xXxAmitushxXx
New member
../images/Emo214.gifDont Wake Me Up פרק 20 ../images/Emo9.gif../images/Emo214.gif
אוקיי...הצום התחיל ואני חושבת שזה מעולה שזה ככה, לפחות יהיה לי מה לעשות, זה טוב להעסיק את עצמך כשאתה בצום חעחעחע בכל מקרה הנה עוד פרק, מקווה שתהנו ממנו, ולקחתי את הרעיון משירה ומקודמות לה שאם יהיה הסימן הזה>
אז תפעילו את הקישור לשיר הזה: http://www.youtube.com/watch?v=fni4CfmutIw
צום מועיל לכולן
פרקים קודמים: http://www.tapuz.co.il/TapuzForum/main/Viewmsg.asp?forum=1238&msgid=132025627 שורות אחרונות: הוא חייך והתיישב על השמיכה שהייתה פרוסה שם "ידעת שאני אבוא היום?" שאלתי אותו והוא צחק "לא, זה תמיד פה. אני אוהב לשבת פה- לנגן ולכתוב שירים. אני חייב מקום שמעורר בי השראה וזה בהחלט המקום" יכולתי להבין אותו, השמיים נצבעו בצבעים חמים, מחזה באמת שלא רואים כל יום "שבי" הוא אמר וטפח על השמיכה. התיישבתי לידו והנחתי את ראשי על רגליו, הוא ליטף את שערי והתחיל לזמזם שיר שלא הכרתי. "מממ..?" "שיר של ברוס ספרינגסטין" הוא ענה לשאלתי "הברורה" "אה..." פרק 20, קריאה מהנה
*פרנקי* "אתה רוטט!" צעקתי על דאגי והוא צחק "זה הפלאפון שלך!" "אוה..." חייכתי במבוכה והוצאתי אותו מהכיס שלי, על המסך היה את שמה של לאורה. "לא..." "מה קרה?" דאג שאל בדאגה "אממ...אני חייבת לענות מקרה חירום של בנות" זה היה התירוץ הראשון שעלה במוחי קמתי מהספה ורצתי לשירותים "הלו?" "פרנקי! חיפשתי אותך מה קורה מותק?" קולה של לאורה גרם לי לצמרמורות, כמה שאני לא אוהבת אותה... "הכל היה טוב עד שהתקשרת" באמת התכוונתי לכך "מה?" "אני עם דאגי..." "אהה...לרגע חשבתי שזה קשור אליי אישית...יופי" זה באמת קשור אלייך! רציתי לצעוק עליה בפלאפון אבל אז דאגי היה מבין שמשהו הרבה יותר חמור מ"מקרה חירום של בנות" קורה. "תקשיבי, את לא תאמיני במי נתקלתי היום!" היא צעקה בהתרגשות "את מי?..." זה לא באמת עניין אותי "את ג'יין" "אוקיי...?" "והיא הייתה עם דני!" היא הגבירה את קולה במיוחד שאמרה את שמו "ו...?" "את לא זוכרת מה שסיפרתי לך עליה?" "לא. תקשיבי אני לא יכולה לדבר עכשיו אני אתקשר אלייך יותר מאוחר, מצטערת ביי." ניתקתי לה לפני שהיא השמיעה את אי הרצון שלה מההתחמקות שלי ממנה. בכל מקרה דאגי יתחיל לחשוד אם אני נעלמתי לכ"כ הרבה זמן. "מי זו הייתה?" הוא שאל אחרי שהתיישבתי לידו "מולי, סתם רצתה לדבר על חבר שלה...יש להם בעיות בימים האחרונים" "אוה..." הוא תפס את השלט והעביר ערוץ "רוצה לשתות?" "קיי..." "קולה?" הוא שאל "אמממ...מים" "קולה, סבבה" הוא חייך והלך למטבח. הוא הביא לי כוס קולה. "אבל אמרתי מים..." לחשתי והוא צחק "זה יותר בריא" "אתה ממש עצלן!!" "טוב אני אביא לפרנצ'סקה מים! אם בזה היא חושקת!" הוא גרר את הרגליים ובחוסר רצון הלך להביא לי קולה, אמממ מים! אוח, הדאג הזה...חה חה
