חנוכה שלי

[eaz1514]

../images/Emo213.gif חנוכה שלי

בעוד פחות משבוע נדליק נר ראשון של חנוכה. מאז שאני נשואה אין שנה שנרות חנוכה לא דולקים בביתנו. כשהילדים גדלו בני הבכור לקח על עצמו להיות זה שמדליק את הנר הראשון ויתר הנרות התחלקו לסירוגין בינו לבין רונן. בחנוכה האחרון של רונן 12/2003 הוא היה מורדם ומונשם בבי"ח רמב"ם. התלבטתי מה לעשות, אחרי דיון מעמיק עם עצמי החלטתי לחזור הביתה לחולון וחיפשתי את החנוכיה שמלווה אותנו 32 שנים. לא מצאתי אותה כי רונן היה האחראי לניקוי ואחסון ואותו כמובן לא יכולתי לישאול. יצאתי למרכז המסחרי השכונתי לחפש חנוכיה כשאני פוגשת מדי פעם שכנים, מוכירם בחנויות ואף אחד לא קולט שאני בעצם הולכת מתוך חלום בהלות. בערב שלושלתנו הדלקנו נר ראשון, שרנו את השירים כהרגלנו והזלנו דמעה

כי "אמא לא בוכים", זוכרים? למחרת חזרתי לבית החולים. נס חנוכה קרה ורונן התעורר מהתרדמת אבל זה לא ארך זמן רב. מאז שרונן נפטר אנחנו מקפידים להדליק נרות כל שנה, גם אם רק שנינו לבד בבית ואני רואה את החיוך של רונן מרצד מתוך הלהבות הזעירות. יום קל לכולם. אילנה, אמא של רונן

 

[חיה אש]

חנוכה שלי...

אצלנו הנהגנו שכל ילד מדליק חנוכיה משלו לאחר מכן שרים שירי חנוכה ...השנה...זה לא יקרה.... נכון שגם שנה שעברה גיא היה בצבא ולא היה איתנו בחנוכה אך הוא היה קרוב כאן בעזה.... השנה ...יהיה שונה...

 

[בלה ענת]

אנחנו לא חוגגים חגים

כבר כמעת שנתיים. ביום כיפור 2006 צמתי עם ענת אור שלי ביחד אצלינו בבית. ענתי אהבה את כל החגים. בתאריך 30.10.2006 לא הרגישה טוב ואז התבסרנו על גזר הדין המר ביותר. וזה היה לאחר יום כיפור. לכן אין חגים. חג אורים נמוג בביתי, נס לא קרה מסוגלים להמשיך במסורת אז תמשיכו ככה הם חיינו אמא של ענת אור 06.05.1980-21.02.2007

 

[דליה ח]

נס לא קרה לנו

אני מרגישה כמו בלה, למרות שאני לא מאמינה בניסים, זה חג הניסים, ולנו לא קרה נס. ההיפך הוא הנכון....לנו קרה אסון !!!

 

[eaz1514]

בלה ודליה

אני מרגישה כעס בתגובות שלכן. ללא קשר עם מה שסיפרתי על חנוכה 2003 והעובדה שכנגד כל הסיכויים רונן התעורר מתרדמת של שבועיים והספקתי להיפרד ממנו בליבי, גם לנו קרה אסון. וכל הסבר אחר מיותר. אילנה, אמא של רונן

 

[בלה ענת]

אין בי כאס על אנשים שחוגגים

כל אחד מנסה לחיות איך שהוא חושב, פשוט בשבילנו החגים כבר לא מסמלים אושר. ענתי לא צוחקת איתנו, לא מחבקת אותנו, לא עורכת שולחן, כל כך הרבה "לא" בחנוכה ענתי היתה מאושפזת, הדלקנו נר חנוכה, היו סופגניות ורק לה לענתי שלי היה אסור לאכול אותה. אז אין נסים , כנראה שזאת התוכנית שלא ניתן היה לשנות. זה לא הוגן, מפני שילדים אהובים שלנו היו חייבים לחיות אחרינו שנים רבות. אמא של ענת אור ענת אור

