xXxAmitushxXx
New member
../images/Emo214.gifDont Wake Me Up פרק 18 ../images/Emo9.gif../images/Emo214.gif
חוחוחו אז חזרנו לעוד פרקק
פרקים קודמים: http://www.tapuz.co.il/TapuzForum/main/Viewmsg.asp?forum=1238&msgid=131869697 שורות אחרונות: ידעתי כבר שעם דאגי לא יהיה כלום, גם לא רציתי. החלום זה סתם חלום. אבל משהו אחר הפריע לי, לאורה. לא יכולתי להיות רגועה כשידעתי שהיא חזרה ויש משהו שהיא יודעת ואני לא בדיוק רוצה לספר, משהו שכבר לא נכון הרבה זמן. "דני בוי?" שאלתי אותו והוא ליטף את ידיי והביט בי בשאלה "אני אוהבת אותך" אמרתי לו, העיניים שלו ברקו וזה היה נראה כאילו הוא עומד לבכות...וגם הן היו קצת אדומות. הנמשים שעל פניו קפצו ממקומם והחיוך שלו היה החיוך הכי יפה שראיתי, באמת. "אני אוהב אותך גם, ג'יין" קריאה מהנה, פרק 18: *דני* כשהיא אמרה לי שהיא אוהבת אותי הרגשתי כאילו אני עומד על אדמה לא מוצקה, כאילו אני מרחף והיא איתי. כמעט שבכיתי, היא היחידה שגורמת לי להרגיש ככה. כמה שאני אוהב אותה. אחרי שירדנו מהלונדון איי נכנסנו למכונית ונסענו לדירה שלי. בהסכמתה, שלא יהיו ספקות אה?. כל הדרך היא הביטה בנוף שהשתקף מהחלון, נכון שהוא באמת היה יפה אבל משהו השתנה. לאורה, נזכרתי. אולי זה בגלל שאני והיא יצאנו? או בגלל שלשתיהן היה עבר ביחד ולא בדיוק הסתדר... בכל אופן הייתי בטוח שלאורה זו הסיבה לכך שג'יין הייתה קצת מרוחקת. "אכפת לך אם אני אעביר את השיר הזה?" היא שאלה בקול צרוד מעט, ושמתי לב שהיא בוכה. "ג'יין?" "דן אני באמת לא רוצה לדבר על זה, בבקשה" יכולתי להיכנס בעמוד ולפגוע בעצמי אבל לא לראות אותה ככה, העיניים שלה היו אדומות והיא לא חייכה, היה משהו בעיניים שלה משהו שלא יכולתי להבין באותו הרגע, וחבל שלא הבנתי. "כן את יכולה להעביר..." היא החלה להעביר את השירים בדיסק ושמה את השיר not alone כעסתי בצורה מסוימת, הבחירה של השיר מרמזת משהו, לא? אבל אז ראיתי שהיא נרגעה מעט ואפילו חייכה מידי פעם, כבר לא כעסתי על הבחירה של השיר... היא תמיד אמרה לי שהקול שלי מרגיע אותה...אני מניאק לפעמים כשאני חושב דברים כאלו, אני צריך להבין שהיא באמת אוהבת אותי, למה קשה לי לקלוט את זה?... לא דיברנו עד שהגענו לדירה שלי וזיהיתי את המכונית של דאג בכניסה, זה מה שחסר לי. היא כנראה גם זיהתה אותו כי היא החווירה כולה. "ג'יין, את רוצה שנלך אל-" "לא..." היא קטעה אותי "זה בגלל החלום דן?" "לא יודע באיזושהי צורה כן...אני לא רוצה לגרום לך להרגיש לא בנוח, מה שאת רוצה..." "זה רק חלום, זוכר?" "כן" שיקרתי, נלחצתי כי אולי...אולי... "אם אני אגיד לך שאני אוהבת אותך, ורק אותך אתה תרגיש יותר טוב?" היא חייכה ושמחתי על כך, היה קשה לי לראות אותה עצובה אפילו אם זה לרגעים קצרים. היא צריכה להיות תמיד מאושרת, זה מגיע לה. חייכתי ואמרתי לה ש"אולי" "דני-בוי, אני אוהבת אותך ורק אותך ואני תמיד אוהב אותך לא משנה כמה עוד נמשים יהיו לך וכמה פאדיחות תעשה לעצמך בטלוויזיה, אפילו אם נפרד אני אמשיך לאהוב אותך. אפילו בחיים הבאים אני אוהב אותך, אתה הבן אדם היחידי שאני יכולה לסמוך עליו ושיודע עליי הכול, הבן-אדם היחיד שבאמת מכיר אותי, ואיתך אני מרגישה שלמה. אני אוהבת אותך עד הירח ובחזרה" הלב שלי נדם. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי מישהו שאומר לי דבר כזה, שמעתי רק 'אני אוהבת אותך' או 'דני, תעשה לי ג'ונסים' או כל מיני כאלו אבל...זה הכאיב לי, כי זה היה נכון גם לגביי. היא חייכה וניגבה את הדמעות הקטנות שזלגו לה. התקרבתי אליה ונשמתי עמוק את הריח המתוק והמשכר של השיער שלה, את החיוך הקטן שיצר שתי גומות קטנות והעיניים הגדולות הבורקות שגרמו לי ל...ל...ובכן אין מילים לתאר את ההרגשה הזו... אבל לא ידעתי מה לומר, אחרי שמישהו אומר לך דבר כזה קצת קשה לתאר איך אתה מרגיש כי לא משנה כמה דברים אמיתיים תגיד זה ירגיש כלום לעומת מה שהאחר אמר. "השארתי אותך בלי מילים?" היא חייכה ונשענה על הכיסא, מסתכלת עליי "כן, זה קורה לי רק איתך" חייכתי כי היא עשתה פרצוף "זה מעולה. אז..." היא התיישרה בכיסא והפנתה את כולה אליי "נכנס?" הנהנתי ויצאנו מהמכונית. *ג'יין* כשנכנסנו שמענו רעשים מהמטבח "דאג?" דני שאל ונכנס למטבח ואז חייך, נכנסתי אחריו למטבח וראיתי את דאגי ופרנקי. "היי" כמעט שלא שמעו אותי "ג'יין?" פרנקי הביטה בי וחייכה "לא ידעתי שאתה יוצא איתה דני!! אחלה מציאה" היא התקרבה אליי וחיבקה אותי "מה קורה?" "בסדר, מה איתך?" חייכתי "עכשיו כשאני רואה אותך מעולה! חשבתי שאני אצטרך לסבול פה עם שניהם, תארחי לי חברה?" "ברור" צחקתי "היי ג'יין" דאגי התקרב וחיבק אותי "היי" חיבקתי אותו בחזרה ולא הרגשתי שום דבר, ברור שאני לא ארגיש כלום! "איפה פרסלי?" דני שאל את דאגי ופרנקי "בבית, לא ידענו אם להביא אותו..." פרנקי חייכה ודאגי הביט בה וצחק "הוא די משתולל בזמן האחרון" "כן...בגלל שאתה משקה אותו!" היא צעקה על דאגי וצחקנו. "ברוס!" דני הסתובב וקרא לכלב שלו, הוא ירד במדרגות במהירות ונבח "ברוסייייי התגעגעת אליי??" הוא ליטף אותו והרים אותו "כן, אני יודע שלא אכלת כלום אתמול, אבל זו לא אשמתי שסיימת את כל האוכל שלך תוך יום..." דאגי צחק והלכנו כולנו לסלון. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ פרק הבא בהודעה הבאה
חוחוחו אז חזרנו לעוד פרקק