*ג'יין* "ממממ...." דני זמזם והבטתי בו מלמטה "ממממ מה?" שאלתי והוא צחק "סתם מדמיין דברים" ראיתי איך הוא נהיה אדום והתרוממתי "איזה דברים?" "חסר לך שאת צוחקת!" "אתה מסמיק!!" התחלתי לצחוק והוא נשכב על השמיכה עם הפנים מטה "דן?" חייכתי והתיישבתי על הגב שלו "אם את כבר מעליי, תעשי לי טובה..." "כן הוד רוממותה? דניאלה?" הוא צחק "תעשי לי מסג'" "אווו...ומה אני אקבל בתמורה?" "אני אגיד לך מה דמיינתי" "לחיצת יד ועשינו עסק" הוא התרומם ונישק אותי "אני חושב שזה מספיק, את לא חושבת?" התחלתי לצחוק והוא נשכב שוב על השמיכה התחלתי לעשות לו מסג' בכתפיים והכול היה תפוס "ואוו...אתה תפוס חזק..." "כן, החברה שלי מחזיקה אותי קצר" הוא צחק ונתתי לו כאפה בראש "נו, אז מה דמיינת?" "את לא צוחקת, כן?" "בחיים לא!" "אוקיי...דמיינתי איך הילדים שלנו יראו" כשהוא אמר את זה הוא קבר את הפנים בשמיכה החיוך שלי היה באותו הרגע חיוך מאוזן לאוזן, חיוך כמו בסרטים מצויירים שבמקום עיניים ואף וגבות יש חיוך ענקי שכזה "איך דמיינת אותם?" הוא די אהב את זה שלא צחקתי ודי אהב את זה שבאמת התעניינתי בזה. איך אפשר שלא? הוא ניסה לקום ובגלל שישבתי עליו הוא לא יכל ירדתי מהגב שלו והוא התיישב, התיישבתי בין הרגליים שלו ונשענתי עליו. הוא הניח את הראש שלו על הכתף השמאלית שלי ונאנח. "אוקיי...אמממ...אם זו תהיה ילדה אז יהיו לה את העיניים שלך, כחולות וגדולות כאלה שגורמות לך לחייך כל פעם שאתה רואה אותן. שיער שחור חלק כי אני לא רוצה שהיא תסבול אם יהיה לה את השיער שלי, למרות שהיא תוכל להשתמש במחליק שלי" לא יכולתי שלא לצחוק והוא חייך "אני רוצה שיהיה לה את החיוך שלך ואולי קצת מהנמשים שלך, ובהחלט את הצחוק שלך" אמרתי לו והוא נישק אותי מאחורי הצוואר "אם זה יהיה בן...אני רוצה שיהיה לו את הגובה שלי כי את קצת נמוכה" הוא צחק "את העיניים שלי כי... כבר לילדה יש את העיניים שלך ואני לא יודע אם אני אוכל להישאר בחיים אם כולכם תביטו בי עם העיניים האלו...באמת, קצת התחשבות!" "אני רוצה שיהיה לו את השפתיים שלך, ואת הקול שלך. את הכישרון שלך, את הנאמנות שלך, את האופי שלך בכללי..." "נאמנות?" הוא שאל "כן, שאפשר לסמוך עלייך. אמרתי לך כבר שאתה הבנאדם היחידי שאני סומכת עליו במאה אחוזים" "זה מזכיר לי..." עצב נכנס לעיניו "אבא שלך?" הוא לא הגיב לכך אבל הרגשתי איך גופו מתקשח. "אני בחיים לא ארצה להיות כמוהו, זה מה שמפחיד אותי כ"כ" הסתובבתי אליו והחזקתי בפניו "אתה לא כמוהו! אתה לא יכול להיות כמוהו, דני...אתה נותן כ"כ הרבה מעצמך ואתה תמיד מתחשב באנשים סביבך! זה לא יכול לקרות, ואתה לא צריך לפחד מזה. נאמנות לא עוברת בגנים, אתה שונה ממנו בכ"כ הרבה מובנים..." הוא חייך מעט וחייכתי אליו בחזרה "אתה לא יודע כמה אני מאושרת שהכרתי אותך, אפילו בהופעה של ברוס ספרינגסטין לא הפסקת לחשוב על אמא שלך, בזמן שהיית אמור ליהנות. אתה חושב שלא ראיתי שהתקשרת אליה כל פעם שהייתה הפסקה בין השירים, מי עושה דברים כאלו?" זה שבר אותו...הוא התחיל לבכות ולא האמנתי...תפסתי אותו חזק כ"כ שהתחיל לכאוב לי קצת, אבל הוא פשוט נשבר מזה. וכ"כ כאב לי לראות אותו ככה. "דן, אתה באמת הבן אדם הכי מושלם שהכרתי בחיים שלי." לחשתי לו ונישקתי אותו. כשהרגשתי שהוא נרגע הצעתי לו לשתות והוא הסכים. הלכתי להביא לו שתייה ודאגי ופרנקי עוד ישבו בסלון ודיברו. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ פרק הבא בהודעה הבאה
אוקיי...הצום התחיל ואני חושבת שזה מעולה שזה ככה, לפחות יהיה לי מה לעשות, זה טוב להעסיק את עצמך כשאתה בצום חעחעחע בכל מקרה הנה עוד פרק, מקווה שתהנו ממנו, ולקחתי את הרעיון משירה ומקודמות לה שאם יהיה הסימן הזה>
