כתבה בעיתון הארץ היום
מסע בארץ הפחד - לילי גלילי בבית הכנסת "שומר ישראל", בשכונת רמת אשכול בלוד, פגשנו את דניאל שאלוב. יותר מ-20 שנה אחרי שעלה לישראל, הוא מוצא עצמו בשכונה מעורבת שיותר ממחצית תושביה ערבים. "אנחנו מפחדים", הוא אומר. "זורקים עלינו אבנים, מציקים לבחורות, יורקים עלינו ברחוב. קוראים למשטרה, לא באה. תסתכלי מסביב - אנשים יושבים סגורים בבית, בערב בכלל לא יוצאים החוצה. לאחרונה יש לנו כאן 'טליבאנים', ככה אנחנו קוראים להם. אלה איסלאמיסטים חזקים שמסתובבים בלבוש מיוחד. לא עושים לנו טוב על הלב". בקצה השני של לוד, בשכונת גני אביב, אירנה מסתגרת בביתה מדי ערב. השכונה, שרוב תושביה עולים מבוגרים מחבר המדינות, נושקת לשכונת הרכבת הערבית. תושבי גני אביב, בעיקר הקשישים, גזרו על עצמם עוצר בערך משש בערב. "אני רק יושבת בבית ורואה סרטים", מספרת אירנה. "מהחלון אני רואה ערבים ומפחדת". יש לה סיבה. עדי ראייה, חלקם ערבים המדברים בעילום שם, מספרים כי בשעות הערב סובבות בשכונה היהודית חבורות קטנות של צעירים, נטפלים לבנות, דוחפים זקנים. פעם, אומרים תושבי השכונה, היה הקניון השכונתי אתר משחקים לילדים. זה כבר היסטוריה. היום, אפילו השומר בקניון פוחד מן הכנופיות הקטנות. רמת אשכול וגני אביב ממחישות את התהליך המפחיד כל כך את תושביה היהודים של לוד: סיפוח זוחל. "עכשיו גני אביב היא מה שרמת אשכול כבר מזמן, ואחד מפרנסי העיר כבר העלה רעיון לפנות את היהודים מרמת אשכול. זה בדיוק מה שהערבים רוצים - שאנחנו נברח", אומר פעיל מקומי. תושביה הערבים של שכונת הרכבת, אסם הסמים של ישראל, מודים שיש בעיה, אם כי מנקודת הראות שלהם, היא נראית מעט אחרת. "בגני אביב יש הכל", הם אומרים. "יש כבישים, אין זבל. אבל היהודים תמיד בוכים. טוב להם, רע להם - בוכים". את השיחה אנחנו מנהלים על מדרגות ביתו ההדור של חמודה זיתון, סוג של גביר מקומי צעיר. "אני מרגיש שהיהודים מפחדים", אומר חברו, חוסיין אל-עסווי. "הם באמת נעלמים מהרחוב בשש בערב, יש בזה משהו. יש אצלנו ילדים שהולכים להפריע להם מקנאה, מגזענות. אבל גם אנחנו מפחדים, משתדלים לא להיכנס לשכונות של היהודים. אני יודע ששונאים אותנו, חבל על הזמן. הנה, לידנו יש שכונה של חב"ד, שממש מסוכן לנו להיכנס אליה. לא מזמן נכנס לשם ילד שלנו וזרקו עליו אבנים". חמודה זיתון, איש גדל ממדים המודע לרושם שהוא מותיר, חש שממנו מפחדים באופן מיוחד. "אני רואה אמא תופסת את הילד שלה כשאני עובר לידם. זה מעליב, אבל התרגלתי". לגדר הפרדה שנבנית בפתח ביתם קשה יותר להתרגל. "עושים כאילו אנחנו מהשטחים", הם אומרים. בצד היהודי, במעבר הצר בקטע שבו כבר עומדת הגדר, קבעו שלט: "נהג מונית/אזרח יקר: אתה נמצא במקום בו מתבצע סחר סמים. על מנת למנוע מעצמך מעצר ואי נעימות - עזוב את המקום". אפשר היה לקצר את הפנייה ל"זהירות, ערבים". הם, מצדם, מבקשים שלט אזהרה מהמשטרה. "למשטרה יש סיוט מלוד", הם אומרים. "עשינו להם טראומה. אז בתגובה הם מציקים לנו כל הזמן. אשכרה, השוטרים נהיו עבריינים, מתעללים באנשים. פחד לצאת מהבית". לכל הכתבה:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=981827&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0