06.05.1980-21.02.2007

 

[eaz1514]

בלה יקרה אני כל כך מבינה אותך ../images/Emo201.gif

אנחנו לא חוגגים, ממש רחוקים מזה, חגים לא מסמלים אושר להיפך לי היה עדיף בלעדיהם. לא אגולל פה את "תולדות המחלה של רונן ממאי 99 עד הסוף הקשה בסוף ינואר 04". אולי פעם נשוחח ואספר לך מעט. ראיתי את התיעוד שעשתה חברתה של ענת וצמרמורת אחזה בי. כל כך כואב. בזכות כח הרצון של רונן שהכל יתנהל כמה שיותר "כרגיל" הוא שרד את כל המהמורות למרות שהמחלה הכתה בו שוב ושוב. אני חייבת לו את זה אם אני מסוגלת ואם לא, 3 פעמים עברנו את כל חגי תשרי באישפוז לפעמים מצבו היה נואש , גם בחנוכה פעמיים היינו ברמב"ם גם לרונן היה אסור לאכול את הסופגניות שהביאו מחב"ד. זה באמת לא הוגן שילדנו הלכו לפנינו. בראש השנה הראשון בלי רונן אירחתי את המשפחה "כרגיל" זו כם הייתה הפעם האחרונה חשבתי שאני מסוגלת, התברר שלא,כשערכתי את השולחן ספרתי את הסועדים וכללתי מבלי לשים לב את רונן. כשהבנתי פרצתי בבכי היסטרי למרות ה"אמא לא בוכים" . אם התקבל רושם שאנחנו חוגגים, אז שוב לא. אנחנו משמרים מסורת שהייתה חשובה לרונן ולאחיו, גם בו צריך להתחשב, זה מסתכם בהדלקת נרות וזהו, שום שמחה שום חגיגה שום כלום. אילנה, אמא של רונן

 

[דליה ח]

לאילנה

הכותרת "נס לא קרה לנו" לא קשורה בשום אופן למה שכתבת. כשאנחנו מדברים על נס חנוכה אנחנו מתכוונים על הנס ההוא, שעליו אנחנו חוגגים אלפי שנים. אם אתם מרגישים את נס החנוכה הקטן שלכם, מי אני שאקלקל לכם ? צר לי אם לקחת את זה אישית. אנחנו פה פותחים רגשות, וכך אני וכך בלה מרגישות. לגמרי בלי קשר למה שכתבת. לא רק שאין בי כעס, אני שמחה על כל נס שעושה טוב למישהו. שיהיה חג אורים הכי טוב שאפשר.........................דליה

 

[eaz1514]

דליה תודה

לא הבנתי נכון את מה שכתבת. הכל ברור עכשיו. רונן איננו, לא שרד, שום נס לא קרה בסוף, להיפך. מה שעושה לי טוב בלב זה לחשוב על רונן ולנסות התבונן על עצמי בעיניו ולדעת שלא אכזבתי אותו. תודה על ההבהרה. זה המאחד אותנו יום טוב יום רע. יום בינוני.

אילנה

 

[פוריה3]

מבינה מאוד

לאמא של ענת אור, אני מבינה מאוד לליבך הפצוע -בני ליאם חיים נפטר ביום כיפור האחרון(8.10.08)הלב שלי רצוץ ,גם אני האמנתי מאוד באלוהים,והאמונה הזאת נקברה איתו ,עם הגוזל שלי בן 3 וחצי,יש לי עוד ילד בן 6 אבל שבת ומנהגים אני כבר לא שומרת ,כולנו מאוכזים מבורא עולם שמשחק לנו עם הלב .....

