ל פ ר ק ו ן
New member
../images/Emo21.gif גבינה ופפריקה אצל אייזנשטטר
כיום, אני מניח, יש ודאי מזנון מסודר בביה"ס. בית-ספרנן, בחלקה הדרומי של ירושלים היה מהראשונים לעשות צעד בנידון במסגרת מלחמת-החרמה ברוכלים וב"גזלנים" שחמסו את כיסי התלמידים עם הג'אנק-פוד שמכרו (אז עוד לא קראו לזה ג'אנק-פוד).
אך למרות המחירים הסבירים לא רבים קפצו על המזנון: הכריכים היו תפלים, התה דלוח, הוופל המצופה שלא נדע והמבחר דל. אז הולכים למכולת המיתולוגית של אייזנשטטר ברח' הצפירה 23 (או אולי 25). למכולת של ברנהרד ופרידה אייזנשטטר לא הגעת ישר מהרחוב: היית צריך להיכנס לחצר של בית (חצר מטופחת!). שלא כרוב המכולות בזמנים ההם היא היתה נקיה ומסודרת. כשנכנסת היתה מקדמת את פניך אוירה אוסטרו הונגרית (פחות אוסטרו, יש לומר!) ברנהרד היה גבוה, שקט ואצילי עם שפם מדיארי אפייני (שרת בעבר בחיל-ההוסארים?) פרידה נמוכה, קולנית וצרודה, פעלתנית מאוד ומביני הונגרית טענו שפיה הפיק מרגליות גם ב"ראש כחול". מכל מקום, היה נעים לקנות שם (פרט לעת עומס), הסחורה היתה טריה, המחירים סבירים. אנחנו התלמידים נמשכנו בעיקר אל גאוות המכולת: הסנדוויצ'ים עם ממרח גבינה ופפריקה, מעשה ידיה להתפאר של הגב' פרידה אייזנשטטר. מה היא דחפה לממרח: חרדל? שום? אולי מיונז אבל היום אני בטוח: גם הרבה אהבה. וכשהלחמניות טריות והגבינה טריה והממרח טעים והמחיר סביר אתה מחסל איזה שנים שלושה מהסנדוויצ'ים האגדיים הללו ושותה לא שוקו 5/5 אלא מתחלק עם חבר/ה בבקבוק בירה-מאלט של "נשר, או "אביר", ולעזאזל מזנון ביה"ס ולכל הרוחות הרוכלים. במיוחד היה כיף לקנות שם לא בהפסקות, אלא אם הברזת משיעור ונמלטת אל ה"ספורטס-קלאב", מועדון-הספורט הקרוב שבסוף רח' הצפירה. היית לוקח את הסנדוויץ' ואוכל אותו לאט לאט, נהנה מהטעם. אני בטוח שהרבה אהבות ראשונות
התחילו לפרוח שם במכולת, על סנדוויץ' גבינה-בפפריקה ובקבוק "בירה שחורה".
ועוד דבר ייחד את המכולת של אייזנשטטר: סיגריות "עוד 20". אלא נשתיירו ודאי מאיזה סטוק ישן. ברנהרד היה מוכר קופסה בחמש אגורות. הטבק היה עתיק, ארכיאולוגי אפשר לומר; "סילון" ו"דפנה" היו ממש קנט ומרלבורו לעומת ה"עוד 20", אבל שקופסה עולה 5 גרוש.... בגרנו, סיימנו לימודים, התגייסנו, נתפזרנו לארבע רוחות, ורק מי שגר בדרום העיר המשיך לקנות אצל אייזנששטר. אבל איזה שלוש-ארבע-חמש וחצי שנים מאז שסיימתי תיכון הייתי בסביבה ובהזדמנות סרתי לאייזנשטטר. פרידה לא היתה שם, רק ברנהרד. כן, היה לו עוד ממרח גבינה, והלחמניות היו טריות, ואכלתי סנדוויץ'. שתיתי לא זוכר מה לא מאלט. ואז שאלתי את ברנהרד על "עוד 20". נשארו לו עוד איזה בודדות בסטוק. כשהושיט לי את הקופסה שאלתי אותו: תגיד לי בבקשה, אדון אייזנשטטר, ממתי הסיגריות האלה? אני יודע? סח האיש במבטאו ההונגרי אולי מלפני את מילהמה הראשון.... (ר"ל: מלפני מלחה"ע I). (... פורסם לראשונה בפורום ביה"ס ב"חבר'ה" וגם באתרים אחרים)
