץ הבובות יכול כמובן להשמיע את דעתו, אבל אני לא חייבת להסכים... אני אתחיל עם הנושא שהכי הפריע לי שאותו גם עומרי העלה בעניין עיצוב הבובות. אם אתייחס, אילן לבובות ה"תולעים" שהבאת אני הרבה יותר אהבתי את השלב האבולוציוני הלא גמור מבחינתך, של בובת הגרב עם עיני גולות ומשקפי אבוארבע. היא השאירה הרבה יותר מקום לדמיון דווקא בגלל שהיא לא עשויה עד הסוף והחיבור לחומרים המוכרים בעיניי יש בו הרבה קסם שמדבר גם לילדים (מניסיון) הבנתי את מה שהסברת על אפשרויות ההפעלה המצומצמות ובכל זאת מקצוען כמוך בטוח היה מוצא איך לתת לבובה את ההפעלה שמתאימה לה! אני עם שקית ניילון שחורה מציגה כריש בטיפול די מינימליסטי שכשהוא פותח את הפה הילדים נדבקים אל גב הכיסא בבהלה. אני חושבת שבעידן הלעוס והמוצף גירויים שלנו היום, הפשטות נותנת יד לדמיון והרבה יותר חופש למפעיל שיכול לקחת את הבובה לכל מיני כיוונים. אין לי עיקרון אחד מנחה בבחירת בובות אני גם עובדת עם בובות יותר מתוחכמות ואקספרסיביות, אבל הכי חזק אני חווה את הילדים שיכולים לחבק בהמון אהבה חתיכת סמרטוט אחרי שחוו הצגה שבה הזדהו רגשית עם אותו סמרטוט. נושא נוסף שהיה לי קשה ואילן לא היה היחידי שתקף ומחץ את הנישה של החוגים בגני הילדים. אני לא יודעת מה האחרים עושים רק קצת מהתיאורים שלכם בפורום שאני יודעת לפחות שחלק מהאנשים משקיעים מחשבה רצינית ותכנון במפגשים האלו. מהנסיון שלי אני יודעת(ואני לא רגילה להגיד דברים טובים על עצמי אך הנושא באמת חשוב לי) שאני דמות מאוד משמעותית בשביל הילדים שאיתם אני עובדת. אני מאפשרת להם לדמיין ולהזדהות, לאהוב ולכעוס, לפחד ולהתמודד.... להעיז להתנהג קצת אחרת. אז אמנם אני נחשבת "חלטורה" לא מתוחכמת ועדיין אני חושבת שבמקום בו אני נמצאת יש הרבה חשיבה, כישרון וכבוד לילדים. וזה שזה קטן ושבועי לא הופך את הפעילות שלי לפחות "שווה". אילן אני אשמח לשמוע את תגובתך חזרה! וכמובן שהדיון פתוח לכולם אתם מוזמנים להשמיע את דעתכם. שבוע טוב! גלית