 

[בלה ענת]

מחבקת אותך חזק../images/Emo189.gif

אצלך הכל כל כך טרי, אפשר פשוט להתפוצץ מכעס. הכעס לא נעלם, הוא רק נחלש טיפ-טיפה וחוזר שוב. הכעס הגדול הוא על הבריאה כל משמאמין מתעוררות בו רגשות מעורבים. אני חילונית, וגם ענתי, רק לענת אור שלי הייתה אימונה בבורא. את יודעת השאלה הכי מודגשת היא "איך הבריאה לוקחת לנו את הילדים? למה תינוקות צריכים להיוולד חולים? למה ההורים צריכים לקבור את הילד שלהם?" אף פעם לא נידע את התשובה. תתמקדי בילדך הגדול, שבעצם הוא עדיין ילדון קטן, שזקוק לאמא שלו. המון כח השרדות מאחלת לך. אין עצות ישנה רק הבנה מלאה אמא של ענת אור ענת אור

06.05.1980-21.02.2007

 

[shlish2004]

אצלנו בחנוכה

זהו חג דוקא די משפחתי, בייחוד לאחר שגילי נהרגה. יום השלושים היה נר ראשון של חנוכה וחשבנו בהתחלה להדליק נר יחד איתה בבית העלמין, אבל לאחר מחשבות רבות בחלטנו שראוי יותר לעשות זאת בבית במסגרת מצומצמת ולא להפיל על כולם את זה. אנחנו נפגשים תמיד בחנוכה אצל ההורים, לפחות פעם אחת כדי להדליק נר ביחד. בנוסף אנחנו גם הולכים למשפחה של אישתי להדליק נר יחד עימם. עמית

 

[דנה של רותם]

רותם אהב מאד את חג החנוכה../images/Emo138.gif

את כל השירים השמחים ובמיוחד אהב להסתובב כמו סביבון עד שקיבל סחרחורת ונפל כשהוא מתגלגל מצחוק. נראה לי שכשיש ילדים קטנים בבית או נכדים, אין ברירה אלא להמשיך במסורת החג. אנחנו רוצים שגם ילדינו האחרים יהנו מהחגים, ועם כל הקושי והכאב שלנו, אנחנו חוגגים עם המון המון עצב בלב. אין לי ספק שאם לא היו לי ילדים קטנים, או שהם היו גדולים יותר, הייתי בקלות בורחת מחובת החגים המעיקה הזו. וחנוכה...חג האור והניסים....אצלינו התחיל את תקופת החושך עם האשפוז האחרון של רותם בטיפול נמרץ.

 

[eaz1514]

דווקא למען רונן

אנחנו ממשיכים עם המסורת, זה לא ממש "חג" רק הנרות ברכות וזהו. יתר החגים מבחינתי נמוגו, בשנתיים האחרונות נסענו לחו"ל בראש השנה השנה אפילו כללנו גם אתיום כיפור, זה עזר מאוד, לא הרגשנו חג בכלל בפסח האחרון התארחנו אצל חברים שאף פעם לא היינו אצלם בחג. יתר החגים פשוט עוברים ככל סוף שבוע פחות או יותר מעיק. אני מניחה שכשיום אחד................. יהיו לי נכדים (הילד בן 30 ולא מראה סימנים לקשר רציני) זה ישתנה, אבל שמחת החגים ההתרגשות ההכנות החשק זה לא יחזור לעולם. יום רגוע ונסבל לכולם אילנה, אמא של רוןנן

 

[אמאשלילד]

אנחנו מנסים לשלב ולהשתלב מחדש בחג, אבל זה

מאוד מאוד קשה. גם הילד שלי אהב הכי את החג הזה. והייתה אצלנו מסורת, המון שנים, שמתכנסים אצלנו להדלקת נר, משפחה קרובה וחברים טובים יחד.... אבל זה נגמר. בשנה הראשונה עוד הזמנו והדלקנו את הנר הראשון לזכרו, וכולם בכו איתנו, וזה הרגיש מאוד ביחד....אבל ככל שעובר הזמן, חנוכה נעשה יותר ויותר קשה משום מה. אני רוצה לחזור ולחגוג, אבל לא יכולה.

