עמית love דאגי
New member
../images/Emo214.gifזכו לאהוב- פרק שביעי ! ../images/Emo214.gif
פרקים קודמים: פרק חמישי:http://www.tapuz.co.il/TapuzForum/main/Viewmsg.asp?forum=1238&msgid=121224520 פרק שישי:http://www.tapuz.co.il/TapuzForum/main/Viewmsg.asp?forum=1238&msgid=121224654 שורות אחרונות: "נראה לך?! למי אכפת?? דאגי שמע לי במקום שתפגע גם באיימי תחזור ללוסי תשלימו פערים וזהו" "אבל..." דאגי ניסה לחשוב על סיבה למה לא לחזור ללוסי ולמרות שפגעה בו הוא חשב אולי בכל מקרה הוא ינסה לחזור אליה באיזשהו מקום הוא כן הרגיש משהו כלפיה כל פעם שהשם שלה הוזכר הוא נזכר בה כמה הייתה חייכנית ויפה ומצחיקה וכמה שהוא אהב אותה..ואז הוא נזכר בסיבה למה הוא נפרד ממנה וכל מחשבה על לחזור אליה הייתה נשמעת מטורפת. .............................................................................................................................. קריאה נעימה :]] .............................................................................................................................. פרק שביעי! "דאגי הגענו" דני אמר לדאגי שבהה בשום דבר. "כן..תעזור לי לפתוח את הדלת בבקשה" "בבקשה? דאגי מה קורה לך היום?" איימי פקחה את עיניה מסתכלת מסביב וחשה ד'זה וו אבל הפעם היא ידעה שהיא בבית חולים לפי המיטה, החדר וכל המכשירים שהיו מחוברים אליה ואז היא ראתה את ראשו של דאגי על יד המיטה שלה רדום עם דמעות בעיניים. היא רצתה לבכות גם ולא ידעה למה. היא ראתה אותו וידעה שהיא מרגישה כלפיו משהו, כמה שזה נשמע לא הגיוני אבל היא באמת הרגישה משהו מיוחד ברגע שהביטה בו בעיניים. "איימי קמת!" דני נכנס בדלת עם שתי כוסות של שתייה חמה ושקית שבתוכה היא הניחה שיש אוכל "כן, דני אני ממש מצטערת על הבלגן שגרמתי אני מצטערת.." הוא שם על שולחן שהיה קרוב למיטה של איימי את השתייה ואת האוכל. "מה פתאום?! וחוץ מזה זה כיף להיות בבית חולים בשעה כזו מאוחרת" הוא חייך והסביר "כולם נחמדים ולא מבקשים חתימות" היא הרגישה במבטו של דאגי עליה, הוא קם. "היי, אני רואה שאת בסדר" הוא שפשף את עיניו והיה נראה כמו ילד קטן שצריך חיבוק "דאגי הנה השתייה שלך 2 סוכר אני יוצא לשירותים" דני סימן לו לדבר איתה. אחרי שתיקה ממושכת "דאגי?" "אה?" הוא ענה באדישות "הכול בסדר?" "למה את שואלת?" "ראיתי שבכית ו-" "לא בכיתי..." דאגי הכחיש. "אה, אז אתה מסוג הבנים ההם, טוב" היא אמרה בקרירות שלא אפיינה אותה "סוג בנים? איזה?" הוא כאילו התעורר משינה ארוכה והיה מודע למילים שאמרה. "שבוכים אבל לא רוצים שידעו שהם בוכים כי הם גברים " "אולי בזמן אחר טוב? אני עדיין לא מרגיש בנוח לדבר על זה" בעיניו ניגרו דמעות אבל הוא לא בכה. איזה עיניים יפות, גם כשהן אדומות. ובלי ששמה לב היא התקרבה אליו וחיבקה אותו, הוא היה די בהלם מהפתיחות שלה, והרגיש שאכפת לה והוא החזיר לה חיבוק. הם התרחקו אחד מהשני קצת הוא הסתכל עליה,על עיניים שלה וראה... הוא קם בפתאומיות. "אתה הולך?" היא שאלה לא מבינה למה הוא נלחץ פתאום. "כן, אני חייב ללכת יש לנו חזרות" הוא דיבר במהירות אבל היא הצליחה להבין "עכשיו? חזרות באמצע הלילה?" היא תהתה ובאיזשהו מקום הבינה שאולי הוא לא רוצה להיות איתה "לא, זאת אומרת יש מחר. אני צריך לישון טוב..." הוא ניסה להתחמק, היא הבינה ולא רצתה להבין. "אני אראה אותך מחר?" היא שאלה בתקווה שיגיד משהו שלא יגרום לה לבכות "אני לא יודע אולי" וזה גרם לה לבכות...