xXxAmitushxXx
New member
../images/Emo214.gifDont Wake Me Up פרק 32../images/Emo9.gif../images/Emo214.gif
שוב באיחור... אני באמת מצטערת פשוט הפסיכומטרי הזה, באמת שאין לי זמן לנשום...! יש למישהי פתרון?...בכל מקרה הנה עוד פרק, בבקשה תסלחו לי =/ וכמובן תודה לכל הבנות שהגיבו בפרקים הקומדים, לא היה לי זמן גם להגיב...אז באמת תודה
פרקים קודמים: http://www.tapuz.co.il/TapuzForum/main/Viewmsg.asp?forum=1238&msgid=132784231 שורות אחרונות: (פרנקי) "היא לא באה מחר אה? מעניין מה לאורה תעשה כשהיא תראה את דני לבד במסיבה" "דבר ראשון היא לא תעשה כלום, דבר שני דני לא יהיה לבד. אני לא אתן לה להתקרב אליו אפילו לא עם קצה הציפורן שלה. בעע..." דאגי צחק ונישק אותי ואז...פרסלי התחיל לנבוח "לא ייתנו לי לישון בשקט היום אה?" הוא הביט בי בייאוש "אני אקום" חייכתי והלכתי להשתיק את פרסלי, שבטח היה רעב או משהו. שמן. פרק 32 *ג'יין* השעון המעורר העיר אותי בשעה שמונה, והרעש שהוא עשה היה בלתי נסבל. קמתי ושמעתי את דני נאנח, הסתכלתי למטה והבנתי למה. הייתי על הספה, והוא...היה בריצפה. "מה אתה עושה שם?" צחקתי "כנראה למיס ג'יין לא היה נוח, אז היא החליטה להתעלל בי ולהפיל אותי באמצע הלילה" הוא חייך וקם לאט, ממש לאט. "מצטערת..." "שטויות, בפעם הבאה תשתדלי לעשות לי מקום או לשמור את הידיים והרגליים שלך אצלך" הוא חייך. "טוב אני עולה להתארגן..." לחשתי ולקחתי איתי את השמיכה. אחרי שצחצחתי שיניים וכל הדברים האלו סידרתי קצת את החדר וניסיתי להוריד את המזוודה מהארון, בגלל שאני לא כ"כ גבוהה לא הלך לי טוב. "את יודעת שאת יכולה לבקש ממני" דני נכנס לחדר והוריד בלי בעיה את המזוודה "כן...איך לא חשבתי על זה" מלמלתי והוא צחק הוא הניח את המזוודה על המיטה. "מה אתה מתכוון ללבוש היום?" שאלתי אותו והוא קם והסתכל בארון "אני אלבש את הכובע האפור, ג'קט חולצה מכנס ונעליים" הוא צחק "כן! אני אוהבת את הכובע האפור שלך" חייכתי והוא הוציא את הכובע ושם אותו על הראש "סקסי?" הוא שאל "מאוד!" התחלתי להכניס את הבגדים שהיו על המיטה שלי למזוודה "תזכירי לי לכמה זמן את נוסעת?" דני הביט בי ובבגדים ושאל בציניות "היום...ומחר עד שתבוא ייקח לך זמן, לא?" "אני חושב שאת לוקחת יותר מידי בגדים..." הוא התיישב על המיטה והתמתח מעט "יש לך מזוודה יותר קטנה?" חייכתי והוא קם להוציא לי מזוודה אחרת "הנה" הוא הוציא מזוודה הרבה יותר קטנה והניח גם אותה על המיטה "תודה" נישקתי אותו. "אתה צריך לצחצח שיניים" צחקתי "כן, תודה שהזכרת לי" הוא קם שוב בעודו רוטן והלך למקלחת. הכנסתי את כל הבגדים למזוודה וירדתי איתה למטה. התחשק לי לאכול חביתה מקושקשת, ולקח לדני הרבה זמן אז הכנתי גם לו. כשהוא ירד היה משב רוח נעים ונשמתי עמוקות, כמובן שהוא צחק עליי בגלל זה "מה?" שאלתי בעצבנות והתיישבתי לאכול "כלום, את פשוט תמיד עושה את זה אחרי שאני יוצא מהמקלחת" הוא חייך והתיישב מולי. "הכנת חביתה?" "כן! למה כמו מה זה נראה לך??" נעלבתי "לא יודע..." הוא צחק והתחיל לאכול. "אבל זה טעים, אז נסלח לך" "טוב בפעם הבאה אני אזמין את גורדון רמזי שיבוא ויכין להוד רוממותו משהו מפוצץ" "מפוצץ?" "נו...