הכי נורא זה לראות את שני ילדי מדליקים נרות, ואנחנו רק ארבעתנו מסביב לשולחן. חוץ מהערב הראשון, אני משתדלת להתחמק ככל שניתן מהדלקת נרות. מעדיפה שילכו להדליק אצל חברים

 

[בלה ענת]

הצדק איתך../images/Emo24.gif../images/Emo201.gif../images/Emo14.gif

 

[איריס רמלה]

אצלנו בחנוכה../images/Emo213.gif

לנו בשנת 2003 היה נס יעלה שכבה בטיפול נמרץ והרופאים אספו אותנו והכינו אותנו לסוף עולמנו חרב וכל המשפחה וחברים הגיעו לסעוד אותנו ואחד החברים אמר איריס בחנוכה קוראים ניסים אל תדאגו וקרה הנס יעלה הביסה את כל המומחים והתעוררה התחזקה וחייכה אילנו במבטה אמרה אמא אבא אני עוד פה אני רוצה להשאר איתכם אני רוצה להכיר את אחותי הקטנה פחות מחודש קודם ילדתי את ביתי האמצעית ערבה הייתי מניקה עבורנו זה היה מחול שדים אני נקרעתי בין יעלה שזקוקה לי ובין ערבה שזקוקה לי יעלה בחרה להשאר איתנו לעוד זמן להספיק להכיר את האח הקטן שנולד שנתיים אחרי אני מרגישה שיעלונת רצתה לעזוב בזמן הנכון לה לומר ושוב להרגיש קשה כואב החג מזכיר לי רק שמחה ולהזכר שיעלה לא אוהבת סופגניות אבל אהבה מאוד "לטקס" לביבות תפו"א עם רסק תפוחים ושמנת להזכר עד כמה היא הייתהמתמוגגת לראות את הנרות והצחקוקים והחיוכים כאשר שרנו שירי חג והדבר החשוב שדאגה לפני לכתה לאחד את המשפחה יחד כולם אני מבינה אותך ענת אבל............................................................ בכל זאת שיהיה לנו חג אורות שמח שנרות קטנים אלו יאירו את ימנו וכולנו נחזיק מעמד ונתחזק כולם איריס

 

[שרון123]

גם אצלנו חנוכה היה הכי הכי קשה לי

בשנה שעברה. יותר מכל החגים. אני זוכרת את הפעמים שהיינו מאושפזים בחנוכה. הלכתי לסופר שמול שניידר, וקניתי חנוכיה ב 9.90. וחזרנו להדליק נרות בחדר(ומיד כיבינו כדי שלא יפעיל את גלאי העשן). אני זוכרת שבכל שנה גם כשירדן היתה חלשה, היא תמיד נהנתה להדליק איתנו את הנרות, וכמה שהיא היתה יפה לאורם

וכמה יפה היא שרה את השירים. גם השנה כמו בשנה שעברה, נדליק את החנוכיה שהיא הכינה בחוג קרמיקה. אני גם חושבת שבהדלקת הנרות השנה נזכיר אותה, ונספר עליה לילדים

 

[eaz1514]

../images/Emo140.gif ברוכה השבה שרון

התאוורת? נחת? הטענת את המצברים? אילנה, אמא של רונן

 

[פוריה3]

לשרון

שרון יקרה, מה שאת מתארת מזכיר לי בדיוק את הסיפור של בני ליאם חיים,הריצות האישפוזים,"המח עצם""האינטרטקל"הרגעים האחרונים הנשימות האחרונות,מכל הכתיבה המדהימה שלך אני קולטת כמה את חזקה והלוואי שיהיה לי כח כמוך,והלוואי שיבור לי הכעס ... והפיספוס של החיים של הבן שלי