הדמעות עלו בגרונה ודאגי רכן לנשק אותה בלחי "ביי נדבר כבר" המילים האלו הכי כאבו לה והדמעות שטפו את לחייה דאגי הסתובב לשנייה וראה אותה בוכה אבל החליט משום מה ללכת הוא ראה והבין מה הוא עושה, מה הוא עשה.והיא לא הבינה למה הוא גורם לה לבכות בחיים לא בכתה מדבר כ"כ טיפשי ממילים כ"כ טיפשיות אז למה עכשיו היא בוכה? "הלו?" איימי הרימה את הפלאפון ואף-אחד לא ענה. "הלו?" שאלה שוב. דאגי היה מהקו השני הוא רצה לומר לה שהוא מצטער ושהוא יבקר אותה מחר. איימי חיכתה, והוא חיכה. הם שמעו את הנשימות של אחד של השני איימי נאנחה וניתקה ראשונה. דאגי חיכה כמה דקות והתקשר שוב. "הלו?" שוב איימי. "איימי?" הוא אזר אומץ. "כן?" "זה אני דאגי" "הו,היי" היא לא ידעה מה להגיד היא לא רצתה לשאול אם הוא התקשר מקודם כי ידעה שזה היה הוא. "רציתי לומר שאני מצטער ושאם אפשר לבוא לבקר אותך מחר רק אם זה לא מפריע לך" "זה לא מפריע לי" היא חייכה לעצמה. "טוב,איך את מרגישה?" "יותר טוב" מאז שהתקשרת,חשבה. "יופי,טוב אולי אני אבוא מחר" "טוב" היא לא הבינה למה הוא אומר אולי... "טוב ביי" "ביי"
פרקים קודמים: פרק חמישי:http://www.tapuz.co.il/TapuzForum/main/Viewmsg.asp?forum=1238&msgid=121224520 פרק שישי:http://www.tapuz.co.il/TapuzForum/main/Viewmsg.asp?forum=1238&msgid=121224654 שורות אחרונות: "נראה לך?! למי אכפת?? דאגי שמע לי במקום שתפגע גם באיימי תחזור ללוסי תשלימו פערים וזהו" "אבל..." דאגי ניסה לחשוב על סיבה למה לא לחזור ללוסי ולמרות שפגעה בו הוא חשב אולי בכל מקרה הוא ינסה לחזור אליה באיזשהו מקום הוא כן הרגיש משהו כלפיה כל פעם שהשם שלה הוזכר הוא נזכר בה כמה הייתה חייכנית ויפה ומצחיקה וכמה שהוא אהב אותה..ואז הוא נזכר בסיבה למה הוא נפרד ממנה וכל מחשבה על לחזור אליה הייתה נשמעת מטורפת. .............................................................................................................................. קריאה נעימה :]] .............................................................................................................................. פרק שביעי! "דאגי הגענו" דני אמר לדאגי שבהה בשום דבר. "כן..