משהו ממש טעים ומשהו שנראה טוב מספיק בשבילך" מלמלתי "אין צורך, בפעם הבאה אני פשוט אכין את האוכל" הוא חייך שתקנו לכמה רגעים. האמת היא שאני שתקתי כי הוא היה עסוק בלבלוס את האוכל. "אפשר לחשוב שמרעיבים אותך בבית" צחקתי "אנחנו אמורים לצאת עוד חמש דקות, אני חושב שגם את צריכה להתחיל לבלוס עכשיו" הוא הביט בשעון והוסיף "עוד שלוש דקות ליתר דיוק" תפסתי את היד שלו והבטתי בשעון "שיט! כבר תשע וחצי!" "וואלה..." הוא חייך "טוב אני לוקחת את המפתחות, כשתסיים תרד" קמתי במהירות, הנחתי את הצלחת בכיור, הרמתי את המזוודה ואת המפתחות חיבקתי את ברוסי ואמרתי לו "שמור על אבא" ויצאתי מהדירה. הצלם היה שם. "מה? את עוזבת?" הוא שאל בהפתעה ולא עניתי לו, אין זמן. פתחתי את המכונית והכנסתי את המזוודה והתיישבתי במושב הנוסע. דני הגיע אחרי דקה שתיים דיבר עם הצלם במשך שנייה בערך ונכנס למכונית. "מתי הרכבת?" הוא שאל והתחיל לנסוע "עוד..." הסתכלתי על השעון "רבע שעה" "אנחנו נספיק...אין פקקים בשעות האלו" הוא הדליק את הרדיו. "את הולכת לספר להם עלינו?" הוא שאל. כן, היום אני הולכת לספר להורים שלי על דני..מעניין מה הם יגידו על זה. "כן. למרות שהם בטח כבר יודעים..." עניתי "שכחתי לספר לך..." הוא חייך "אנחנו נשיר ביחד" הסתכלתי עליו בהלם והוא צחק "אתה רציני?" "כן" "פאדיחות..." חייכתי "מה פאדיחות? לשיר איתי??" הוא הביט בי וסימנתי לו להסתכל על הכביש "לא...כאילו גם, אבל כמעט כולם יודעים שאנחנו ביחד" "שטויות, תחשבי על מה שאנחנו עושים" "כן..." *דני* כשהגענו לתחנה הוצאתי לה את המזודה והיא נעמדה מולי. "אתה תתגעגע אליי?" היא חייכה ורציתי להקניט אותה "לא...אני חושב שאני אסתדר" צחקתי והיא נתנה לי מכה קטנה בכתף התקרבתי אליה ונישקתי אותה "את יודעת שאני אסבול עכשיו כל שנייה" "יופי" היא צחקה וחייכתי "אני שמח שזה עושה אותך מאושרת" נישקתי אותה שוב נשיקה קצרה "אני אתקשר אלייך יותר מאוחר, לוודא שהגעת" "אני אתגעגע אלייך" היא חיבקה אותי "אפילו אם זה יום וחצי" צחקנו והיא התרחקה. חיכיתי כמה דקות עד שכבר לא יכולתי לראות אותה, ונסעתי משם. בדרך התקשרתי לדאגי "הלו?" שמעתי אותו לוחש "דאג, אתם נוסעים איתי היום?" שאלתי אותו והיה שקט לכמה שניות "פרן, תעני" הוא מלמל ויכולתי לנחש שהוא עדיין ישן "לא רוצה, תענה אתה. אני עייפה" בשלב הזה כבר צחקתי "רק תענו כן או לא!" צעקתי לטלפון "כן" "לא" הם ענו שניהם "טוב תתקשרו אליי ותודיעו לי, כי אם אתם נוסעים במכונית שלכם אני אסע איתכם גם" "דן, משפט ארוך מידי. אל תצפה שנקלוט משהו" דאגי מלמל שוב "ביי" התייאשתי וניתקתי כשהגעתי הביתה ברוס היה על הספה, בצד של ג'יין. "אני מנחש שזה רק אני ואתה" חייכתי והוא קם וירד לסלון. אוקיי....זה לא נראה לי הגיוני "ברוס!" קראתי לו והוא נבח. טוב הוא באמת נקשר לג'יין... הבטתי בחדר כמה שניות, מנסה להבין מה אני הולך לעשות היום...כלום. יופי. ירדתי למטה והתיישבתי על הספה. הדלקתי את הטלוויזיה ורפרפתי בערוצים, כל מיני תוכניות ריאלטי שלא באמת מעניינות, סדרות שג'יין אוהבת. או...סדרות שג'יין אוהבת! החלטתי לראות מה כל המהומה מ"המופע של שנות השבעים". אחרי שלוש וחצי שעות זה כבר נמאס לי, נכון שזה מצחיק ובאמת אני מבין למה היא אוהבת את זה, אבל להיות מול הטלוויזיה כ"כ הרבה זמן זה לא בשביל מישהו היפראקטיבי כמוני, אז ירדתי למרתף ולקחתי את הגיטרה. ניגנתי התחלות של שירים שאני מכיר, שירים שג'יין ואני אוהבים. ואז התחלתי פשוט לשיר. אמרתי לכם כבר שאני מסוגל לכתוב שירים כשהיא צוחקת וכשהיא בוכה וכל זה...אז מסתבר שאני יכול לכתוב שירים גם כשאני מתגעגע אליה, זה הגיוני? בקושי חצי יום עבר... בסוף מצאתי את עצמי מוקף בשלל ניירות של מילים שכתבתי לשיר הזה. אני אלך להראות את זה לטום נראה מה הוא חושב. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ פרק הבא בהודעה הבאה
שוב באיחור... אני באמת מצטערת פשוט הפסיכומטרי הזה, באמת שאין לי זמן לנשום...! יש למישהי פתרון?...בכל מקרה הנה עוד פרק, בבקשה תסלחו לי =/ וכמובן תודה לכל הבנות שהגיבו בפרקים הקומדים, לא היה לי זמן גם להגיב...אז באמת תודה
חחח דני תמיד פשוש, כפרוני עליו חח