תעזור לי לפתוח את הדלת בבקשה" "בבקשה? דאגי מה קורה לך היום?" איימי פקחה את עיניה מסתכלת מסביב וחשה ד'זה וו אבל הפעם היא ידעה שהיא בבית חולים לפי המיטה, החדר וכל המכשירים שהיו מחוברים אליה ואז היא ראתה את ראשו של דאגי על יד המיטה שלה רדום עם דמעות בעיניים. היא רצתה לבכות גם ולא ידעה למה. היא ראתה אותו וידעה שהיא מרגישה כלפיו משהו, כמה שזה נשמע לא הגיוני אבל היא באמת הרגישה משהו מיוחד ברגע שהביטה בו בעיניים. "איימי קמת!" דני נכנס בדלת עם שתי כוסות של שתייה חמה ושקית שבתוכה היא הניחה שיש אוכל "כן, דני אני ממש מצטערת על הבלגן שגרמתי אני מצטערת.." הוא שם על שולחן שהיה קרוב למיטה של איימי את השתייה ואת האוכל. "מה פתאום?! וחוץ מזה זה כיף להיות בבית חולים בשעה כזו מאוחרת" הוא חייך והסביר "כולם נחמדים ולא מבקשים חתימות" היא הרגישה במבטו של דאגי עליה, הוא קם. "היי, אני רואה שאת בסדר" הוא שפשף את עיניו והיה נראה כמו ילד קטן שצריך חיבוק "דאגי הנה השתייה שלך 2 סוכר אני יוצא לשירותים" דני סימן לו לדבר איתה. אחרי שתיקה ממושכת "דאגי?" "אה?" הוא ענה באדישות "הכול בסדר?" "למה את שואלת?" "ראיתי שבכית ו-" "לא בכיתי..." דאגי הכחיש. "אה, אז אתה מסוג הבנים ההם, טוב" היא אמרה בקרירות שלא אפיינה אותה "סוג בנים? איזה?" הוא כאילו התעורר משינה ארוכה והיה מודע למילים שאמרה. "שבוכים אבל לא רוצים שידעו שהם בוכים כי הם גברים " "אולי בזמן אחר טוב? אני עדיין לא מרגיש בנוח לדבר על זה" בעיניו ניגרו דמעות אבל הוא לא בכה. איזה עיניים יפות, גם כשהן אדומות. ובלי ששמה לב היא התקרבה אליו וחיבקה אותו, הוא היה די בהלם מהפתיחות שלה, והרגיש שאכפת לה והוא החזיר לה חיבוק. הם התרחקו אחד מהשני קצת הוא הסתכל עליה,על עיניים שלה וראה... הוא קם בפתאומיות. "אתה הולך?" היא שאלה לא מבינה למה הוא נלחץ פתאום. "כן, אני חייב ללכת יש לנו חזרות" הוא דיבר במהירות אבל היא הצליחה להבין "עכשיו? חזרות באמצע הלילה?" היא תהתה ובאיזשהו מקום הבינה שאולי הוא לא רוצה להיות איתה "לא, זאת אומרת יש מחר. אני צריך לישון טוב..." הוא ניסה להתחמק, היא הבינה ולא רצתה להבין. "אני אראה אותך מחר?" היא שאלה בתקווה שיגיד משהו שלא יגרום לה לבכות "אני לא יודע אולי" וזה גרם לה לבכות...הדמעות עלו בגרונה ודאגי רכן לנשק אותה בלחי "ביי נדבר כבר" המילים האלו הכי כאבו לה והדמעות שטפו את לחייה דאגי הסתובב לשנייה וראה אותה בוכה אבל החליט משום מה ללכת הוא ראה והבין מה הוא עושה, מה הוא עשה.והיא לא הבינה למה הוא גורם לה לבכות בחיים לא בכתה מדבר כ"כ טיפשי ממילים כ"כ טיפשיות אז למה עכשיו היא בוכה? "הלו?" איימי הרימה את הפלאפון ואף-אחד לא ענה. "הלו?" שאלה שוב. דאגי היה מהקו השני הוא רצה לומר לה שהוא מצטער ושהוא יבקר אותה מחר. איימי חיכתה, והוא חיכה. הם שמעו את הנשימות של אחד של השני איימי נאנחה וניתקה ראשונה. דאגי חיכה כמה דקות והתקשר שוב. "הלו?" שוב איימי. "איימי?" הוא אזר אומץ. "כן?" "זה אני דאגי" "הו,היי" היא לא ידעה מה להגיד היא לא רצתה לשאול אם הוא התקשר מקודם כי ידעה שזה היה הוא. "רציתי לומר שאני מצטער ושאם אפשר לבוא לבקר אותך מחר רק אם זה לא מפריע לך" "זה לא מפריע לי" היא חייכה לעצמה. "טוב,איך את מרגישה?" "יותר טוב" מאז שהתקשרת,חשבה. "יופי,טוב אולי אני אבוא מחר" "טוב" היא לא הבינה למה הוא אומר אולי... "טוב ביי" "ביי"
בהתחלה חשבתי שג'ייק הזה חמוד אבל הוא גרם לדאגי שלי להתעצבן כלכך- אז אני כבר לא אוהבת אותו יותר !! חחח כל הכבוד !
